קובי אשרת: "עברי לידר לא ייזכר. אייל גולן בטח שלא"
קובי אשרת וקובי רכט מציינים 40 שנה של שיתוף פעולהעם אלבום קאברים בשם "הדברים השתנו", שמבהיר מה הם חושבים על התרבות הישראלית
הקובים הם שתי אושיות מהותיות, אבני יסוד שאף פעם לא יהיה אפשר לדלג עליהן בלקסיקון אנציקלופדי של המוזיקה הישראלית לדורותיה, אבל מסיבות שונות, שבהמשך ניגע בהן, הם כבר מזמן מחוץ לפס הייצור השוטף של המוזיקה הישראלית המיינסטרימית, או לחלופין האלטרנטיבית. ועדיין, מדובר ביוצרים רעבים ודעתנים שיש להם פריווילגיה לנפק מדי פעם גחמות אישיות, כמו זו הנוכחית: "הדברים השתנו" - אלבום כפול של קאברים לשירים לועזיים האהובים עליהם, בעיקר מהסיקסטיז, שמבוצעים בדיסק אחד באנגלית ובדיסק שני בתרגום לעברית.
מי שהאזין למוזיקה בשנות השישים, אין מצב שלא יזכור את הלהיטים באלבום: "הדברים השתנו" של בוב דילן, "יין קיץ" של לי הייזלווד וננסי סינטרה, "הולך לישון" של הקינקס, "שיקוי אהבה מספר תשע" של "המחפשים", "כה יהירה" של קרלי סיימון וגם "הללויה" של לאונרד כהן (היחיד הלקוח משנות השמונים). בתקופה ההיא, קשה לשכוח, נהגו פרנסי השידור בשתי תחנות הרדיו (הגל הקל וגלי צה"ל) להקפיד לתרגם לעברית את שמות השירים, כמו גם את אלה שניתן מבין מבצעיהם. אבל את ההשכלה המוזיקלית האמיתית בזירת המוזיקה הלועזית הפופולרית המעודכנת ספגנו אז דווקא מהאזנה לתחנת האויב רדיו רמאללה.
"אני ורכט התחלנו לכתוב יחד לפני 40 שנה. הוא תמיד התעקש שנכתוב בסולמות גבוהים, שעבורי היו נוחים ועבורו פחות, כי באיזשהו מקום הוא ברח מזה שהשוו את הקול שלו לזה של אריק איינשטיין. היו לנו כמה שיתופי פעולה מוצלחים לאורך השנים, ואז הוא נסע ל-15 שנים לחו"ל", נזכר קובי אשרת בשורשי יחסיו המקצועיים עם הקובי השני. "לפני כשלוש שנים חידשנו את הקשר ואמרתי לו, בוא נעשה אלבום ונפנה הפעם לקהל טיפה יותר מבוגר, שמכיר אותנו מהתקופה שהיינו צעירים. נבחר 12 שירים באנגלית מאותה תקופה, תותחים אחד אחד. אתה יודע לכתוב, אז שב ותרגם את השירים האלה באופן מילולי מדויק. אני אעבד ואתה תשיר באולפן".
למה בחרתם דווקא את השירים האלה? למה לא קלאסיקות מהסבנטיז, למשל פינק פלויד, לד זפלין, ג'ים מוריסון?
"כשאתה נכנס לשדה הנוסטלגי, יש בו אינספור אפשרויות. אני בטוח שיכולנו לעשות גם שירים אחרים. היו לנו כל מיני רשימות שחשבנו עליהן, אבל בסוף בחרנו בשליפה, כי אחרת אתה לא יוצא מזה. מבחינת העיבודים, רק השיר של דילן נשאר ברוח המקור. לכל השירים האחרים ניסיתי לתת מעטפת אחרת. כי שנים עברו ודברים השתנו. הרעיון היה שאנשים ישמעו את המקור ויראו לאן לקחנו אותו".
מלאכת קבלת זכויות היוצרים על השירים, ששימוש בגרסאות מתורגמות שלהם מחייב, לא היה פשוט. כדי להגיע לאנשיו של לאונרד כהן, למשל, הם פנו לרחל טרי, ישראלית שחיה איתו בעבר. כשכהן הגיע לארץ ב-1973, במהלך מלחמת יום כיפור, הוא הופיע בהתנדבות בפני חיילים, והשניים הכירו. למרות שהיחסים הרומנטיים ביניהם הסתיימו מזמן, הם נשארו בקשר. אל בוב דילן הם הגיעו דרך מוזיקאי שעבד עמו תקופה. הוא שמע את שני הביצועים של הקובים, בעברית ובאנגלית, והרגיע: "אין סיכוי שלא תקבלו אישור על זה". לדברי היוצרים, היחיד שלא מאפשר שימוש ביצירותיו ותרגומן לשפות אחרות בשום אופן הוא דון מקלין. הם רצו להשתמש בשיר המכונן שלו "וינסנט", אבל בשל המדיניות שלו הם נאלצים להתפשר ולבצע את השיר רק בהופעות.
הם גדלו במקומות שונים - אשרת בחיפה ורכט בצפון תל אביב - אבל יישרו קו במכנה המשותף הרחב שהוליד את רוב זרמי המוזיקה הישראלית שבאו לאחר מכן - הלהקות הצבאיות. אשרת היה בלהקת פיקוד צפון, ורכט בלהקת פיקוד מרכז. הם חברו זה לזה במחזמר "קרחת" שכתב יהונתן גפן ב-1969 כקונטרה ל"שיער" שרץ על במות העולם, והשתתפו בו כשחקנים-זמרים. אחר כך הקימו את הצמד "הקובים", שהפך עד מהרה ל"הקוביות", ובהמשך ייסדו יחד עם חנן יובל את השלישייה המצליחה "שובבי ציון". השיר הראשון שחיברו וביצעו יחד היה "למה עכשיו" (1970), שהפך ללהיט גדול. עוד להיטים שההרכב ההוא הנפיק היו "איש גדול" ו"ישראל ישראל". למרות ההצלחה, ההרכב התפרק כעבור שנה.
בהמשך היו לשניים עוד כמה נגיעות משותפות, כמו הלחנת השיר "אל תעזבי אותו", שכתבה דליה רביקוביץ, וביצועו יחד בפסטיבל הזמר ב-72'. לאחר מכן רכט טס לאמסטרדם, אבל אשרת הגיע גם לשם כדי להקליט איתו ועם אשתו אז, איריס יוטבת, שני שירים באנגלית. כאן נפרדו דרכיהם. אשרת חזר לארץ, ורכט נשאר באירופה ופיתח שם קריירה מוזיקלית מוצלחת למדי. מאוחר יותר טס לעסוק במוזיקה בלוס אנג'לס, ורק בראשית שנות התשעים שב לארץ.
בינתיים אשרת מיצב את עצמו כמלחין מוביל, שחתום על הלחנת להיטי ענק כמו "נסיך החלומות" ("ולנטינו"), " דרך ארוכה", " גלגל ענק", " גשם בעתו", " ילדונת" ועוד. הוא גם התמסר למסכת עבודות ארוכה של הפקה מוזיקלית ועיבודים. על פעילותו לאורך השנים הוא זכה לאחרונה בפרס מפעל חיים באירוע "ימי זמר בחולון", שבו נערך לכבודו ערב מחווה. "קיבלתי גם לפני שלוש שנים פרס מפעל חיים של אקו"ם. זו הכרה על כך שעשיתי משהו", אומר אשרת, "אבל אני תמיד אומר שמוזיקאים בגיל שלנו, בהשוואה לכל מקום אחר בעולם, היו צריכים להיות במקום הרבה יותר גבוה מבחינה כלכלית, ולו בזכות שיר אחד שלי, 'הללויה', שהצליח בעולם. אבל מצד שני, אני אומר לעצמי שאנשים שעושים כאן מיליארדים - מגלגלים עסקים, בונים בניינים ועושים המון כסף - מה יישאר מהם? מצבה משיש. אנחנו משאירים אחרינו מורשת נצחית".
"השירים שלנו שרדו כבר 40 שנה, והם עדיין חיים. אלה שירים שכתבנו בשנות השישים והשבעים של המאה הקודמת, שאז לדעתי נכתבה הקלאסיקה של הרוקנ'רול, לא רק בעולם אלא גם פה בישראל. כל המלחינים בסביבות הגיל שלי - כמו מתי כספי, שלום חנוך ומיקי גבריאלוב - הם החבורה שכתבה את הפסקול של המדינה, והם יישארו לנצח. הדור הזה שמקבל היום את הבמה לא ייזכר. גם לא עברי לידר, שפה ושם יוצא לו שיר טוב. בטח שלא אייל גולן וכל השטויות האלה. מי ישמע את כל השירים האלה? את כל הערימה הזאת עם הרדידות של השפה? הדברים האלה ייעלמו".
אז למה בעצם אתם לא ממשיכים ויוצרים חומר מקורי? זה עניין של גיל?
"אז היינו אנחנו, היום יש אחרים. כשאנחנו התחלנו הסתכלנו על סשה ארגוב, משה וילנסקי וכל הדור הזה של היוצרים, והיה למה לשאוף. היום ההרגשה היא שונה. אם אתה לא מופיע ולא נוכח בתודעה כל הזמן, אתה נעלם. אולי זה תהליך טבעי שקורה. אני חושב שלנו, בזמננו, היה הרבה יותר קל, בניגוד להיום, שהכל ממוסחר. גם האופן שבו משדרים היום דברים ברדיו השתנה לחלוטין ואין חברות תקליטים. הכל עובד על רייטינג טלוויזיוני, הכל בדמותו ובצלמו של 'כוכב נולד', שזו לא תוכנית של מוזיקה בעצם. כל עניין המוזיקה והאמנות נעשה תעשייתי".
רכט : "האמת היא שיש לי בערך 30 שירים מקוריים שכתבתי עוד לפני שהתחלתי להקליט עם אשרת. אני בהחלט לא שולל לנסות להקליט ולהוציא גם חומר מקורי חדש".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם