מארז תרבות 08: נוסטלגיה, קור, כאב ומשיח
ההוצאה המחודשת של האלבום היחיד שהקליטה Mad Season היא קפסולת זמן מזוקקת ורעילה של ניינטיז, ג'יימס בראון חי וקיים ואפילו משיח ההומור כבר כאן, ברשת הקרובה לביתכם
על אף כי המארז הוא מדור אקטואלי, אין כיף גדול יותר מלהמליץ על יצירה עם ותק. כזו שצליליה השתרשו בקליפת המוח עד זיהויה האוטומטי, שמצליחה לשחזר את אותה ההרגשה גם בשמיעה האלף. כזו שמפתיע לגלות בכל פעם מחדש עד כמה היא נוגעת, גם 18 שנה לאחר שחרורה. ההוצאה המחודשת של אלבומו היחיד של הסופרגרופ המופלא Mad Season, מהווה תירוץ משובח לחרוג מעט מהכללים.
ביותר מדי מקרים, כל אותן הוצאות מחודשות הן דרך חמדנית ומבריקה בפשטותה להוציא עוד כסף מאותם מעריצים שיקנו כל דבר חדש של הלהקה האהובה עליהם, גם אם אין בו כל חידוש. פעמים רבות רמת הציניות של ההוצאות המחודשות עוברת כל גבול טעם רע, בעודה מתהדרת בעריכה דיגיטלית מחודשת של אלבום שיצא רק לפני עשור. במקרים אחרים מצרפים לאלבום דיסק בונוס עם הקלטות מוקדמות ששמיעתן משולה לאכילת סלט מירקות לא חתוכים. ובמקרים בודדים בלבד, ההוצאה המחודשת מצדיקה את עצמה.
"Above" היא יציר כלאיים מופלאה של חברי שלוש להקות גראנג' אדירות: ליין סטאלי סולנה של אליס אין צ'יינס, הגיטריסט מייק מקריידי מפרל ג'אם, בארט מרטין מתופף הסקרימינג טריז ובאסיסט הבלוז ג'ון בייקר סאונדרס. Mad Season היא אחת מאותן להקות ניינטיז שהתמכרויות לסמים קשים, דכאונות קשים אף יותר וכפירה נחרצת בהלך הרוח המנוכר שהשתלט אז אט אט על העולם, הביאה אותה לחבר צלילים מפרקים בעומקם וחותכים בכאבם. הבלוז-רוק המופלא הזה, שבדיעבד הוליד יצירה חד פעמית, ייזכר לעד כמאפיין תקופה חתרנית בה לטקסטים במוזיקה הפופולרית היתה גם משמעות ושבערוץ המוזיקה הידוע לשמצה השמיעו גם רוק.
ההוצאה המחודשת של האלבום מהווה הזדמנות מצויינת למי שלא מכיר להנות מאחד מאלבומי המופת של שנות התשעים. מי שהאלבום כבר נמצא אצלו בתקליטיה ישמח מאוד לשמוע את הבונוסים בקולו של מארק לנגן, שנכתבו עבור האלבום השני שמעולם לא יצא לפועל בשל מותם של סאונדרס וסטאלי שנכנעו להתמודדותם עם ההרואין.
סדרת רשת: משיח
כבר מדקלמים את "אחד העם 101" בעל פה? נמאס לכם מסרטונים של "דיבוב מצחיק" שכל ילדון ששואף להיות סטנדאפיסט יכול לעשות יותר טוב? אתם צופים ב"סברי מרנן" וכואבת לכם המחשבה שהיעני קומדיה הזאת מצחיקה מישהו? צפו בפרק הראשון של "משיח", סדרת אינטרנט ישראלית חדשה, שעושה געגועים לערוץ "ביפ". בזכות תסריט מהוקצע לפרטי-פרטים ולמרות תקציב און ליין דליל, "משיח" מצליחה להעלות באוב את הימים בהם קומדיות ישראליות לא רק ניסו להצחיק, אלא גם הצליחו.
אלבום: Charles Bradley – Victim of Love
את ההמלצה הבאה כדאי לקרוא אחרי או תוך כדי שמיעת השיר, מאחר ומי שלא מכיר את צ'ארלס בראדלי יתקשה להבין או להאמין למילים הארוזות בו.
כי זה לא יאומן שמוזיקת הנשמה הפאנקית והאותנטית הזו נכתבת ומוקלטת בימינו אנו, כי זה בלתי מובן איך רוב חייו העילוי הווקאלי הנדיר הזה התפרנס משטיפת כלים ושיפוץ בתים, וכי זה לחלוטין בלתי הגיוני ואף חסר אחריות שבגיל 65 מוציא בראדלי את אלבומו השני בלבד.
תקשיבו טוב. ג'יימס בראון הלך לעולמו אבל הוא חי וקיים. מי שנחשב לאבי הפאנק מקיים בגפו את הז'אנר הנפלא הזה בשנות האלפיים בדמותו של בראדלי. מי שמכונה "הנשר הצורח של הסול" לא רק מפיח חיים בסגנון שנשכח, הוא גם עושה את זה כל כך טוב, מדויק ואמיתי שנדמה שאבותיו הרוחניים ממש חיים בקרבו.
אלבום: אביב נוימן - "דוד"
אם הסכמנו כבר שאף פעם לא מאוחר מדי להמליץ על משהו טוב, אז תקשיבו גם לאלבום החדש של אביב נוימןשיצא לפני חודש. למה רק עכשיו? כי האלבום הזה גודל עליך לאט לאט. הוא עמוק, אינטליגנטי, שנון, מלא אופי ועשיר בתוכן. כל זה תופס את המאזין לא צפוי - יכול להיות שהטקסטים הגבוהים הללו, שהדימויים החכמים האללו, שהקול המטיפני הזה והמוזיקה הרגישה והבלתי מתפשרת הזאת יצטרפו כולם לחוויה ברת עיכול? התשובה היא כן מוחלט.
"דוד" הוא אחד מאותם אלבומים שמזמנים את המאזין לנבור בנבכי נפשו של האמן שיצר אותם בצורה נקייה. ההבעה האמנותית המדוייקת של "דוד" מרשימה וקרובה כל כך, עד נתינת ההרגשה שנוימן, הדובר, לא מאפשר הצצה לחייו האישיים כי אם חושף דמות שהוא יצר. האלבום לא סתם מורכב מתשעה שירים יפים, אלא מעניק חוויה כמו קולנועית או ספרותית, כזו שמאפשרת לקהל להכיר מקרוב דמות מורכבת על כל עומקייה, כאבייה, משעולי חייה ואהבתה, בלי לעורר אמפתיה זולה או ליפול לקלישאות המוכרות. עכשיו להאזנה בחינם בבנדקאמפ.
קליפ: Sigur Ros – Brennisteinn
לא פעם להקת סיגור רוס האיסלנדית מזכירה את אחותה הגדולה ביורק. בשאפתנות המוזיקלית, בעושר האמנותי, בייחוד שלה ובאיפיון המובהק של כל דבר שיוצא תחת ידיה, תוך תשומת לב מירבית לכל פרט שסובב את יצירתה. החל מעיצוב עטיפות התקליטים, דרך האווירה המיוחדת בהופעות שלה ועד לקליפים שמלווים את שיריה, כל מילימטר וכל פריים אומרים סיגור רוס: אווירתי, חולמני, צורב, שונה.
כך גם הקליפ החדש של הסינגל הראשון מתוך האלבום "Kveikur", שהעלילה המוזרה שלו משנית לחגיגה הויזואלית שהוא מעניק.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם