איך רוקדים לשירי שלמה ארצי?
במשך השנים הופיעה רנה שיינפלד כשיצירות של שופן ושיריו של לאונרד כהן מתנגנים ברקע. אבל משהו בער בה - לרקוד לצלילים ישראלים. את האותנטיות היא מצאה בכתביו של שלמה ארצי
"בדרך כלל אני עוסקת במוזיקה קלאסית או מודרנית וגם יצא לי להשתמש במוזיקת עולם", היא אומרת, "אבל לפני כמה שנים אמרתי לעצמי שאני רוצה להשתמש ביצירה ישראלית". היא מתקנת את עצמה ומציינת: "להשתמש זו לא מילה יפה. יותר נכון להגיד שרציתי ליצור עם מוזיקה ישראלית, או שהרגשתי שאני משתוקקת לעשות משהו עמה".
החיבור עם שירי שלמה ארצי הגיע במקרה. "לפני שנה הייתי בהופעה באטלנטה כשמישהו שם ברכב שיר של שלמה ארצי. שמעתי אותו שר יחד עם הדיסק 'אתמול היה טוב, ויהיה גם מחר'. נדלקתי על זה וכשחזרתי ארצה התחלתי לחקור את עבודתו של שלמה ארצי. עד אז לא כל כך הכרתי אותו - שמעתי קצת, לא לעומק. כשפניתי לארצי בעניין, התגובה שלו היתה מאוד יפה והוא פתח בפני את השערים לעולמו. בשירים שלו הוא מזכיר לא מעט ריקודים, אז נראה לי שהוא מאוד מחובר לריקוד. כשאמרתי לרקדנים שלי שהולכים על שלמה ארצי הם התחברו לזה מיד ונתנו לי דיסקים כדי שאשמע את שיריו. כך התחלנו לעבוד על המופע".
המופע "ואלס בחמש ושלושים", שיעלה ביום חמישי הקרוב (25.4) במרכז סוזן דלל, כולל שמונה שירים של ארצי וביניהם "חום יולי אוגוסט", " תחת שמי ים התיכון", " איסלנד", " ואלס בחמש ושלושים" ועוד.
את השם למופע - ואלס בחמש ושלושים - הציע שלמה ארצי בעצמו. כששיינפלד שמעה על ההצעה היא התלבטה מכיוון שהיא לא אוהבת ללכת על המובן מאליו. השם שהוצע היה נראה לה מתאים מדי, אז היא בדקה חלופות אחרות. "רציתי לקרוא למופע 'ארץ לו'", היא נזכרת. בסופו של דבר היא נשארה עם הצעתו של ארצי.
עם זאת, זה היה החלק הקל. שלב בחירת השירים שיעלו על הבמה היה החלק הקשה באמת בכל הסיפור. בדומה לשיינפלד, ארצי הוא יוצר פורה מאוד בתחומו ומהר מאוד הרקדנית מצאה את עצמה מוקפת בשירים. "היה קשה מאוד לבחור את השירים שיכנסו למופע", מודה שיינפלד. "אורכו שעה ורבע והיה לי חומר לשעתיים. קרעתי את הגוף עם קטעים שבסוף נאלצתי להיפרד מהם. השלב שצריך לחתוך ולהחליט מי בפנים ומי בחוץ היה קשה מאוד. בסופו של דבר הלכתי על מה שהתאים לי. הוצאתי משלמה ארצי את שיינפלד ובחרתי שירים שמובילים מסלול שיש בו אמירה כלשהי".
שיינפלד מסבירה שלמופע קו מנחה. "בהופעה אין עלילה או סיפור, אבל היא מרוכזת סביב נושא אחד - האהבה", היא מסבירה. "כשהתחלנו לעבוד לא שמתי לב לזה אבל תוך כדי התהליך הבנתי שזה ערב שמוקדש לאהבה. במשך שנים לא התעסקתי באהבה. 17 שנה רקדתי בלהקת בת שבע, ושם כל הריקודים עסקו באהבה. כשעזבתי את הלהקה מרדתי בזה והריקודים שלי לא עסקו בהוא והיא. שאלו אותי:'את מעדיפה לרקוד עם מקל מאשר עם פרטנר?'. אמרתי שכן, כי אחרי 17 שנה הרגשתי שהנושא הזה הגדיש את הסאה. אבל שלמה ארצי שר הרבה על אהבה וזה קרה מעצמו".
רקדניה של שיינפלד לא מתאמנים 12 שעות ביום. רובם עובדים לפרנסתם בעבודות אחרות (שניים מהם למשל עורכי דין) ולכן עיקר החזרות היו בימי שישי ובערבים, כשחלק גדול מהתנועות כל רקדן חיבר לעצמו.
אצל שיינפלד הריקוד קודם לכל. מסיבה זו היא יוצרת את התנועות ורק אז נותנת להן למצוא את נקודות החיבור עם השיר. "רוב האנשים לא יודעים איך עושים ריקוד לשיר", אומרת שיינפלד. "אני לא מתרגמת את השיר של ארצי לריקוד בשום צורה. לא יצרנו את הריקוד לפי המוזיקה אלא לפי הרצונות והרגשות שלנו. רק אחר כך חיברנו את מה שיצא למוזיקה. אני נגד השיטה שלפיה המוזיקה והריקוד חייבים להיות אחד על אחד. אני עובדת בשיטת הצ'אנס, שאומרת שדברים יכולים להתרחש בצורה יפה באופן מקביל. זה אומר שלמרות שהשיר והריקוד מתקדמים במסלולים שונים, הם יכולים להצמד זה לזה ולהפרד זה מזה בחלקים שונים".
"לא צריך להצמד למילים. אם שלמה ארצי שר על חום יולי אוגוסט, לא אתפשט על הבמה. זה לא תרגום מילולי. החיבור שקיים מזכיר את זה שבנישואים - יש קשר אבל לא באופן אובססיבי, אלא במובנים של השפעה והשראה. זה כמו שאת יושבת על חוף הים ורואה במים ספינה, בשמים ניצבת שמש, וילדים רצים על החוף. הם פועלים בנפרד אבל בסוף הכל מתחבר יחד. לא פשוט לייצר מופע בשיטת הצ'אנס, נדרשת מיומנות, אבל אם נותנים לזה לעבוד יוצאים דברים מדהימים".
כששיינפלד אומרת מדהימים היא מתכוונת שהיא הצליחה לייצר משהו שהוא הרבה מעבר לתנועות על במה - מדובר בחוויה אסתטית רב ממדית. המופע מורכב משכבות שנותנות לריקוד עומק. הרקדנים משתמשים בפנסים ובמקרן אור שמעתיקים את דמותם הרוקדת פעם נוספת בצלליות גדולות על הבמה, על מסך וידאו מוקרנים סרטונים שבאחד מהם רואים מכוניות חולפות במהירות בכבישי איילון, והרקדנים על הבמה כמו מכוניות חולפים גם הם.
כך התנועות והשירים מקבלים משמעות נוספת שהופכת את הוואלס בחמש ושלושים לריקוד שממלא את כל האולם. "אין אצלי משהו שהוא חד משמעי, מוחלט וברור", מסבירה שיינפלד. "לא בא לי לעשות דברים שיש להם רק ממד אחד. אני רוצה שמי שרואה את המופע הזה ירגיש חויות אישיות, אהבה וגעגוע, מימוש וחוסר מימוש, יופי, בדידות ורצון לעוף".
מה לגבי האינטראקציה עם הקהל?
"היחס שלי לקהל השתנה בשלוש השנים האחרונות. אני מרגישה שהקהל יותר קרוב אליי. אני יודעת שלפעמים ריקוד נראה כמו משהו רחוק ולכן אני רוצה לקרב את הקהל. כדי לעשות זאת אני משתמשת הרבה פעמים בווידיאו. שימוש בקלוז אפים יוצר תחושה קרובה יותר. לפעמים אני מרגישה בסוף מופע שהקהל לקח ממני את היצירה שלי. שעכשיו היא שלו. זה כיף לא נורמלי. בגלל הדברים האלה אני מתלבטת לגבי סוף המופע - אם להעלות את הקהל על הבמה. אני רוצה שהצופים ייפתחו וירגישו את הקרבה. לא אחליט עכשיו אלא רק בסוף המופע. כשזה ייגמר, אראה איך הצופים מרגישים ולפי זה
אפעל".
יש הבדל בין לרקוד שופן ולבצע שלמה ארצי?
"זה לגמרי אחרת. שלמה ארצי מאוד אותנטי, עכשווי. כיף לרקוד אותו, גם הרקדנים מיד התחברו ואהבו את זה. התוצאה היא ערב מהנה מאוד שבו כל קטע שונה מקודמו".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם