סבב תערוכות: הגמל שתלוי מהשמיים
גמלים מרחפים, גלובוסים מקוריים, בובות ישראליות וחמורים. רותי קדוש יוצאת לסבב תערוכות
הביאנלה לאמנות בסחניןבפעם הראשונה תתקיים ביאנלה לאמנות בעיר ערבית בישראל, פרי יוזמתם של בלו סימיון פיינרו ואביטל שי, שהם גם האוצרים, והיא תתקיים ב-13 במאי (15:00).זוהי למעשה הבינאנלה הים תיכונית השניה, כשהראשונה התקיימה בחיפה ב-2010, והיא ניסיון לייצר מסגרת תרבותית ודו קיום באמצעות פרוייקט אמנותי לקירוב בין יהודים לערבים.
נושא הביאנלה הוא רה-אוריאנטציה (RE-ORIENTATION), המחבר בין המושג "אוריינט" ובין המושג "כיוון חדש". מטרתה היא לקיים דיון עם מושג "המזרח" תוך התייחסות לניגוד התרבותי עם "המערב", הפותח גם דיון והתייחסות לשאלות של זהות, מקום, זמן ואינדיבידואליות .
הביאנלה מציעה פלטפורמה אלטרנטיבית, כשהאמנות המגרשת בין התרבויות יוצאת מכותלי המוזיאון והופכת את העיר סחנין למוזיאון. אירועי האמנות ישתלבו ויפגישו אמנים ישראלים יהודים וערבים, כמו גם אמנים ממדינות שכנות ובהן שהגיעו ממדינות שאין עימן קשרים מדיניים, כגון אפגניסטאן ואירן. עוד ישתתפו אמנים מטורקיה, יוון איטליה, קפריסין, מרוקו, אלג'יר, וצרפת, לצד אמנים מארה"ב, דנמרק, גרמניה, אתיופיה, פולין, אנגליה, רומניה, רוסיה ואוסטריה.
החיים - יואב אפרתי
צייר הרישום יואב אפרתי בתערוכה חדשה "החיים", העוסקת במשחק שבין החיים למוות. אפרתי משתמש בסגנון רישום וקווים של איש ושלד - האחד חי והאחר מת, כשבין השנים מתקיים "מאבק" על הזמן שנותר לחיים. התערוכה תוצג בגלריה "בזל" בתל אביב החל מה-26 באפריל.
"הרישום של אפרתי נעשה באיבחה של תנועה אחת; עיפרון הממשיך את תנועתה של היד מהזרוע, מהמרפק, משורש כף היד" . כותבת אוצרת התערוכה שרית שפירא. "באופן הגרפולוגי של רישום זה שזורה התכוונות לרדוקציה כדי שייווצר איזון, דק כחוט השערה, בין רישומו של יצר משולח רסן ובין רוֹשמה של התשוקה אל הריסון, ההדחקה, הסינון, הצמצום, המינימליז", ההשתקה. לדוגמא, את המלה מיטה מבטא אפרתי בעבדותו באמצעות הסימן H".
"בעצם אלה רק שלושה קווים, שלד של מיטה. האם זו מיטה או מיתה? הבדל של אות" תוהה המשורר מרחב ישורון במאמרו "קו-עצם" המתפרסם לצד התערוכה. "אפרתי חונק את הציור ומצמצם אותו למינימום הכרחי עד שהוא הופך לסמן בכתב היירוגלפי. הסימן ההירוגליפי מפשיט את האובייקט מכל תוכן מקרי, אבל עדיין משמר משהו מהצורה של האובייקט. המשהו הזה הוא המינימום הדרוש כדי להזכיר לעין את צורת האובייקט. המילה "מיטה" בכתב אפרתי: H. שהוא סימן עשוי קו אופקי, התחום עם שני קווים אנכיים. היחס שבין שלושת הקווים האלה מראה לנו משהו מהותי על היחס שבין הצורה של המיטה לבין החיים על ציר הזמן. המיטה מודדת את קומתו של האיש השוכב, כמו הנגר שבא לבנות ארון למת. האיש מתחיל ברגליים ונגמר בראש, וכך גם החיים על ציר הזמן".
התערוכה תינעל ב-17 במאי
"החומר, החמור והרוח" - שמעון פינטו
בתערוכת היחיד של האמן שמעון פינטו, בגלריה העירונית לאמנות ברחובות, מוצגת סדרת ציורים של האמן משלוש השנים האחרונות. יצירתו של שמעון פינטו מציעה מבט אחר על מושג הישראליות ועל סוגיות הנוגעות למרחב הישראלי, ויוצרת חיבור בלתי שגרתי בין שפה, סגנון ותוכן. פינטו משלב בציוריו את העיסוק במרחב וההוויה הפנימיים המעוגנים בזיכרונות ממחוזות ילדותו בערד ונופיה המדבריים, ובין העיסוק בשאלות הנוגעות לזהות, לרב-תרבותיות ולחברה הישראלית, תוך מתן פרשנות מהורהרת בנימה הומוריסטית.
האוצרת אורה קראוס מציינת כי בין המוטיבים ביצירתו: מרחבי מדבר ודיונות מוזהבות, ומנגד מרחבים פרטיים ומנטאליים המשלבים דימויים אלגוריים בסגנון נאיבי ובצבעוניות פסטלית. לתוך המרחבים המדבריים והצחיחים יוצק האמן את עולמו הפנימי ומנסח אותו דרך זיכרונות ילדות. הדימויים נקשרים לנופי ערד ומתכתבים עם ההוויה הישראלית, כפי שהיא מצטיירת בתודעתו העכשווית. פינטו עוסק בדינמיקה של תודעת הזמן וקושר בין העבר לבין ההווה, בהציגו את תכניו בהומור דק. ציוריו משלבים בין נקודת מבט של תום ילדותי לבין מבט בוגר ומפוכח. הוא מתבונן בחברה הישראלית ובורא עולמות ייצוגיים בהם ניכר המאבק בין חומר לרוח.
החמור הוא חלק בלתי נפרד מילדותו של האמן בערד והוא מככב בעבודותיו. באחת מהן נראית צדודית של חמור ומולו קופסה אדמדמה, שרק החמור עד להתרחשות הסודית שבתוכה. בעבודה אחרת מופיע החמור כשבפיו מכחול, והוא מצייר על גבי קנבס סירת מפרש על פני המים.
"שפת הציור של פינטו, המאופיינת במשטחי צבע גדולים ושטוחים, משלבת בין סממנים חזותיים נאיביים ופשוטים לכאורה לתחכום ועומק" מסבירה האוצרת קראוס "פינטו 'שותל' בלב המדבר התרחשות שמכילה אלמנטים של הפתעה וחוסר היגיון, הוא מוציא דברים מהקשרם הרגיל ומייצר תחושה של 'מוכר' לצד 'מוזר', דבר המקנה ליצירות רובד סוריאליסטי מסויים. הדימויים המצויים במרכז יצירותיו נושאים אופי אניגמטי. הם נעים בין החומרי לרוחני, בין הגלוי לנסתר ובין היומיומי לסימבולי. ותוך כדי הם מעלים לדיון שאלות קיומיות וביקורתית על החברה והאמנות הישראליות".
סדרת עבודות נוספת ת בתערוכה, מציגה דימויים של מקוואות טהרה. בציורים אלה יוצר פינטו מרחב דומם וריק בעל ממד רליגיוזי. כשההטהרות והזיכוך נקשרים למעשה האמנות עצמו.
התערוכה תינעל ב-20 במאי
העין העירומה
"העין העירומה" תערוכה של עבודות נדירות של הצילום הסוריאליסטי מהמחצית הראשונה של המאה ה-20, תיפתח ביום חמישי (18 באפריל) במכון שפילמן לצילום בתל אביב. העבודות בתערוכה לקוחות ברובן מאוסף מכון שפילמן לצילום, ומקצתן מאוסף מוזיאון ישראל.
"הסוריאליזם חתר נגד הסדר האמנותי-תרבותי הישן ושאף לניתוץ סדרי החברה הבורגנית, באמצעות חשיפת נבכי הנפש של האדם ושחרור דחפיו ומאווייו הכמוסים. מתוך ניסיון לחולל שינוי תודעתי שישתקף בתפישות אסתטיות חדשות דרך המצלמה" אומרת אוצרת התערוכה ד"ר איה לוריא. "הצילום הסוריאליסטי ביקש להציג מציאות אחרת ולערער על תפיסת ה'ראייה הישירה' דרך יצירת דימויים מדומיינים, פנטסטיים ודימויי חלום 'על-מציאותיים' (sur-realist)".
ד"ר לוריא,מסבירה כי שם התערוכה, "העין העירומה", מתייחס ל"עין הפראית", מושג אותו טבע אנדרה ברטון, המעמת בין מיידיות הראייה הטהורה והפראית, לבין התבונה הבורגנית. "זו הדומיננטיות של הופעת דימוי 'העין' ברפרטואר החזותי הסוריאליסטי כביטויי תשוקה, תאווה ואלימות - לצד הניסיון של אמני וחברי התנועה לשנות את אופני הראייה וההתבוננות, המאפשרים תפיסה ישירה ותת מודעת המנוגדת למחשבה ולתכנון".
החלק הראשון של התערוכה מתמקד במחשבה הסוריאליסטית כפי שהיא באה לידי ביטוי בצילום – "העין", "האישה הנחשקת", "הבובה" ו"בובת חלון הראווה", "מראות חלום/סיוט" ועוד. חלקה השני עוסק בקולנוע הסוריאליסטי ומוצגים בו סרטיהם של מאן ריי "כוכב הים" וסרטם של לואי בונואל וסלאבדור דאלי "כלב אנדלוסי", לצד צילומי סטילס מסרטים נוספים שנוצרו בעשורים הראשונים של המאה העשרים.
מקום מיוחד מוקדש לתצוגת תצלומים של מאן ריי, אבי הצילום הסוריאליסטי, ולצידם עבודות של אמנים חברי התנועה ובהם דורה מאר, פול אלואר, קלוד כאהון והנס בלמר כמו גם ברניס אבוט, ראול אוּבָּאק, פול אלואר, הרברט באייר, לואי בונואל, סלבדור דאלי ואחרים.
התערוכה תינעל בינואר 2014
דנה אריאלי הורוביץ
האובייקטיבים היחודיים לצילום של פרופ' דנה אריאלי הורוביץ נמצאו לה דווקא בקמפוס של האוניברסיטה העברית, בגבעת רם, ואותם היא כוללת בתערוכה הראשונה שלה כצלמת, "קרוב מכפי שנראה: גבעת רם". התערוכה תוצג החל מיום שבת ה-27 באפריל, בבית האמנים בירושלים.
בין החורפים 2010 ל־2013 , פרופסור דנה אריאלי הורביץ, דקאן הפקולטה לעיצוב ב-HIT ומי שבעבר עמדה בראש המחלקה להיסטוריה ותיאוריה בבצלאל, חזרה כצלמת אל האוניברסיטה העברית בגבעת רם, מקום אותו היא פוקדת כחוקרת יותר מעשרים שנים. השיטוט דרך המצלמה חשף עד כמה המוכר והביתי מכיל עולמות הסמויים מן העין.
מוזיאון הפוחלצים ואוספי הדגים והנחשים, פלנטריום נטוש, אוספים היסטוריים ואלפי צנצנות ובהן זנים נדירים של דגים הנתונים בחומרי שימור. אולמות הספרייה הלאומית, הגנים וגגות האוניברסיטה, מעבדות מחקר, אולמות ספורט והרצאות, אוספים מוזיאליים שדומה כי אבד עליהם הכלח, כל אלו יצרו מפגש עם עולם שלם וחדש שהיא לא ידעה דבר על קיומו. "גבעת רם המשתקפת מן המרתפים והגגות חושפת מקום עמוס מסתורין וסודות, בו מרחף ומתגלה הפער שבין הגלוי לסמוי" מסביר אוצר התערוכה אריאל קן..
קמפוס גבעת רם נחנך בשנת העשור לקום המדינה כחלק ממתחם הלאום בכניסה לבירה ותוכנן במודל "עיר ־גנים" בין־לאומי. מחלקות האקדמיה שוכנו במבנים זמניים ברחבי העיר והספרייה הלאומית הועברה לטרה ־סנטה.
התערוכה תינעל ב-15 ביוני.
בובה של תערוכה
ביום העצמאות נחנכה תערוכה חדשה במוזיאון יפו לעתיקות "בית חרושת לבובות", ובה נחשף, לראשונה, אוסף בובות תוצרת כחול לבן של האספן ירון גאיר שאף פרסם ספר בנושא. באוסף מאות בובות שיוצרו במפעל מאיר בפתח תקוה בשנות החמישים והששים, והיו חלק בלתי נפרד מנוף ילדותם של בני הדור הראשון במדינת ישראל.
בובות הלאום נוצרו בעבודת יד, בדמות תינוקות ,ילדים וחיות, כשלחלקם הוספו סממנים לאומיים כגון כובע טמבל, סנדלים תנכיים ומגן דוד. אוסף הבובות, אשר יוצג בתערוכה שיזמה לימור להב מרגולס, כולל פריטים המשקפים את התרבות בימיה הראשונים של המדינה, וגם את המקצועות הפופולאריים של פעם: דני הבנאי, סעדיה מחלק העיתונים, רופא, נהג ועוד.
התערוכה תינעל ב-30 ביוני
ירושלים על הגלובוס
18 גלובוסים ענקיים בעיצובים מרהיבי,ם המדמים את הבעיות והפתרונות של משבר האקלים ,הוצבו בטיילת החומות בירושלים במסגרת התערוכה וכנס "עלייה לרגל ירוקה ונגישה" שיתקיים בירושלים מה-21-26 באפריל.
שמונה עשר הגלובוסים הענקיים, בקוטר של 2.6 מ' כל אחד, עוצבו ע"י אמנים אמריקאיים, במטרה להגביר את המודעות לבעיית התחממות כדור הארץ. הם הגיעו לירושלים בתום מסע ארוך משיקאגו סן דייגו וערים נוספות בארצות הברית, דרך ערים באירופה ן ז'נבה, מרסיי ואמסטרדם.
בתום התצוגה הגלובוסים יימכרו במכירה פומבית שהכנסותיה יוקדשו לתוכניות חינוכיות בנושא איכות הסביבה לילדי ירושלים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם