"לא": ככה נראית מהפיכה אמיתית
עלילת הסרט "לא" עוקבת אחר משאל העם שהוביל להפלת הרודן פינושה בצ'ילה - והתוצאה נהדרת. כלומר גם בסרט
הזמן והמקום: שנות השמונים בצ'ילה. הרודן אוגוסטו פינושה, שתפס את השלטון בהפיכה צבאית בשנות השבעים, שולט במדינה ללא מצרים. זאת, אגב, בתמיכת ארה"ב, שחששה מהשתלטות קומוניסטית על המדינה. בדומה למה שאירע בארגנטינה בתקופה שבה שלטה שם חונטת הגנרלים, פינושה דיכא בכוח את מתנגדיו מהאופוזיציה - ורבים נרצחו או "הועלמו".
זה לא אלירז שדה. גאל גרסייה ברנאל ב"לא". מתוך הסרט
ב־1988 נערך בצ'ילה משאל עם שבו התבקש הציבור להכריע אם הוא בעד המשך שלטון פינושה (הצבעת "כן") או נגד המשך הדיקטטורה (הצבעת "לא"). אנשי הרודן הבטוחים בניצחונם הפיקו תשדירי בחירות פטריוטיים רציניים וכבדי ראש שבהם הציגו את הישגיו. לעומתם, אנשי האופוזיציה העדיפו לפנות לקופירייטר צעיר ויצירתי העובד בשוק הפרסומות, רנה סבדרה (גאל גרסיה ברנאל), שיודע למכור ולשווק לציבור משקאות קלים ומוצרים מסחריים באמצעות פרסומות קליפיות דינמיות שמשדרות אופטימיות קוסמית ואושר טוטאלי.
הסרט "לא", שביים פבלו לוריין על פי תסריטו של פדרו פיארנו, מבוסס על "אל פלביסיטו", מחזה שכתב אנטוניו סקרמטה, סופר צ'יליאני גולה לשעבר. העלילה מתמקדת בקמפיינים של שני הצדדים לקראת משאל העם הדרמטי. רנה מתייחס להצבעת ה"לא" כמו לעוד מוצר מסחרי, והתשדירים שהוא הוגה מכילים קשת בענן, פנטומימאים, נערות רוקדות בעליצות, ילדים מחייכים בפה רחב וג'ינגל קצבי קליט שהפזמון החוזר שלו מכריז: "צ'ילה – האושר מגיע!". עד שאנשי הממשל מבינים שתשדירי הקמפיין של רנה וחבורתו נוחלים הצלחה, שום דבר כבר לא יכול לשנות את כיוון הרוח.
לוריין יצר סרט מעולה, שנון ואינטליגנטי. אפיון הדמויות בסרט, ורנה בראשן, כאנשים רגילים החיים בתוך עמם, לא מורמים ונישאים, אלא כאלה שחשיבתם המשותפת הביאה את השינוי, שומרת על אמינות הכרחית ויוצרת הזדהות.
ההחלטה לצבוע את הסרט בגוון דוקומנטרי למחצה, תוך שימוש בקטעי חדשות אותנטיים בשחור־לבן מאותה תקופה (נטולי סאונד, מה שמגביר את התחושה של העידן האפל שעבר על צ'ילה) עושה שירות טוב ליצירה שלא כדאי להחמיץ.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם