"העבר", של הבמאי אסגר פרהאדי, מוביל בהערכות לזכייה בדקל הזהב
השחקנית הצעירה שהדליקה את כולם, השחקן האלמוני שביצע סופסוף את הפריצה והשאלה הגדולה -האם סרט ישראלי ישוב הביתה עם פסלון. לכבוד טקס סגירת פסטיבל קאן, נחום מוכיח מציג את המועמדים החזקים לזכייה
עם זאת "Like father, Like Sone" המעולה של היפני קורה-אדה הירוקאזו עשוי לתת לו פייט רציני. כך גם סרטם של האחים כהן, "Inside Liwyn Davis", וזה של עבדלטיף קשיש, "חייה של אדל פרק 1 ו-2" (או "כחול הוא הצבע החם ביותר"), המתחרה המפתיע שבהרבה מובנים גנב את ההצגה ל"גדולים". גם סרטו של רומן פולנסקי, "ונוס בפרווה", שהיה אחרון המתמודדים מבין סרטי התחרות הראשית שהוקרן כאן, זכה בתגובות חיוביות ביותר, אם כי נראה שהפעם סיכוייו לזכייה קטנים.
בנוגע לפרס הגרנד פרי, ההערכות מדברות על "היופי הגדול", סרטו החדש של פאולו סורנטינו האיטלקי. זו אמנם עבודה יפה, בייחוד ויזואלית, הצד החזק שלו, אבל לא מסרטי הדרג הראשון מבחינת איכות, שהוקרנו כאן. סרטיהם של קורה-אדה ושל האחים כהן ראויים יותר.לפרס חבר השופטים ההערכות מדברות על "גריגריס", של מחאמט סאלח הארון, במאי יליד צ'אד. אם כך אכן יקרה, זו בהחלט תהייה הפתעה נעימה עבור סרט אמיץ, מרגש ונוגע ללב.
בגזרת הבימוי ההערכות, המפתיעות צריך לומר, מדברות על ג'יימס גריי כעל היוצר הזוכה. גריי הוציא תחת ידיו דרמה מהוקצעת - "המהגרת", על פליטה פולנייה (מריון קוטיאר) שמגיעה בשנות ה-20 לאליס איילנד עם אחותה החולה. זו מוכנסת להסגר והגיבורה משולתת לרחובות מנהטן הפרועים ועד מהרה נופלת כפרי בשל לידי סרסור חלקלק וכריזמטי (חואקין פניקס) המוריד אותה לזנות. דרמה טובה, שחקנים מצוינים, אבל עדיין חסר כאן את הערך המוסף שיהפוך את "המהגרת" ליצירה חשובה באמת.
"המהגרת" של ג'יימס גריי. מוביל בגזרת הבימוי
בנוגע לתסריט, המועמד שנראה על פי התחזיות כבעל הסיכויים הטובים ביותר הוא קורה-אדה הירוקאזו. סרטו, הבוחן סיטואציה עדינה ומורכבת של שני זוגות שהתינוקות שלהם הוחלפו בעת לידתם, ואשר מגלים עובדה זו רק בהיות ילדיהם בני שש, ונדרשים להתמודד עם דילמה בלתי אפשרית – ראוי להרבה יותר מכך.
בנוגע לשחקנית הטובה ביותר, יש כמעט אחדות דעים שהפרס יילך לאדל אקסרקופולוס, כוכבת "אדל פרק 1 ו-2", שמספקת את אחת ההופעות המרגשות והנועזות של שחקנית צעירה. קרוב לוודאי שזו תהיה הפריצה הגדולה של אקסרקופולס (תתחילו להתרגל לשם), בת ה-19, שברקורד שלה כבר עשרה סרטים, המביאה לקאן השנה (יחד עם הפרטנרית שלה בסרט לאה סידו) ניחוח מרענן. השחקנית הצעירה נחשבת למרעננת הרשמית של הפסטיבל לא רק בגלל סצנות הסקס התקדימיות לה היא שותפה על המסך, אלא בזכות עבודתו מעוררת ההערכה של הבמאי שלה, עבדלטיף קשיש, שמציג פרופיל חברתי טבעי ומשכנע של בני נוער צרפתיים כעת, המגיעים ממעמדות שונים, אופיים והנושאים המעסיקים אותם.
מול אקסרקופולוס ניצבת אמנם יריבה קשה, עמנואל סנייה, רעייתו של הבמאי שלה רומן פולנסקי, שעושה ב"ונוס בפרווה" תפקיד נהדר מול מתייה אמלריק (שמיוצג כאן בעוד תפקיד גדול, בסרט "ג'ימי פי", לצד בניסיו דל טורו. לפני פחות משנה הוא אמר לי בראיון שבכוונתו להוריד את מינון המשחק ולהתרכז בבימוי. בינתיים זה לא נראה ככה). הוא מגלם במאי תיאטרון שבוחן אותה לתפקיד ראשי במחזה, והיא הופכת את יחסיהם לסוג של סאדו-מאזו. אבל נראה שלא יעלה ביד סנייה לגזול את הבכורה מאדל.
סוג של סאדו מאזו. רומן פולנסקי מדבר על סרטו "ונוס בפרווה"
גם בגזרת השחקן ההערכות מדברות על מתמודד לא בולט עד עכשיו בזירה, אוסקר אייזקס, שבסרטם של האחים כהן הופך לכוכב בלתי מעורעק. אייזקס מגלם, בעזרת בעל נוכחות חזקה וכריזמת מסך כובשת, תקן זמר פולק בראשית שנות ה-60, שמנסה לייצב לעצמו קריירה בסצנה. לא נראה שמישהו יוכל לסכן אותו.
אתמול התבשרנו שהאני אבו אסד וסרטו "עומאר", שנעשה במימון הרשות הפלסטינית, זכו בפרס חבר השופטים החשוב במסגרת תחרות "מבט מסוים". הלילה נדע אם אחד מהסרטים הישראליים, "כנס העתידנים", של ארי פולמן, ו"מעל הגבעה", של רפאל נדג'ארי, יזכו בפרס בקטגוריה שלהם, "השבועיים של הבמאים". "בבגה", סרטה הקצר של גן דה לונגה, בוגרת בית הספר סם שפיגל, לא הצליח לגרוף פרס בקטגוריה בה התחרה, "סינפונדסיון".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם