סטיב קארל:""אני לא כזה נחמד כמו שעושים ממני"
מצחיק? לא במיוחד. נחמד? ככה אומרים. רגע לפני להיט אנימציה חדש בכיכובו ("גנוב על המיניונים"), סטיב קארל, הבוס מ"המשרד" והבתול מ"בתול בן 40", מדבר על חוסר הביטחון, חושף ברצון את נישואיו הבורגניים ומסרב להצעה מפתה מצד המראיין הישראלי: לעוף קצת על עצמו, מה יש
"מה הסיפור של הזקן? מה עם המשקפיים? מה בדיוק הסיפור עם הזקן שלך? ומה זאת בדיוק החולצה שאתה לובש? זאת השאלה הראשונה שאתה שואל אותי, מה עם הזקן והמשקפיים? ככה אתה פותח את הראיון? אז בוא אני אגיד לך: לא התגלחתי כי אני לא חייב להתגלח, כי אני לא מצלם עכשיו שום דבר, אז חשבתי לעצמי, לא אכפת לי, אני אגדל זקן על חלק מהפנים. ואם יתחשק לי אז אתגלח, ואז אגדל שוב זקן ואז שוב אתגלח. כי לא אכפת לי ואני לא מצלם כלום אז אני יכול לעשות מה שאני רוצה. ולגבי המשקפיים? הראייה שלי דועכת, והיא דועכת כי אני מזדקן".
עכשיו נסו לדמיין אותו אומר את זה ולא להתפקע מצחוק. ככה זה עם סטיב קארל: גם כשהוא כועס, לכאורה, זה מלווה בדוק קבוע של ילדותיות מדבקת ורוח שטות ממכרת. שחקן גדול וקומיקאי מחונן, שמעטים המשפטים שהוא אומר במהלך הראיון שנלקחים ברצינות. משהו בעיניים הבורקות, במימיקה, בתנועות הידיים, בהתנהלות שנעה על הקו הדק שבין נעבעך חסר ביטחון לגבר שרמנטי, יוצרים מצב שבו גם ה"בוקר טוב" שיוצא לו מהפה נשמע כמו הבדיחה הכי טובה ששמעתם בזמן האחרון. תוסיפו לזה משקפיים שיקיות ואניצי זקן שמשווים לו מראה של בתול בן ארבעים - ותבינו שקשה לשבת מולו בלי חיוך גדול, על גבול האינפנטילי, מרוח על הפנים.
אתה מרגיש את הלחץ הזה, להיות מצחיק כל הזמן?
"אחזיר את השאלה אליך. כשאני נכנס לחדר אתה מצפה ממני להיות מצחיק? לפני שהגעתי לראיון, ציפית ממני להיות מצחיק? אני חושב שאני מוכר בזכות התפקידים הקומיים שלי ולכן אנשים מצפים ממני להיות מצחיק כל הזמן, אבל במפגשים חברתיים אני לא האיש הכי מצחיק בחדר. ההפך, אני יותר מסוג האנשים שעומדים חסרי ביטחון בפינה ובקושי מדברים".
אז נכונה הקלישאה שאומרת שהקומיקאים הכי גדולים הם האנשים הכי עצובים?
"הייתי משיב לך בסרקזם, אבל אז הכותרת של הראיון תהיה 'סטיב קארל הוא איש עצוב' (מתגלגל מצחוק). אני חושב שזה שונה מאחד לאחר. כשאתה מתחיל לנתח קומדיה אתה נמצא בבעיה. יש דברים שגורמים לי לצחוק, אם זה בא ממקום שמח או ממקום קודר, ממקום כבד או קל, אני לא יודע, וזה לא ממש חשוב לי. אני רוצה שזה יהיה מצחיק. היכולת להצחיק היא מתנה. כשאני רואה משהו מצחיק, לא אכפת לי מה זה. לא אכפת לי מאיפה זה בא או למה זה מצחיק אותי, אני פשוט אוהב את זה, זה גורם לי להיות מאושר יותר מכל דבר אחר".
קארל מזוהה בעיקר עם דמותו של מייקל סקוט, הבוס בסדרה הקומית המצליחה "המשרד". "הבוס הכי טוב בעולם", כפי שנכתב על ספל הקפה שסקוט קנה לעצמו באחד הפרקים, הוא אינפנטיל חסר תקנה, הלוזר הנצחי שפעם אחר פעם יוצא כשידו על העליונה, הבוס שכולם אוהבים ללעוג לו ובאותה נשימה לא רוצים שיעזוב. "תינוקות אוהבים אותי, אולי כי הם רואים בי אחד מהם", מעריך סקוט באחד הפרקים. גם במציאות קשה שלא לקבל את הרושם שיש בקארל שמץ של ילדותיות, מה שיכול אולי להסביר סוף-סוף את המשקפיים האופנתיים והזקן שהוא החליט לגדל פתאום בגיל 51, בניסיון לברוח מתדמית הילד והשלומיאל שדבקה בו.
בימים הקרובים יצא לאקרנים סרט האנימציה "גנוב על המיניונים" - סרט ההמשך ל"גנוב על הירח", שיצא לפני שלוש שנים בתקציב דל (במונחים הוליוודים) וזכה להצלחה אדירה עם הכנסות של 544 מיליון דולר. קארל מדובב בסרטים את דמותו של הגיבור הראשי, נבל ששמו גרו, שבסרט הראשון גנב את הירח; בסרט ההמשך גרו מחליט לחצות את הקווים ולעבוד כסוכן כפול בשירות כוחות האור במלחמתם בנבל חדש המאיים על העולם.
ציפית להצלחה הגדולה של הסרט הראשון?
"אף אחד לא ציפה שהסרט יזכה להצלחה גדולה כל כך. זה היה סרט בתקציב נמוך יחסית. מה שאהבתי בסרט הוא שהוא לא מתנשא על הילדים שבאים לצפות בו. יש בו מצד אחד משהו מגוחך, אבל במקביל משהו אפל ומתוחכם. אני חושב שכל מי שצפה בסרט הרגיש בזה. הסרט נתן הרגשה שונה מכל סרט אנימציה אחר".
בטח לא קל לדובב סרט אנימציה, כשאין לך מושג איך הוא הולך להיראות.
"ראיתי את הסרט בפעם הראשונה לפני שבועיים. אתה אומר את הדיאלוג וקורא את הטקסט, אבל אתה לא יודע באמת איך זה נראה עד שאתה רואה את הסרט. היו קטעים שהבמאי אמר לי 'אתה צועק כי אתה נתלה על הכנף של החללית', 'אתה עושה את זה ואת זה', וכל הזמן אתה מנסה לדמיין איך כל זה נראה, ואתה לא יודע עד שאתה רואה את הסרט. ואז אתה אומר לעצמך, 'וואו, אני שמח שצרחתי כי אחרת זה לא היה יוצא הגיוני'".
על אף התחושה שמדובר בקומיקאי עם רזומה עשיר שמסתובב לנו כבר הרבה זמן בין הרגליים, לקארל הייתה פריחה די מאוחרת. במשך שנים נדד בין תפקידי משנה בקומדיות דלות תקציב להופעות אורח בסרטים נטולי קהל. תמיד בתפקיד משנה. את ההזדמנות הגדולה קיבל כשזכה בפינה קצרה ב"דיילי שואו", ב-1999, לאחר שלא הצליח להתברג לתוכנית המצליחה "סטרדיי נייט לייב". קארל ניצב על תקן אתנחתא קומית בצל המופע המרכזי של ג' ון סטיוארט, מהקומיקאים הגדולים והמצליחים בארצות הברית. הוא עצמו מתייחס לתפקיד שבמידה רבה אחראי לפריצת הדרך הטלוויזיונית שלו כאל סוג של צירוף מקרים. "לאף אחד לא היה מושג שזה מה שהולך לקרות", הוא מגלה. "הסוכן שלי היה אדיש לגמרי לתפקיד הזה. הוא אמר לי, 'אם אתה רוצה לקחת את זה, בסדר'. סטיבן קולבר סידר לי את התפקיד. אפילו לא היו לזה אודישנים. זאת בסך הכל הייתה עצם שחבר זרק לי".
ב-2004 שיחק קארל בקומדיה המצליחה "והרי החדשות", שבה קיבל תפקיד משנה לצד ויל פרל (פרל, אגב, היה גם מי שזכה בתפקיד ב"סטרדיי נייט לייב" על חשבונו). בסרט , פרודיה על עולם החדשות הטלוויזיוני של שנות ה-70, גילם קארל את דמותו של בריט, חזאי המהדורה, שסובל מתפיסת מציאות מעוותת ומנטייה בעייתית לפלוט משפטים מביכים בשידור חי. כך החל קארל לבסס את מעמדו כשחקן לתפקידים "מיוחדים", כשרבות מהדמויות ששיחק היו ילדותיות וחסרות טאקט.
שנה לאחר מכן זכה קארל לפריצה המקצועית הגדולה, כשנבחר לגלם את הדמות הראשית בגרסה האמריקנית לסדרה הבריטית המצליחה "המשרד": הוא שיחק את הבוס בחברה להפצת נייר ששמה "דנדר מיפלין". על אף התחלה איטית ונתוני צפייה נמוכים נחשבה הסדרה כבר מהפרקים הראשונים ליקירת המבקרים, כשהיא נהנית מנוכחות גדולה באינטרנט ומקהל מעריצים נאמן. "המשרד" דורגה כאחת מסדרות הטלוויזיה הטובות ביותר בארצות הברית, וזכתה באמי בקטגוריית הקומדיה הטובה ביותר בשנת 2006.
להצלחת הסדרה הקומית תרמה העובדה שבאותה שנה כיכב קארל בקומדיה "בתול בן 40". קארל , שאף כתב את התסריט, גילם את דמותו של אנדי, עובד חנות אלקטרוניקה ילדותי שחייו האישיים נעים על הציר שבין חוברות קומיקס למשחקי מחשב. בגיל ארבעים אנדי יוצא, בעידוד חבריו לעבודה, למשימתו הגדולה: קיום יחסי מין לראשונה בחייו. הסרט הפך לשובר קופות: בשבועיים הראשונים ליציאתו דורג במקום הראשון במכירות הכרטיסים בארצות הברית, ובסך הכל גרף קרוב למאתיים מיליון דולר בכל העולם. קארל קיבל על הסרט פחות ממיליון דולר.
באחת הסצנות המפורסמות בסרט עובר אנדי טיפול להסרת שיער חזה באמצעות שעווה, כשהוא צועק מכאבים וקורא בשמה של זוכת העונה הראשונה של "אמריקן איידול", קלי קלרקסון. "זה היה יום מייסר במיוחד", הוא נזכר, ומבהיר כי הייסורים כולם היו אמיתיים, כתוצאה מהתעקשותו לעבור את החוויה על בשרו ולא להיעזר בתעלולי מצלמה. "היו לנו חמש מצלמות בסצנה - מסיבות ברורות, אתה יכול לצלם את זה רק פעם אחת. אמרתי לבמאי שאני רוצה שזה יהיה אמיתי. מזויף לא יהיה מצחיק. הצופה צריך לראות את זה קורה באמת. אני חושב שדי ברור שזה אמיתי, כי העור שלי נהיה אדום מאוד ואפשר אפילו לראות מעט דם על החזה שלי. זה היה מלחיץ מאוד, כי אתה יודע שיש לך טייק אחד לצלם את זה, כך שזה חייב לצאת טוב".
סצנת הסרת השיער ב"בתול בן 40". כואב יותר כשמבינים שזה אמיתי
שמונה שנים עברו מאז טיפול השעווה ההוא, ומאז ביסס לעצמו קארל מעמד של אחד השחקנים העסוקים והמצליחים ביותר בארצות הברית, עם משכורת שמגיעה ל-300 אלף דולר לפרק ב"המשרד". במקביל כיכב בכמה סרטים, כולל "דייט ליילי" לצד טינה פיי (תמורת שכר של קצת יותר מ-12 מיליון דולר). למרות ההצלחה הגדולה, קארל לא סיגל לעצמו גינונים של כוכב: הוא נטול פוזה ונחשב לאחד השחקנים הנעימים ביותר בתעשיית הבידור האמריקנית.
"בהחלט אחד השחקנים האהובים ביותר בהוליווד", נכתב עליו בכתבה שדירגה את הכוכבים הנחמדים ביותר בתעשייה. "חביב ואדיב כמו הדמויות שהוא משחק על המסך. מופיע לשטיח האדום מחויך ונעים, תמיד מעניק ראיונות מצחיקים ובנוסף תורם ללא מעט ארגוני צדקה". גם באתר "יאהו" התייחסו למזגו הנוח של קארל, תחת הכותרת: "סטיב קארל, ההצלחה לא עלתה לו לראש", והוסיפו : "זינוק מטאורי כמו שלו יכול בקלות לעלות לאדם לראש, ומפה לשם צצות שמועות על כוכב שאסור להסתכל לעברו באולפני ההקלטות. במקום זה, מי שמשחקים לצדו ב'המשרד' מספרים על בחור נהדר שכולם יתגעגעו אליו אם יעזוב את הסדרה".
"אני בחור נחמד ברמה בינונית למדי", אומר קארל כשחיוך גדול מרוח לו על הפנים. "אני לא כזה נחמד כמו שעושים ממני. אני לא אומר שלהיות נחמד זו מעמסה, אבל לפעמים אתה רוצה שאנשים יחשבו שאתה קצת יותר מחוספס".
מי שאחראית במידה רבה לתדמית הנקייה של קארל היא אשתו מזה 18 שנה, ננסי. השניים נפגשו בקורס אלתורים בבית ספר למשחק בשיקגו - קארל היה המורה וננסי אחת מהתלמידות. "אני זוכר שאמרתי לה משהו מטופש כמו 'את יודעת, אם אי פעם הייתי מזמין מישהי לדייט, זאת הייתה מישהי כמוך'. משפט מגוחך, אבל בסופו של דבר זה היה מנגנון של הגנה עצמית. והיא ענתה באותו אופן, 'אם מישהו כמוך היה מזמין אותי לדייט, הייתי ישר יוצאת איתו. אם היה אדם כמוך'".
מאז הם הספיקו להביא לעולם שני ילדים ולשחק זה לצד זה בלא מעט הזדמנויות - בין השאר ב"דיילי שואו" (שניהם גילמו כתבי שטח), ב"בתול בן ארבעים" )קארל בתור הגיבור, ננסי בתפקיד מטפלת מינית), ובסדרה "המשרד" (ננסי גילמה בכמה פרקים את דמותה של קארול, סוכנת הנדל"ן ובת זוגתו של מייקל סקוט). " זה היה ממש כיף", אומר קארל. "עשינו לא מעט דברים ביחד. היא ממש מצחיקה וכיף לי להיות איתה. אנחנו גם עובדים עכשיו על סדרה קומית שאנחנו כותבים ביחד".
איך נראה יום בחייו של סטיב קארל כשהוא לא מככב בשום דבר?
"הילד שלי, בן תשע, מעיר אותי בכל בוקר בשש. מסיבה לא ברורה הוא אוהב לקום מוקדם. אנחנו מעבירים את הזמן יחד, מדברים על מה שעבר עליו בימים האחרונים, ואחר כך אני מכין לו ארוחת בוקר. יש לו הרגל כזה, לאכול בכל בוקר ופל שוקולד צ'יפס עם שתי רצועות של קותלי חזיר. ככה, בכל יום. הבת שלי, לעומת זאת, אוכלת דגנים עם אוכמניות. לפעמים היא אוכלת סתם טוסט עם סירופ מייפל. ואז, בשמונה ורבע, אשתי ואני לוקחים אותם לבית ספר. אם אני לא עובד על שום דבר אני מתאמן בחדר כושר, ובימים טובים במיוחד אשתי ואני יוצאים לאכול צהריים ביחד".
"אחר כך מעבירים זמן בבית, קוראים משהו או רואים טלוויזיה, ואז מביאים את הילדים מבית הספר, ומעבירים את הערב איתם, עושים שיעורים ביחד, דברים כאלה. זה בימים שאני לא עושה כלום, ואלה הימים שעוברים הכי מהר. אני כל כך אוהב את הימים האלה, אבל הם תמיד נגמרים לפני שהספקת לעשות משהו".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם