"ושינגטון על הכוונת": נא לכבות את המוח בכניסה
"וושינגטון על הכוונת" הוא עוד סרט מתקפה על הבית הלבן, עתיר פיצוצים, אפקטים מתח וקרבות ירי. אז מה אם העלילה שלו שבלונית, מופרכת ומנופחת?
גיבור "וושינגטון על הכוונת" הוא ג'ון קייל (צ'אנינג טאטום), איש אבטחה בוושינגטון, גרוש ואב לבת, אמילי (ג'ואי קינג) - ילדה-נערה שנונה המפעילה ערוץ אישי ביו-טיוב ואלופת טריוויה בכל הקשור לבית הלבן ולנשיא ארה"ב. שאיפתו של קייל היא להימנות עם מאבטחיו האישיים של הנשיא, ג'יימס סוייר (ג'יימי פוקס). אלא שמנהלת שירותי הביטחון בבית הלבן, המגולמת על ידי מגי ג'ילנהול, מסרבת לאשר לו את הקידום למשרה הנחשקת. קייל מעדיף שלא לספר זאת לבתו, ביודעו שהיא תתאכזב מכך, ובמקום זאת לוקח אותה לסיבוב היכרות עם "מקום עבודתו החדש".
בעת שהם מתלווים לסיור מקצועי בבית הנשיא האמריקני, איש ניקיון כביכול מפעיל מטען נפץ בבניין, כפעולת הסחה לפריצתה למקום של קבוצת חמושים מאורגנים. הם חודרים לבית הלבן ומתחילים להשתלט עליו תוך חיסול כל מי שעומד בדרכם, כולל פונקציונרים בכירים בממשל. מטרתם היא ללכוד את הנשיא, שאנשיו מנסים להבריחו לבונקר המוגן שבמרתף המבנה.
קייל מגיב אינסטינקטיבית במטרה להציל את בתו, שהלכה לשירותים בעת פריצת הטרוריסטים לבניין, ועל הדרך נתקל בנשיא, שבתוך הכאוס והירי של החמושים המיומנים נאלץ להימלט לבדו. וכצפוי, גיבור הסרט מחליט להגן גם עליו ולנסות להבריחו למקום מבטחים. מהר מאוד מתברר שבראש הטרוריסטים עומד ווקר (ג'יימס וודס), ראש השירות החשאי בבית הלבן, שזה עתה פרש מתפקידו, וצבא הטרוריסטים שלו מורכב מלוחמים לשעבר ביחידות מובחרות ועוד מקבץ של שכירי חרב.
הטריילר לסרט
נראה שהקולנוע האמריקני מתחיל להיכנס לעידן, המתבקש אולי, של פוסט מתקפות על הממשל מצד בין לאדן / אל קאעידה וארגונים אסלאמיים כאלה ואחרים, ומבצע הסבת עדשה לעבר איומים על השלטון מבפנים - או כאלה המגיעים מגורמים פונדמנטליסטים אחרים.
כמו שראינו לא מזמן, למשל, ב"המטרה הבית הלבן" (שביים אנטון פוקואה). בסרט זה פרצה לבית האזרח מספר 1 באמריקה מיליציית טרור צפון-קוריאנית, כשאת האיש שהודח ממעגל מאבטחי הנשיא ונחלץ לחלץ אותו ולהציל את המולדת גילם ג'רארד באטלר. הסרט ההוא, שתסריטו של "וושינגטון על הכוונת" כמעט זהה לשלו, הופק על ידי החבר'ה מהמאחז הכי בולט שלנו בהוליווד כיום, אנשי חברת "מילניום" - המפיקים דני לרנר, דני דימבורט ובעז דוידזון. לזכותם ייאמר שסרטם קדם ל"וושינגטון על הכוונת", והכנסותיו בארצות הבית בלבד מגיעות לכמעט 100 מיליון דולר.
ברור שאין זו תופעה שכיחה כאשר שני סרטים באותו נושא נהגים באותו זמן כמעט ויוצאים למסכים באותה שנה, אבל כבר היו דברים מעולם: "שלגיה והצייד" ו"מראה מראה – הסיפור האמיתי", אמנם גרסאות שונות בתכלית זו מזו לסיפור שלגיה אך עדיין מבוססות על אותה האגדה,יצאו שניהם כמעט במקביל זה לזה, בשנה שעברה. בשנת 2005 יצאו "טרומן קפוטה" ו"ידוע לשמצה", שניהם אודות הסופר האמריקני הנודע, וישנן דוגמאות נוספות.
"וושינגטון על הכוונת" הוא סרט מסחרי מודולרי שעשוי לספק כמעט את כולם. הוא פוליטיקלי קורקטי לחלוטין לתקופה זו, בהציגו נשיא שחור שכמעט כל צוות עוזריו והסרים למרותו הם לבנים. מעניין גם האופן המקרי שבו הוא כמעט מתכתב עם המציאות: הרקע להתרחשויות בעלילה הוא עידן פוליטי חדש, בו נשיא ארה"ב מגיע להסכם שלום היסטורי עם נשיא איראני מתון, שאמור להפוך לתוכנית שלום מקיפה במזרח התיכון כולו.
אך על אף היותו מצוחצח ומעוגן במציאות, נוסחת הנראטיב של הסרט קלישאית, שבלונית ומכילה את כל האלמנטים המוכרים בז'אנר:הפעם זהו גיבור המתוסכל מאי הצלחתו להיכנס למעגל המאבטחים היוקרתי, אך אל חשש – הוא יקבל את הצ'אנס שלו. ומעבר להגנה על הנשיא האמריקני יש לו גם מניע אישי מובהק המגולם בבתו, השרויה בסכנת חיים ברורה ומוחשית.
הנוסחה הבדוקה שכבר הוכיחה את עצמה, מכילה גם כמה קומיק-רליפים חביבים, כמו צחוק על הרס פריטי האמנות החד-פעמיים שבבית הלבן ועל המנהרה הסודית שבה הגניב הנשיא קנדי את מרילין מונרו לחדר המיטות הנסתר שלו. זה עוד לא הכל: יש לנו כאן גם נשיא אקטיבי, שיורה ופוגע (בדומה להריסון פורד, שנאבק על חייו באומץ ובגבורה כאחרון גיבורי הפעולה ב"איר פורס 1"), בעוד המאבטח מנחם אותו ומסביר לו שההרג היה הכרחי.
באשר לקאסט - לא ממש מדובר באלמנט משמעותי במיוחד בסרט זה, שכן כל אחד לוהק כאן למשבצת הפונקציונלית שלו, שלא נותנת הרבה מקום לבולטות בסרט שהגיבור המרכזי בו הוא האקשן. ועם זאת, תענוג לראות את ג''מס וודס, שבשנים האחרונות נראה כי הוריד קצת פרופיל (אם כל לא הפסיק לעבוד), בתפקיד מוביל. את ההצגה כאן גונבת, ללא ספק, הנערה ג'ואי קינג בת ה-13, כאמור בתפקיד אמילי בתו של קייל. היא טבעית וחיננית ויש לה תפקיד חשוב בתוך הסאגה המתפתחת. מדובר בפנים די אלמוניות עדיין, אף כי רשמה כבר הופעות בלא מעט סרטים וסדרות טלוויזיה.
אם כך, העלילה של "וושינגטון" מופרכת ומנופחת, ואם מפרקים אותה למרכיבים אז אין בה ולו טיפת היגיון ואמינות. אבל זה מה שיפה לפעמים בסרטי אקשן-פנטזיה מסוג זה, המותאמים לשיגור למסכים בעונה החמה: היכולת להנות מהם תוך אחסון הרציונל והלוגיקה הצרופה באיזו מגירה סגורה. ואם ניזכר לרגע באסון ה-11.9 (שכידוע כלל פגיעה בפנטגון וכמעט גם בבית הלבן), אפשר גם לומר שהמציאות כותבת מדי פעם תרחישים שאף דמיון פורה של תסריטאי לא היה הוגה. ולפיכך אפשר לראות גם בתסריט הזה אירוע ריאליסטי אפשרי.
הבמאי אמריך יודע דבר או שתיים על בניית סרטי פעולה רווי אפקטים ממוחשבים. הוא כבר עשה זאת נהדר בסרטי האסונות האפוקליפטיים "היום השלישי", "היום שאחרי מחר" ו-"2012", למשל. כאן הזירה יותר קרובה לקרקע המציאות, אך גם בה הוא מתנהל באופן יעיל ומדויק. בשורה התחתונה - מי שחושק בסרט אקשן מקצועי, מתוזמן ומתוזמר היטב, השומר על מתח כמעט לאורך כל 131 דקותיו ומספק את מנת הפיצוצים, היריות והמאבקים פנים אל פנים במינון הנכון – "וושינגטון על הכוונת" הוא הדבר בשבילו. מי שחשקה נפשו בפיסת פילמוגרפיה ריאליסטית יותר, ובכן, יעדיף לוותר על התענוג המפוקפק.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם