"מי מפחד מהזאב הרע": סופסוף אימה ישראלית ראויה
"מי מפחד מהזאב הרע", של אהרון קשלס ונבות פפושדו הוא סרט אימה לתפארת הז'אנר. אבל בכמה מובנים, בכל הקשור לתסריט ולסגנון, ניכר כי יוצריו לא טרחו לסגור פינות עד הסוף
"מי מפחד מהזאב הרע", של אהרון קשלס ונבות פפושדו, שצבר השבוע 11 מועמדויות לפרס אופיר (אם כי הוא נעדר מקטגוריית הסרט), הוא הקלאסי-אוניברסאלי מבין השלושה, אשר לא בהכרח תפור על המציאות הישראלית, אלא מתחבר יותר לדפוסי הז'אנר האמריקאיים. קשלס-פפושדו אמנם הכניסו לסיפור ערבי רכוב על סוס (קייס נאשף), מכפר הסמוך לאחד מאתרי ההתרחשות, אבל זו כמעט האינדיקציה היחידה שקושרת את העלילה לכאן.
כפי שמרמז שמו, הסרט מכוון באופן סרקסטי-אירוני לאגדת הילדים מלקט סיפורי האחים גרים, "כיפה אדומה", שיש בה יותר אימה וצמרמורות מאשר סיפור לפעוטות שאפשר להירדם איתו בשלווה. ואם נזרום הלאה עם האסוציאציה, אז כיפה אדומה בעגה העבריינית הישראלית זה לטמון מלכודת או לחסל חשבונות עם יריב.
לא תפור על המציאות הישראלית. הטריילר לסרט
בתחילת "מי מפחד מהזאב הרע" בלשי משטרה מפעילים אלימות לא מידתית, מה שנקרא, על מי שנחשב לחשוד המרכזי בהתעללות מינית מזעזעת וברציחתה והעלמת ראשה של ילדה. ומאחר שזה לא המקרה הראשון, מדובר בתיק של רוצח סדרתי. החשוד, דרור (רותם קינן), מורה לתנ"ך, דמות תמימה למדי מהיישוב, משוחרר על ידי צביקה (דביר בנדק), מפקדם של מיקי (ליאור אשכנזי) ורמי (מנשה נוי), הבכיר ממנו, שמטפלים בפרשה. הוא גם מדיח מהחקירה את מיקי, אלא שזה ממשיך באובססיביות לעקוב אחר דרור, כשהוא מנהל חקירה פרטית חשאית, לא באישור הממסד, כאמור.
מי שאובססיבי הרבה יותר ממנו בנוגע לדרור הוא גידי (צחי גראד), אביה של אחת הילדות שנרצחו. הוא שוכר בקתת עץ מבודדת בלב יער, לשם הוא חוטף את דרור, ובמרתפה מתחיל לענות אותו, כשהוא משתוקק לחלץ מפיו, לפני שיחסלו, היכן טמן את ראשה הערוף של בתו. מי שמפריע לו במלאכה הוא מיקי, שכאמור עקב אחר דרור וכך הגיע למקום, ולאחר מכן גם יורם (דבל'ה גליקמן), אביו של גידי, והעניינים מסתבכים.
קשלס ופפושדו שמו לעצמם מטרה, ליצור בז'אנר האימה. "כלבת", סרטם הראשון, היה כזה, אם כי בוטה, עילג ולוקה בתסריט ובביצוע. ב"מי מפחד מהזאב הרע" הם מתגלים כיוצרים רהוטים ומדויקים, ויש כאן שדרוג עצום לעומת הסרט הקודם. הצילום, העריכה והפסקול מוקפדים ומסוגננים ומשרתים היטב את העניין שלשמו התכנסנו, אם כי המוזיקה והאפקטים האפקטיביים שבפסקול קצת גונבים את ההצגה בווליום ובבולטות שלהם.
התסריט, לעומת זאת, מצוין בדרך כלל והדיאלוגים מבריקים, ומשולב בהם הומור שנון, שיוצר קונטרסט עם העלילה האפלה. למשל, הסצנה המשעשעת בה צביקה נוזף במיקי במשרדו כשלצידו בנו הקטן - שחוזר על הטקסטים שלו - אותו הוא מלמד כבר מגיל אפס את עבודת המשטרה. או סצנת המחווה הפארודית לאלמנט הצעקה הידוע שבסרטי האימה: לפני שהוא שוכר את הבקתה ביער, מבקש גידי ממתווכת הנדל"ן (נתי קלוגר) לרדת למרתף ולצרוח שם כשהדלת סגורה, בעוד הוא בקומת הקרקע, מחויב לוודא שהצריחות לא נשמעות בה. כך יוכל לענות בשקט את דרור, בידיעה שזעקותיו לא יישמעו בחוץ.
מילה טובה חייבת להיאמר על ליהוק השחקני לסרט: קינן (אשר חלקנו מכירים אותו מתפקידו ב"התחלפות") הוא הטיפוס החנון הרך, שבהפוך על הפוך יש מצב שיהיה דווקא פדופיל סדיסט ורוצח סדרתי. עבודת היוצרים איתו נהדרת, כמו גם עם אשכנזי, גליקמן. נוי ובעיקר גראד, שכמו בכל פרויקט שהוא נוטל על עצמו, נכנס לדמות באופן טוטאלי.
בשורה התחתונה, "מי מפחד מהזאב הרע" הוא סרט מהנה ומבדר, אבל בכל הקשור לתסריט נראה שקשלס-פפושדו "התעייפו" במהלך כתיבת חלקו השני ולקראת סופו לא הקפידו על תפירת וסגירת כל פינות הסיפור. והוא גם לא ממש מקפיץ מפחד, מגביר דופק או מציף בזיעה קרה, כי הבמאים כנראה גם לא ממש החליטו האם ללכת על צ'ילר, סלאשר או הורור. במילים אחרות, יש בו אלמנטים מהכל אבל אין שפיץ חד. וזה חבל, כי בכל זאת מדובר פה בסרט אימה, ז'אנר שדווקא חובב את השפיצים שלו חדים וחותכים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם