"ג'ובס": מנכ"ל אפל מתהפך בקברו
סטיב ג'ובס, מייסד "אפל" וחדשן-מהפכן בתחום המחשב, חשב מחוץ לקופסה. ג'ושוע מייקל שטרן, במאי הסרט עליו "ג'ובס", לא נדבק בסטנדרטים של גיבורו ויצר סרט כושל
כך גם בסרט "ג'ובס". אשטון קוצ'ר נראה אותנטי ומתאים לדמות סטיב ג'ובס הצעיר, אבל כאשר מלבישים עליו את תחפושת ג'ובס המבוגר, הוא פשוט נראה כאותו קוצ'ר צעיר כשהוא משוחח-מכופף את גבו ולראשו פאת שיער מדולל אפור. לא פחות ולא יותר. חבל שהנוהל הזה השתרש בהוליווד, ולהערת השוליים הזו כדאי שיתייחסו במאיה בעתיד.
סרטו של ג'ושוע מייקל סטרן נפתח בשנות ה-70 כשג'ובס, המייסד המוביל של "אפל" ואחת הדמויות המשמעותיות בהתפתחות ומזעור ענף המחשבים והנגשתו לציבור הרחב, מחליט לפרוש מלימודיו בקולג' ריד היוקרתי שבפורטלנד. בדעתו לנסות לממש את רעיונותיו המהפכניים והחתרניים בתחום פיתוח המחשב. כבר אז הוא מתגלה כסטודנט יצירתי ויוצא דופן, בחור שלא הולך בתלם, אלא ניחן במחשבה מקורית ועצמאית שמשוועת למימושים.
במהלך עבודתו בחברת HP מתוודע ג'ובס לווזניאק (ג'וש גד), איש טכני ורעיונאי מחשבים יצירתי בזכות עצמו, אבל כזה הזקוק ליד מכוונת. ג'ובס מזין אותו ברעיונות בעלי דמיון ומעוף, ויחד איתו ועם עוד כמה חברים נוספים שצורפו והפכו לקבוצת חשיבה וביצוע יצירתית – הוא מקים את חברת "אפל" במוסך ביתו, בעודו רק בן 20.
מהפרישה מהלימודים ועד שינוי העולם. הטריילר לסרט
בהמשך מתאר הסרט את פעילות המצאתם של מוצרים חדשים וסופר מקוריים בתחום המחשוב על ידי ג'ובס וחבריו והתחלת תהליך החדרת המוצר, שיווקו ומכירתו לציבור, תהליך מורכב שאורך זמן. וככל שהחברה מתפתחת כך נעשית פעילותה מורכבת ומסובכת יותר, ובעקבות זאת נכנס אליה מייק מרקולה (דרמוט מלרוני), משקיע בעל ממון. הסרט מתאר לרגע גם את מאבקי של ג'ובס בריגול התעשייתי של יריבו הגדול ביל גייטס, את בגידת חבריו והדחתו על ידי מועצת המנהלים שלו, שהביעה בו אי אמון ומחאה על "בזבוזיו" היקרים על מוצרים "הזויים" וחסרי סיכוי לדעתם.
על הנייר נשמע בסך הכל כי יוצרי הסרט עברו על רוב הנקודות החשובות בחייו של ג'ובס המהפכן, אלא שבפועל התמונה שנוצרת מעט שונה. הבעיה העיקרית של "ג'ובס" היא השבלוניות נטולת ההשראה בה מתוארים פרקים מכוננים בקריירה של אחד האנשים היותר מסקרנים שהתרבות הפופולארית זכתה להכיר. הם מובאים למסך בדרך מאוד יבשה וסכמטית, ובתסריט יש המון חורים בכל הקשור בחייו האישיים וגם בנוגע לפאזות רבות בקריירה שלו. מי שלא יודע כמעט דבר על ג'ובס, לא יוכל ללמוד הרבה אודותיו מהסרט, לבטח לא על הצופן הפנימי שלו והקוד היצירתי שהניע אותו.
למעשה, החלק היחיד הסביר בסרט הוא ראשיתו, שנות ה-70 הסוערות, בו מתואר ג'ובס כצעיר בפרישה מהמסלול האקדמי, עם משובות נעורים אופייניות הכוללות שימוש בסמי הזיה ומסע תודעה טיפוסי להודו. גם הפרק המתאר את ראשית פעילות "אפל" במוסך הביתי של ג'ובס עדיין סביר, אלא שמכאן הסרט הולך ודועך וכמו עובד על אוטומט ולא מייצר יותר חידושים וריגושים.
הבמאי סטרן מציג את גיבורו כאיש שחשב מחוץ לקופסה ואף דרבן את עובדיו לחשיבה בעלת דמיון חופשי ומעוף, וכך פרץ והצעיד את התחום בו עסק לעידן אחר. אלא שבניגוד מוחלט לכך, הבמאי עצמו לא הלך בעקבות גיבורו והאפליקציה שלו פגומה וכושלת. בסופו של דבר סטרן יצר סרט סתמי, שבלוני, מאכזב וחסר כל השראה.
סרט אוטוביוגרפי מצוין שהציב סטנדרטים גבוהים במיוחד בז'אנר הוא "אני לא שם" של טוד היינס, שנוצר בהשראת סיפור חייו של היוצר והזמר בוב דילן, כאשר שישה שחקנים שונים מגלמים אותו, כל אחד בפאזה אחרת של חייו. "ג'ובס" מייצג בדיוק את המגמה ההפוכה: תסריטו בנוי על קלישאות ונוסחאות מסחריות שחוקות. אפילו קוצ'ר, שלקח את הפרויקט בשיא הרצינות והשקיע מאמצים מרובים כדי להיכנס לדמות המכוננת - ומשחקו בסך הכול סביר למדי – לא מציל את המצב. נו, מילא. לפחות הוא מחקה את סגנון הליכתו המוכר של ג'ובס באופן די משכנע. בסרט כל כך גרוע ומיותר גם זו נחמה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם