המשחק של אנדר: כשהסרט יותר טוב מהספר
העיבוד הקולנועי לספר הקלאסי "המשחק של אנדר" לא חף מבעיות. הסרט לוקה בהמשכיות רעועה ועל אף אפקטים מרהיבים, הדיון על איכויותיו האמנותיות מורכב. למרות זאת, הוא יותר טוב מהספר. אז על מה בעצם כל הרעש?
תקציר העלילה, למקרה שאתם לא מכירים אותה כבר: בכדור הארץ בעוד מאתיים שנה חוששים מאיום של פלישת חייזרים נוספת. יובל קודם לכן היא ניצחו את ה״באגים״, אבל זה היה ניצחון נקודתי ולא תמידי. התקווה של המין האנושי תלויה בילד מחונן בשם אנדר שנלקח כבר בגיל צעיר לבית הספר ללחימה אשר נמצא מחוץ לכדור הארץ. שם מנתבים את יכולותיו השכליות, החברתיות והצבאיות כדי להפוך אותו למצביא הגדול ביותר שידעה האנושות, תוך כדי שליטה על חייו במישור המעשי והפסיכולוגי, שעלולה גם להרוס אותו לחלוטין, בהתחשב בעובדה שמדובר, אחרי הכול, בילד.
הדיבור על העיבוד הקולנועי הזה התחיל כבר עם ההצלחה הראשונית של הספר, אבל נדחה שוב ושוב ושוב לאורך שלושים שנה. רק על העיבוד הזה, שבסופו של דבר אכן יצא לפועל, עובדים כבר יותר מעשור. התוצאה הסופית, למרות החששות, הוכיחה את עצמה כמרהיבה מבחינת טכנולוגיה ואפקטים. חלק מהסרט צולם במתקנים של נאס״א האמריקאית שבלואיזיאנה, וההפקה נעזרה בציוד ישן של הסוכנות עבור התפאורה. גם החרם שתוכנן עליו לנוכח דעותיו ההומופוביות הדוחות של המחבר לא יצא לפועל. מבחינות איכויות אומנותיות, עם זאת, הדיון עליו קצת יותר מורכב.
צופים שלא קראו את הספר לא יבינו את הסרט לגמרי. אורכו של הספר אמנם קצר יחסית, אבל העיבוד הקולנועי נאלץ לקצץ הרבה דברים מתוכו, לטוב ולרע. עלילת משנה מבלבלת ומבולבלת הכוללת את אחיו של אנדר בכדור הארץ נמחקה לחלוטין וטוב שכך, שכן בלתי אפשרי לדמיין איך היא תוכנס לסרט מבלי שהוא יעבור את קו הארבע שעות לפחות. מצד שני, צופים תמימים לא יבינו למה זה בעייתי שאנדר הוא ״ילד שלישי״, לדוגמה, וכל הקצב של הסרט ייראה להם תמוה.
זו, למעשה, הבעיה המרכזית בו. הספר הורכב ברובו מתיאורי מלחמה עמוסים, וליווה את התקדמותו של אנדר במסלולו הארוך שנועד להכשירו להיות מצביא דגול. העובדה הזו די הרסה את הספר, למען האמת, אבל היעדר תחושת ההמשכיות בסרט הורסת אותו גם היא.
אנדר רק נכנס לבית הספר ללחימה, והופ! הוא כבר מועבר למחלקה נבחרת, והופ! הוא כבר מפקד בעצמו. כתוצאה מכך, הסרט לא מצליח להעביר את תחושת השחיקה האיטית והקשה מנשוא של אנדר, שבספר הופך בנקודת השיא השלילית שלו לצל אדם. הוא פשוט מדלג ממקום למקום, דמות מושלמת שצולחת בעזרת שכלה המבריק כל מבחן שהיא עומדת בו, נכשלת מעט מאוד - וגם כשהיא נכשלת זה נשכח תוך רגע.
יוצא שאנדר לא עומד בפני מספיק קונפליקטים, הדמות שלו שטוחה מדי. במקום להראות את מה שעובר על הדמות ולתת לצופה להסיק את מסקנותיו, הסרט מנתח את מצבו הפסיכולוגי של אנדר בקול, ולא מעט. זו עבירה תסריטאית וספרותית ממדרגה ראשונה ממש. גם דמויות המשנה מפוספסות לחלוטין: הן צצות, מכריזות את שמן, ובזה פחות או יותר מסתכם תפקידן. אני הייתי מת מפחד בכניסתי הראשונה לחדר כדורי ענק נטול כוח משיכה, אבל אנדר ושאר הילדים נראים רגועים להפליא. במקום תחושת לחץ, שחיקה ואימה, האווירה היא של הארי-פוטר-נכנס-להוגוורטס. במפתיע, הסרט לא נעשה בתלת מימד, למרות שהוא פשוט משווע לכך.
ועדיין, למרות הרושם המתקבל ממניית כל חסרונותיו, אי אפשר לומר שהוא גרוע. למעשה, הוא דווקא טוב. הספר עצבן כי קריאה של 250 עמודים של תיאורי מלחמה היא מחיר יקר מדי להעלאת כמה שאלות מוסריות, מעניינות ככל שתהיינה, אבל צפייה בסרט של פחות משעתיים היא לא. ביציאה מהאולם אולי לא תבינו את דמותו של אנדר כמו שצריך, אבל כן תרוויחו הרבה חומר למחשבה ולדיון בנושאים כמו אתיקה, מיליטריזם ואימון צעירים בצבא. הצבעוניות העתידנית של הסרט היא פשוט מעדן לחובבי הז'אנר ומצדיקה לבדה את מחירו של הכרטיס. ובכלל אי אפשר לקרוא לו משעמם. נכון, מדובר בעיבוד לא מושלם, אבל גם הספר היה רחוק משלמות. בהשוואה ביניהם, יכול להיות שזה רק אני, אבל נהניתי יותר מהסרט. מקרה נדיר שאומר עליו הרבה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם