סימפוניה לשני אסטרונאוטים וחלל
"כח משיכה", סרטו של אלפונסו קוארון, הוא מותחן עוצר נשימה שמחזיר את האמון בתלת ממד. סנדרה בולוק בתפקיד חייה
ד"ר ריאן סטון (סנדרה בולוק) היא מהנדסת רפואית במשימת החלל הראשונה שלה. מפקדה הוא האסטרונאוט הוותיק מאט קובלסקי (ג'ורג' קלוני), במה שאמורה להיות משימתו האחרונה. בעת שהשניים מרחפים בצדי תחנת החלל שלהם כשהם מנסים לבצע תיקונים קלים בדופן שלה, הם מקבלים דיווח מיוסטון על לווין רוסי שהתפוצץ בחלל ורסיסיו נעים לכיוונם. רגעים לאחר מכן מתרחש אסון: שברי הלווין פוגעים אנושות בתחנת החלל שלהם, מוציאים אותה מכלל שימוש ותפקוד, והשניים, הניצולים היחידים מצוות התחנה, מוצאים עצמם דואים בחלל חסרי אונים.
סטון וקובלסקי מקיימים ביניהם דיאלוג באמצעות מערכת הקשר הפנימית שבתוך הקסדות שלהם. קובלסקי שומר על קור רוח ותושייה, מעודד את סטון באמצעות הומור ציני, מנהל איתה שיחות הסחת דעת על שגרת החיים שלהם בכדור הארץ – כוכב כחול גדול ויפהפה מהעמדה בה הם נמצאים, אבל נראה כרחוק שנות אור מטווח השגה. הוא לומד ממנה שהיא איבדה בת בתאונה ומנסה לגרום לה להשתחרר מהלחץ כדי לא לאבד מהר מדי את מלאי החמצן שנותר לה בחליפת החלל.
במאמץ עליון, תוך ניווט-ריחוף בוואקום העל-אטמוספרי חסר כח הכבידה, מצליחים השניים לנווט את עצמם זה לכיוונו של זה, נקשרים האחד לשני, אך ככל שעובר הזמן והריחוף בחלל לא מקרב אותם לסיטואציה בה יוכלו לשלוט במצבם המייאש והנראה כחסר סיכוי, מתברר לשניהם שרק אחד מהם יוכל להינצל ולשוב איכשהו לכדור הארץ.
הסרט מוקרן בתלת ממד והצפייה בו בפורמט הזה היא חווייתית, מעוררת התפעמות ואחת הפונקציונאליות והחכמות ביותר שנעשו בו. ניצול עומק השדה הקוסמי והפרספקטיבה יעילים ומנוצלים נכונה, תוך שימוש בשוטים ארוכים (שוט הפתיחה המכניס לאווירה הוא בן 17 דקות!), גראפיים ויפהפיים. מי שאיבד אמון בתלת ממד, ייתכן ש"כח משיכה" יחזיר לו אותו. אחראי לכך במידה רבה גם צלמו הקבוע של קוארון, עמנואל לובצקי ("העולם החדש"), ולא פחות מכך מעצב האפקטים הוויזואליים המעולה טים וובר.
אף כי הוא מתרחש כולו בחלל, אין זה סרט מד"ב טיפוסי אלא יותר מותחן מרתק ועוצר נשימה לכל אורכו, שבמינימליזם של טקסט ובנראטיב לא ממש מפותח, דן במקומו של האדם ביקום וביכולת ההישרדות שלו, המוגבלת מאוד עדיין, מחוץ לכדור הארץ.
הערך המוסף העיקרי של הסרט היא נימתו הפואטית. בחלקים גדולים שלו אנחנו חווים אותו (גם בזכות המוזיקה של סטיבן פרייס) כסימפוניה נהדרת לשני אסטרונאוטים וחלל, עם כוריאוגרפיה נפלאה (ריחוף האסטרונאוטים נראה כמו ריקוד אותנטי יצירתי בסלואו-מושן) שלא נראתה כמותה. הסרט מתכתב עם סרטו הקאנוני של סטנלי קובריק "2001: אודיסיאה בחלל" (1968) וגם עם "סולריס" (1972), יצירתו המיוחדת של אנדרה טרקובסקי. קולו של בקר הטיסה ביוסטון שייך לאד האריס, ובכך אפשר לראות גם מחווה ל"אפולו 13" (1995), סרטו של רון הווארד בו כיכב.
קוארון, שחיבר את התסריט ל"כח משיכה" יחד עם בנו ג'ונאס, כבר שוטט במחוזות הפנטזיה, ב"הילדים של מחר" וב"הארי פוטר והאסיר מאזקבן". אף שמדובר בסרט בהשתפות שני שחקנים בלבד, הוא זוכה בהצלחה גדולה, אולי מפתיעה בעוצמתה, אצל רוכשי הכרטיסים וגם בקרב המבקרים. עד עתה הוא רשם יותר מ-400 מיליון דולר רווחים בהקרנותיו ברחבי העולם, כשתקציבו היה כ-100 מיליון דולר בלבד.
קלוני קורקטי כהרגלו בחלק שלו בסרט, אבל בולוק מגיעה בו לאחד משיאיה כשחקנית. בחלק ניכר מהסרט פניה משתקפים בקלוזאפ, ברגעים רבים דרך הקסדה שהיא עוטה, ורוב משקל "כח משיכה" מונח על כתפיה ועל מחוות הפנים והגוף שלה. ולמרות שמומחים לעניין העידו שהפרמטרים המדעיים של שהייה בחלל בהם השתמשו היוצרים אינם נכונים - כשרואים אותה באחד המשברים שלה כשהיא בוכה, ודמעותיה בורחות מפניה ומרחפות בחלל חסר כוח המשיכה – אין דימוי חזק מזה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם