שחק אותה וודי: מדריך סרטי אלן לצופה המתלבט
לכבוד יום הולדתו של אחד מגדולי הקולנוענים בכל הזמנים, יונתן גת מציג את רשימת עשרת הסרטים הטובים ביותר של וודי אלן בעיניו וגם מזהיר – אילו סרטים ממש אסור לראות?
ואיך הסרט האחרון של אלן - "יסמין הכחולה"?
לא קל לגבש רשימה כזו והיא דורשת חיבוטי נפש. במיוחד עבור אוהד אלן שכמוני, שרואה בו מצד אחד במאי עם מאפייני שטאנץ קבועים ומזוהים ומצד שני – יוצר מפתיע וורסטילי כל כך. לכן, הדירוג הנ"ל הוא מגה סובייקטיבי וסביר להניח כי כל אלניסט אחר יקמט את המצח וירכיב לו רשימה אחרת לחלוטין. וטוב שכך. אלן אף פעם לא רצה להיות צפוי.
מה גם שהיוצר הקשיש עדיין ממשיך ליצור סרטים, אחת לשנה, כרגיל, למרות הגיל ולכן אפשר לקוות שהרשימה הזו עוד תתעדכן לה ושוב ושוב עם סרטים משובחים. כך או כך, זהו וודי אלן הטוב ביותר עבורי, מהסוף להתחלה:
אחד המוקומנטריז (דוקומנטרי מזויף) הבולטים בתולדות הקולנוע ובוודאי אחד המשעשעים שבהם. אלן הוא לאונרד זליג, אדם שגופו והתנהגותו משתנים כזיקית בחברת אנשים משתנה. ליד שחורים הוא נצבע שחור, ליד יפנים עיניו מתלכסנות וליד רופאים הוא מלהג על רפואה, למרות שלא למד את המקצוע מעולם.
השקעה יוצאת דופן לשעתו ביצירת סיפור חיים מפוברק, הכוללת אפקטים חדשניים לאותם שנים, בהם אלן שובץ בתוף פריימים קולנועיים היסטוריים (דבר שנעשה שנים רבות לאחר מכן ב"פורסט גאמפ". וחלילה להשוות).
שילוב אלני קלאסי של אמירה חשובה (הפעם על תרבות העדר המסוכנת ועל דיקטטורת המחשבה) עם קומדיה מעולה שכוללת כמה מהפאנצ'ים הטובים ביותר ביותר שלו. תענוג.
חייו של במאי סרטים מצליח ששואף ליצור סרטים "עמוקים" יותר מאלה שעשה עד כה ונאלץ להתמודד עם קהל מעריצים מעיק ומביך שדורש ממנו בין היתר לחזור ולהנפיק את הקומדיות המצחיקות שיצר בעבר. למרות שאלן מכחיש שמדובר באוטוביוגרפיה, קשה שלא לשים לב לתיאום המוחלט שבין העלילה לחייו האמיתיים. עוד הוכחה לכך שאלן מקפיד לשקר בראיונות עיתונאיים ולהגיד את האמת בסרטים.
מבקרים רבים רואים בסרט הזה של אלן חיקוי דרג ב' לסרטו המיתולוגי של פליני "8 וחצי". אך לא כך בעייני כותב רשימה זו. אלן אכן מתכתב עם הבמאי האיטלקי, אותו הוא מעריץ, אבל האמירות החשובות בסרט אודות העשייה הקולנועית, הריקנות שבמעמד הכוכבות והאיוולת שבהערצה העיוורת – הם תכנים וודי אלנים מקוריים פרקסלאנס. וכאן, הם באים לידי ביטוי בציניות וסרקזם אכזריים הגובלים בעלבון אמיתי כלפי המעריצים של אלן עצמו. דבר, שדווקא הופך את הסרט הזה דווקא למצחיק מאוד ולמרתק מבחינת הלך המחשבה שלו.
אלן הוא סופר שהופך את גיבורי חייו האמיתיים לדמויות בספרו ובכך מוציא אותם מהארון ומגלה לציבור פרטים מביכים אודותם. זו גם הזדמנות שבה הוא חושף את הזלזול שיש לו כלפי חבריו וקרובי משפחתו, דבר שיתנקם בו בהמשך. כולל סצנות קאלט בהן רובין ויליאמס יוצא מפוקוס (ליטרלי), דמי מור כחוזרת בתשובה, מברכת את ברכת הבּלו ג'וב והסצנה המצחיקה מכולם - סודו האפל של מקס.
[YouTube]
מקובל לחשוב שהסרטים המצחיקים ביותר של אלן הם אלה משנות ה-70. ואכן היו כאלה (כמו "אהבה ומלחמה", "ישנוני" ועוד). אבל "לפרק את הארי" מצחיק מהם בהרבה וגרם לכותב שורות אלו להשתנק, להשתעל ולדפוק על החזה להתאוששות מרוב צחוק. וכל זאת, ללא תחושת ייסורי מצפון שהכל נעשה מתוך טיפשות.
אליס, רעייתו של בעל עשיר, שכביכול, לא חסר לה דבר. כאבי גב חזקים גוררים אותה למטפל אלטרנטיבי שמאבחן כי כאבי הגב שלה אינם נובעים מבעיה פיסית אלא מהחיים הבינוניים שאותם היא מנהלת בהחמצה ובעיוורון. בעזרת שיקויים שונים הוא פוקח את עיניה וחושף בפניה אירועים ועובדות שעד כה לא התמודדה אתם.
אחד מסרטיו המעולים ביותר של אלן שמעטים מכירים וחבל. זוהי למעשה גרסתו לסיפורו של לואיס קרול - "אליס בארץ הפלאות". משחק נהדר של מיה פארו בתפקיד הראשי. רעיונות מפתיעים ויוצאי דופן ממוחו היצירתי של אלן, המצליחים שוב להעביר החזון שלו לתיקון חיים שלמים וכל זאת באופן הומוריסטי, קוהרנטי ומשעשע.
מיה פארו, היא מלצרית קשת יום שחיה את חיה הפשוטים והאפורים לצד בעל אלים. את שמחת חייה היא מקבלת כשהיא בורחת לבית הקולנוע המקומי. באורח פלא, גיבור הסרט (ג'ף דניאלס) בו היא צופה ובו היא מאוהבת – צופה בה בחזרה, יוצא מהמסך אל המציאות ומתאהב בה גם כן. הדבר מוביל אותה למצב מבלבל בו היא נאלצת להתמודד עם דמות בדיונית ומנותקת מהמציאות תרתי משמע.
מסרטיו המכוננים של אלן, שמחדד את הפער בין הבדיון לממשי ונוגע בעצב הרגיש של כל צופה שחולם לקבל פעם אחת משוב גם מהצד השני שמעבר למסך. אולי כאישור לקיומו.
משחק יוצא מהכלל (כרגיל) של פארו שמצליח לחפות על המשחק המקרטע של ג'ף דניאלס. מוסיקת ניו אורלינס משגעת (אולי היפה ביותר מכל הסרטים של אלן) וחיוך מר לאורך כל הסרט – עד הסוף.
מדריך טניס ממעמד הפועלים מצליח להתחכך בחיי החברה הגבוהה, בזכות מקצועו היוקרתי ומנהל רומן אסור עם בת אצולת ממון, דבר המוביל אותו להסתבכויות קשות לאורך העלילה ולהתייסרות בשאלות אמת ומוסר.
לכאורה, זהו סרט חריג בפילמוגרפיה של אלן. בניגוד ליתר הנמצאים ברשימה זו, הוא מצולם באנגליה ולא בניו יורק, הוא כולל מוסיקת אופרה ולא ג'אז והאריזה הכללית שלו, מהצילום ועד העריכה, לא נראית כמו האלן הג'ינג'י המוכר. אבל תוכנו של הסרט הוא אלני טיפוסי מאוד ואפילו מזכיר במידה מסוימת את הסרט הטוב ברשימה זו (ראו מטה), שכן שניהם מתכתבים עם יצירתו האלמותית של דוסטויבסקי – "החטא ועונשו".
ועדיין – אלן מצליח לחדש ולרענן את המסר ולארוז אותו באופן בלתי רגיל מבחינת הריתמיקה העלילתית, שכן הסרט מתקדם בקצב איטי בשלב אחד ומסתער במקצב בזק מפתיע בחלקו האחר, כשהוא מנחית מכת מחץ על ראשו של הצופה, עם מסקנה מרחיקת לכת (ובלי ספוילרים). זהו הסרט שהציל את אלן מרצף פלופים קולנועיים בעשור הקודם והחזיר אותו למקומו הטבעי כבמאי מפתיע ומשפיע.
מבקרים רבים מכל העולם תמימי דעים כי זהו ה-סרט של אלן. גם אלן חושב כך. אני חולק על כל אלה וממקם אותו כמה מקומות מתחת לטופ, שכן לעניות דעתי הבלתי קובעת – יש לאלן טובים ממנו והם מנומקים למטה.
ולמרות זאת; ואף על פי כן; ועדיין וכו - מדובר בסרט החשוב ביותר של אלן מבחינת הקטלוג הקולנועי שלו וזאת כיוון שהוא מייצג מפנה דרמטי מעשיית קומדיות סלאפסטיק שלו אל הדרמות הקומיות המכילות גם את השקפת עולמו, הפילוסופיה שלו, הפחדים, החששות, התאוות והאובססיה המפורסמת. כולם תחת הכותרת הגאונית שמתמצתת את כל וודי אלן באחת (ושמצוטטת מגראוצ'ו מרקס) – "אני לא מוכן להתקבל למועדון שמקבל אנשים כמוני".
סיפורו של תסריטאי ניו יורקי (נחשו מי מגלם אותו) ומערכת היחסים המורכבת שלו עם בת זוגתו, הצעירה ממנו בשנים רבות (מזכיר משהו?) ועם ידידתו (דיאן קיטון המצוינת) כאשר הקשר האינטלקטואלי ביניהם הולך ומטשטש בין אפלטוני לרומנטי.
ניו יורק מעולם לא נראתה טוב יותר בשחור לבן כמו בסרט הזה, על רקע המוסיקה הנהדרת של ג'ורג' גרשווין (עם יצירתו "רפסודיה בכחול"), תסריט משובח הכולל כמה מהדיאלוגים האלמותיים של סרטי אלן בסצנות ה-"Walking and talking" המפורסמות שלו. פשוט נפלא.
אחרי פדריקו פליני, אינגמר ברגמן, האחים מרקס, פיודור דוסטויבסקי ולואיס קרול, מגיע תורו של אנטון צ'כוב ויצירתו הידועה "שלוש אחיות" להוות השראה להתכתבות על ידי הנוירוטי היהודי הנ"ל.
מערכת יחסים סבוכה ומורכבת של שלוש אחיות שונות זו מזו, המנהלות מערכות יחסים רומנטיות המסבכות אותן עוד יותר בתחרות ובקנאה, מובילה אותן להבין דברים חדשים על חייהן ועל השליטה בהם. במקביל, בעלה לשעבר של אחת האחיות (וודי אלן) מתעמת עם שאלת על מוות, קיום, דת והבלים.
וודי אלן בשיאו, עם תסריט נפלא הכולל כמה מהתובנות החזקות שלו בענייני משמעות החיים. ויחד איתם, בתמהיל מוקפד - כמה רגעים מצחיקים עד דמעות.
לא רק סרטו הטוב ביותר של וודי אלן, בעייני, אלא גם לעניות דעתי אחד מהסרטים הטובים בעולם בכל הזמנים.
תסריט, שלא ניתן להגדיר אותו אלא ככליל השלמות, המציג שני סיפורים שמתקדמים במקביל: האחד הוא על אודות רופא עיניים (מרטין לנדאו) שמסתבך ברומן עם אשה בלתי יציבה (אנג'ליקה יוסטון), דבר המוביל אותו לפשעים ולתהיות על שאלות בנושאי מוסר שאוכלות אותו מבפנים. מן הצד השני, במאי סרטי דוקו כושלים (וודי אלן) נאלץ להתפרנס כמתעד חייו של גיסו (אלן אלדה, כאחיה של מיה פארו), מפיק הוליוודי מצליח שאותו הוא מתעב. ולכן מוצא עצמו סובל בקונפליקט שבין המשכורת לעשייה תיעודית רדודה.
מתח עלילתי אדיר והתנגשויות מרתקות בין דמויות המעוצבות במלאכת מחשבת, משחק עילאי של כל השחקנים, צילום משובח של סוון ניוויסט, צלמו הוותיק של אינגמר ברגמן, מוסיקה מצמררת של שוברט. בקיצור: מעדן קולנוע חלומי שנוצר פעם בתולדות משהו. אסור בשום פנים ואופן להחמיץ.
אם העשיריה הפותחת לא הספיקה לכם (ואני לגמרי אתכם בעניין הזה), יש עוד כמה סרטים במחסנית שכדאי מאוד לראות: "בעלים ונשים", "ימי הרדיו", "אפרודיטה הגדולה", "יסמין הכחולה", "אהבה ומלחמה". אפשרי בהחלט גם להשתעשע מ"תעלומת רצח במנהטן", "ויקי כריסטינה ברצלונה" ו"מרומא באהבה" שכולל כמה סצינות נהדרות, במיוחד אלו עם רוברטו בניני. ולסיום, המצחיק מכולם (אך אינו ברשימה, כיוון שאלן לא ביים אותו, אלא רק מככב בו וכתב את התסריט) - "שחק אותה סם".
כשוודי אלן מביים סרט לא טוב, הוא אוטומטית הופך גרוע בהרבה מאשר אם היה יוצא תחת ידיו של במאי אחר. ובצדק. הציפייה הגבוהה מאלן היא לא רק לעשייה של סרטים משובחים, אלא גם למודעות גדולה יותר למעשי ידיו באופן כללי, שכן אלן קנה לעצמו שם של גאון בעל טעם טוב שבז לסרטים גרועים. לכן, סרט פלופ של אלן הוא גרוטסקה קולנועית מהדהדת. ואלו הם: "מלינדה מלינדה", "נוכלים קטנים" (באופן חריג אפילו לא הוקרן בישראל ואף לא תורגם לוידאו, או DVD וטוב שכך), "כל דבר אחר" ו"כשתפגשי זר גבוה ומסתורי". אסור לראות, על פי מרשם רופא.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם