פרידה מפיטר או'טול, גאון קולנוע קלאסי
הוא יזכר לעד בזכות "לורנס איש ערב", אבל פיטר או'טול, שהלך לעולמו, השאיר אחריו מורשת קולנועית קלאסית מפוארת
זה היה סרט הפריצה הגדול של או'טול, לאחר שני סרטים בהם השתתף בתפקידים קטנים, "תמימים ופראים" (1959) ו"חטוף" (1960). הסרט זיכה אותו במועמדות לאוסקר, הפך אותו לכוכב הוליוודי, במקביל להיותו שחקן נחשב ומוערך בבריטניה, ולאחר מכן צבר עוד שש מועמדויות נוספות לפרס הנחשק, אך מעולם לא זכה בו. עם זאת, ב-2003 הוענק לו אוסקר על מפעל חיים. בתחילה הוא סירב לקבלו בטענה שהוא "עדיין במשחק", אבל בסוף נעתר.
אתמול מת או'טול בגיל 81, ואני נזכר אינסטינקטיבית בעוד כמה סרטים בכיכובו שראיתי בילדותי ונעוריי ואשר העמיקו אצלי את ההתרשמות מהג'נטלמן הבריטי המרשים הזה, בעל העיניים הכחולות הגדולות והדיבור העמוק והרך. "מה חדש חתלתולה" (1965), "היה שלום מר צ'יפס" (1969) ומאחור יותר "הכפיל" (1980), אודות איש פעלולים בסרטים שהופך את כל מה שבלתי אפשרי בחיים לאפשרי בחוויה הקולנועית.
פיטר אוטול
מתוך הסרט ''לורנס איש ערב''
או'טול, יליד אירלנד, עבר עם משפחתו בהיותו בן שנה ללידס, אנגליה. הטריוויה אודות חייו יודעת לספר שהוא התחנך בבית ספר קתולי נוקשה, בו נהגו הנזירות-מחנכות להכות אותו בידו השמאלית כדי "לגמול" אותו מטבעו, היותו איטר יד ימינו.
הוא שייך לדור נפילים, אסכולה קלאסית של שחקני במה ומסך בריטים, שהולכת ונכחדת, בהם אלברט פיני, ריצ'רד האריס ואלן בייטס, שלמדו איתו ב-RADA, האקדמיה המלכותית הבריטית. אוטול קיבל מלגת לימודים למוסד המהולל לאחר שגילה עניין במשחק לתיאטרון וראשי האקדמיה עמדו על כישרונו בתחום. הוא למד שם בין 1952 ו-1954, לאחר ששירת שנתיים בצי הבריטי המלכותי. למעשה, בנערותו הוא פנטז על קריירה בעיתונות ואף החל לעבוד בתחום, אלא שכבר בגיל 17 כבר עלה על במה לראשונה, לאחר שעשה הסבה לתיאטרון, תחום שקרץ לו יותר.
מראשית שנות ה-50 הוא מימש את היכולות האקדמיות הנרכשות כשחקן בהופעות במה בתיאטרון "אולד וויק", בתפקידים שקספיריים שונים, וב-1956 כבר זכה להופיע בסדרת טלוויזיה. בסך הכל רשומים ברקורד שלו יותר מ-90 עבודות קולנוע וטלוויזיה (בהן הסרט ההיסטורי "קתרין מאלכסנדריה", שבצילומיו הספיק להשתתף ואשר יופץ ב-2014).
בשנות ה-70 התמכרותו לאלכוהול ובעיות בריאות שנבעו מכך, בהן סרטן הקיבה בו לקה, איימו על חייו. אלא שהוא השכיל לוותר על תחביב השתייה ולאחר טיפול רפואי אינטנסיבי, שכלל ניתוח להסרת הלבלב, שב אט אט לפעילות מלאה והצליח לשקם את הקריירה שלו.
רפרטואר הסרטים בהם השתתף מורכב מיצירות מופת בצד סרטים מסחריים, בעיקר דרמות היסטוריות, סרטי הרפתקאות, אקשן וקומדיות קלילות לקהל הרחב. בין הסרטים היותר בולטים בהם כיכב: "בקט" (1964), "איך לגנוב מיליון" (1966), "התנ"ך" (1966), "ליל הגנרלים" (1967), "אריה בחורף" (1968), "קליגולה" (1979), "מצדה" (1981), "שנת חיי היפה ביותר" (1982), "הקיסר האחרון" (1987), "המלון מת מצחוק" (1988), "סיפורי פיות" (1997) ועוד. בין עבודות הטלוויזיה הזכורות לטוב שלו: "ז'אן דארק" (1999), שזיכתה אותו בפרס האמי, ו"קזנובה" (2005). אגב, הוא נמנה עם ארבעה שחקנים שהיו מועמדים לאוסקר על אותו תפקיד בשני סרטים שונים, "בבקט" ו"אריה בחורף", בשניהם גילם את הנרי ה-2.
או'טול היה נשוי מ-1960 ועד 1979 לשחקנית ממוצא וולשי שאן פיליפס, והם הביאו לעולם שתי בנות, קייט ופטרישיה. יש לו גם בן, לורקאן, מהאישה שחלקה איתו את חייו, קארן בראון. הכוכב היה גם חובב ספורט נלהב, היה מורה מדופלם לקריקט בלונדון ואוהד משובע של קבוצת הכדורגל סאנדרלנד. באחת מהתבטאויותיו היטיב לתאר את חוויית הקיום כפי שהוא ראה אותה: "בעיניי, החיים הם או יקיצה או חתונה", אמר. ובהזדמנות נוספת אמר: "אני לא סובל אור. אני שונא מזג אוויר. עבורי, גן העדן הוא לעבור מחדר מלא עשן סיגריות אחד למשנהו".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם