"אוגוסט, מחוז אוסייג'": כתוב נכון, מדי
מפגש בין אם ושלוש בנותיה מוציא שלדים מהארון ופותח תיבת פנדורה. "אוגוסט, מחוז אוסייג'" יכול היה להיות סרט משובח, אם לא היו מתעקשים לעשות ממנו מחזה קולנועי
עוד בתרבות: לאייל גולן מגיעה התנצלות
רפי גינת הוא גם שופט וגם תליין
בסרטו של ג'ון וולס היא מגלמת את ויולט ווסטון, אישה החיה באחוזה באוקלהומה עם בעלה בוורלי (סם שפרד), פרופסור ומשורר מיוסר. הוא חייבת להסביר את התמכרותה הכבדה לאלף ואחד סוגי כדורים, ומתרצת זאת כסט של תרופות מחויבות המציאות כדי לטפל בסרטן הפה שממנו היא סובלת. כאשר בוורלי נעלם יום אחד, מזעיקה ויולט לאחוזה שתיים מבנותיה, שאותן לא ראתה שנים רבות. האחת היא ברברה (ג'וליה רוברטס), שחיי הנישואין שלה עם בן זוגה האינטלקטואל והלא נאמן ביל (יואן מקגרגור) בצרות, ויש לה מערכת יחסים מתוחה גם עם בתה ג'ין (אביגייל ברסלין). האחות השנייה היא קארן (ג'ולייט לואיס), שמגיעה מפלורידה אחרי סדרת רומנים עם גברים מפוקפקים, הנוכחי הוא סטיב (דרמוט מולרוני). אל השתיים מצטרפת הבת השלישית אייוי (ג'וליאן ניקולסון), שנשארה לאחר עזיבתן בבית האם וטיפלה בה. לקלחת הטעונה הזו מצטרפים גם הדודה (מרגו מרטינדייל), בעלה (כריס קופר) ובנם (בנדיקט קמברבאץ').
לאחר שמתברר כי בוורלי התאבד, נפתחת תיבת הפנדורה המשפחתית וכל השלדים מגיחים מהארון. נראה כי האם ויולט, אישה חזקה, מעורערת, דומיננטית ונוירוטית, אחראית לכל השריטות שמהן סובלות בנותיה שגידלה בדרכה האקסצנטרית, וכעת כל הפסולת הרעילה מתחילה לצאת החוצה. ואז מתחיל תהליך משולב של שחרור לחצים וקיטור, יחד עם פיוס והשלמה.
"כל המשפחות המאושרות דומות האחת לרעותה. כל משפחה אומללה - אומללה בדרכה שלה", כתב הסופר הרוסי הנודע לב טולסטוי במשפט הפתיחה המכונן של "אנה קרנינה". אפשר בהחלט לאמץ אותו בהקשר לשבט ווסטון. במובנים מסוימים היחסים בין בנות המשפחה מזכירים קצת את "שלוש אחיות" של עוד סופר רוסי דגול, אנטון צ'כוב, יצירה שבמידה מסוימת קיבלה את השראתה מסיפור חייהן של האחיות ברונטה.
הבעיה העיקרית של "אוגוסט מחוז אוסייג'" היא שהעיבוד הקולנועי למחזה מתקשה להשתחרר מכבלי התיאטרון המצולם ונותר כבד ומלודרמטי כאילו הוא מועלה על במה. התחושה שמתקבלת לעתים במהלך הצפייה היא שאנחנו חוזים במחזה של טנסי וויליאמס ודומיו. ולא רק זאת, אלא שהסרט בוים בסגנון אולד–סקול, של פעם, כשהבמאי וולס אינו עושה כל מאמץ לקרב אותו לעולם המודרני ולדפוסים עכשוויים יותר מבחינת מעשה המלאכה הקולנועי, אף שכלל לא מדובר כאן בסרט תקופתי.
נקודת האור ב"אוגוסט מחוז אוסייג'" היא המשחק המשובח שהוא מציג. ציינו בפתיחה את סטריפ הגדולה מהחיים, אבל גם רוברטס נותנת לה קונטרה ראויה ועושה תפקיד מרשים, שכמותו לא ראינו ממנה אולי מאז הסרט "ארין ברוקוביץ'".
גם האחרות - ג'ולייט לואיס, ניקולסון, ברסלין ומרטינדייל, וכן הגברים, מקגרגור, שפרד, מולרוני והאחרים, מבצעים את תפקידיהם באופן מדויק. ואין בכך פלא, כי הסרט מצויד בתסריט קלאסי לשחקנים המבקשים תפקידים מנומקים שאפשר לבטא דרכם את עצמם בקלות. אבל זוהי גם חולשתו של הסרט. הוא יותר מדי דידקטי, מחושב ו"כתוב נכון".
עוד בתרבות: סיינפלד ולארי דיוויד עובדים יחד על תסריט חדש
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם