הזירה הלשונית: אוחצ'ית משודרגת
דנה אינטרנשיונל מצייצת ביטויים חדשים ובן יהודה מעיר הערות. ויש גם פניה נרגשת לנחמן שי: במקום להתמקד בשינוי השפה, עדיף להתמקד בשינוי המציאות
על בנות, ציפורים ודנה אינטרנשיונלביום ראשון עלתה לאוויר בערוץ 24 סדרת ריאליטי חדשה עם דנה אינטרנשיונל ושמה "ישנן בנות". לקראת הסדרה ערך הערוץ הומאז' לדנה המתקמבקת וגם נגע בשפת הפנינים שלה. אפשר לקרוא לשפה הזו אוחצ'ית משודרגת, ודנה עצמה קראה לה בראיון כלשהו "אברבנאלית", ככל הנראה רמז למוסד ידוע בשם זה.
לפני כשש שנים הפריחה דנה לאוויר אמרת כנף (תרתי משמע) שבחוגים מסוימים הפכה מטבע לשון. בראיון עם אסי עזר לתוכניתו של גיא פינס בערוץ 10 נשאלה מדוע נכשל הקליפ שעשתה עם במאי הקליפים ליאור מולכו. בתגובה פנתה דנה למולכו ואמרה בסרקזם קלפטאי מלווה באיום סמוי, "מר במאי, שמעתי שאת מרכלת עלי, אז תדעי: ציפור עם ציפור נפגשת". הראיון הזה הפך לקטע פולחן, והביטוי היה לניב ברנז'אי במשמעות "כולם פוגשים את כולם (בביצת המוזיקה המקומית), כולם יודעים הכל על כולם, כולם אמורים להיזהר מכולם". בראיון מאוחר יותר פיתחה את הביטוי תוך פיזור רמזים מיניים בדיון על זוגיות ההומוסקסואלים: "ציפור עם ציפור נפגשת, מקור עם מקור נפגש, בול נפגש עם בול".
אז דנה כיוונה לסמל תרבותי עתיק יומין: הציפור כסמל של העברת מידע, או פשוט רכילאית. זה התחיל בקהלת שאמר כי "עוף השמים יוליך את הקול", והמדרש רואה בכך אזהרה מפני מי שמקלל כשהוא לבדו וסבור שאיש אינו שומע. זה נמשך בביטוי הרב-לשוני "ציפור קטנה לחשה לי". באגדות האחים גרים אפשר לפגוש את "ציפור האמת". כך אומר גם הביטוי "השמועה עשתה לה כנפיים" שמקורו בלטינית, וכמובן הצירוף "אמרת כנף". מקור הביטוי הזה המצוי בכמה שפות ביוונית העתיקה, בכתבי הומרוס, ושם הוראתו מילים המתעופפות מהדובר אל השומע. גם עולם הרשתות החברתיות אוהב את הדימוי, וכך אימצה טוויטר בשמה את ציוץ הציפור, והנציחה את הציפור בלוגו שלה.
עוד בתרבות: תקליטן חתונות ושמאלני הגון - דני סידס חוזר לחיים
כוכבת יומני הערפד מדברת עברית ומפחדת מדם
ביבר נעצר, שוב
ויעסיקונו בפרך
לאחרונה העבירה הכנסת הצעת חוק הקובעת שבמסמכים רשמיים ייעשה שימוש במונח "מעסיק" במקום במונח "מעביד". נחמן שי נימק את ההצעה בטענה ש"זהו מונח אנכרוניסטי, שיש לו קונוטציה שלילית לימים חשוכים בהיסטוריה האנושית של אדון ועבד". שי מבטיח כי "השיח הציבורי ישתנה, ובעקבותיו גם התפיסות והדעות". "מעביד" אכן משוקע בסיפור יציאת מצרים, שבו "העבידו אותנו בפרך". "מעסיק" היא מילה תלמודית, ושם היא קשורה בעיקר לעבודתו של הכהן הגדול, ויש גם גירסה בבניין פיעל: "עיסקו" את הכהן. מכאן גם התגלגלה המילה "עיסוק" במשמעות עבודה ופרנסה.
לצד הקונוטציה של "מעביד" לעבדים במצרים, משמעות המילה קשורה דווקא בעבודה ולא בעבדות, כולל בביטוי "יחסי עובד-מעביד". האם הוא יומר עכשיו בביטוי "יחסי מועסק-מעסיק"? "עובד" דווקא מכובד יותר מ"מועסק". ונשאלת רק השאלה המופנית לנחמן שי: השפה היא עניין חשוב, אבל נראה שקצת הגזמת. בימי "המעבידים" היתה עבודה מאורגנת חזקה, הסתדרות כל יכולה ושביתות ענק. היום, בימי "המעסיקים", עולה ופורחת עבדות עובדי הקבלן והעובדים הזרים, ולשפה יהיה תפקיד זניח בשינוי המגמה. אולי עדיף להתמקד בשינוי המציאות, והשפה כבר תלך בעקבותיה.
עומק העקירה ועומק החקירה
במילון אריאל שרון מן המדור הקודם הופיע הערך "כעומק החקירה עומק העקירה", המתייחס להתנתקות ולפרשת האי היווני. הביטוי יוחס ליוסי שריד, ובעקבותיו כתבה לי אסתר גליקשטט באירוניה ראויה לשבח: "אכן כמה צפוי. חידוד מוצלח כמו 'עומק העקירה כעומק החקירה', אפשר לייחס רק לאדם ברמתו של יוסי שריד, לא לבּוֹק בדמותו של צבי הנדל (אבי החידוד הזה). אירגון העובדות מתאים בהחלט למורשתו של שרון. הנה, אפילו הקריקטורה בטור מסדרת לו פתיחת שערי גן עדן. לא פחות ולא יותר".
כעסה של אסתר (שיהיה ברור, הנדל איננו 'בּוֹק', לא לדעתה ולא לדעתנו) הוביל אותי לשני האישים שכבר פרשו מן הכנסת, אבל חדריהם בעת ההתנתקות היו סמוכים. צבי הנדל מספר כי טבע אז את הסיסמה "עומק הגירוש כעומק החקירה". בשיחת שכנים הציע שריד שהסיסמה תהיה קליטה יותר, ובחרוז: "עומק העקירה כעומק החקירה", וכך היה. גירסתו של שריד דומה עם ניואנסים: "בימי ההתנתקות נכנס אלי הנדל ואמר בזו הלשון: 'אתה יודע מה הבעיה שלנו? אתם כל השנים אמרתם ששרון הוא בלופר, שקרן, מוליך שולל, ואנחנו התעלמנו כי היה לנו נוח'. בשיחה הזו הצעתי לו את הסיסמה 'עומק העקירה כעומק החקירה', והוא שמח עליה מאוד". לשאלתי מוסיף שריד שגם הוא סבר שהסיסמה נכונה, אבל תמיכתו בהתנתקות היתה ברורה ומוחלטת, ומה שדחף את שרון לבצע אותה נראה לו אז והיום בלתי חשוב בעליל.
בן יהודה מעיר הערות
ראשון לציון הולכת וממצבת את עצמה כבירת השפה העברית. לקראת הכינוס השביעי של "לשון ראשון" (11-14.2) נפתחות מחר (שבת) שתי תערוכות העוסקות בעברית. האחת, "אבני שפה" בגלריה העירונית לאמנות בראשון לציון. לצד אמנים שונים שיציגו עבודות הקשורות בשפה, מוצג בתערוכה עותק של כרך א' במילון בן יהודה הגדול, ובו הערות שוליים ומחיקות בכתב ידו של בן יהודה. התערוכה השנייה, "עבריתוש", נפתחת באותו ערב באכסדרת עיריית ראשון לציון, ומציגה אמנות העוסקת בסלנג עברי עכשווי, באמצעות אותיות ומילים משל אמנים צעירים, רובם אמני רחוב. את שתי התערוכות אוצרת אפי גן.
אקו"ם