ג'ורג' קלוני מציג: איך להרוס מתכון מושלם
"ציידי האוצרות" מתהדר בנבחרת שחקנים מנצחת ובתמהיל אלמנטים מעורר ציפיות וחשק, אך הבימוי התבניתי והעייף של קלוני הוליד תבשיל עבש מהמאה שעברה
עוד בתרבות:
שמוליק קראוס עייף ונטול יצירה
הסופר הדתי שלא רוצה שיתייגו אותו ככזה
איך זה להיות הבת של שלומי שבת?
צירוף האלמנטים של "ציידי האוצרות" מתקבל כמו מתכון מעורר תיאבון. עלילת הסרט מספרת על יחידה של אנשי אמנות שנאספה על מנת להציל ולשמר נכסי צאן ברזל תרבותיים מידיהם הדביקות של אנשי הרייך השלישי. כל כך הרבה מרכיבים טובים בתבשיל אחד: יצירות אמנות גנובות, נאצים, ז'אן דז'ארדיין (הארטיסט), קייט בלאנשט כצרפתייה נוירוטית, מאט דיימון בדמות הילד המפגר ומלך אחד בשם ג'ון גודמן. אבל החל מהרגע הראשון שמופיע שפמו על המסך, נזכרים בפער העצום שבין קלוני השחקן לבין קלוני הבמאי. בפינה אחת שועל כסוף שיכול תוך עיוות קל של השפתיים למלא כל מסך בים של צ'ארם ומצד שני נמצא יוצר מבולבל וסנטימנטלי, יותר מדי סנטימנטלי.
"ציידי האוצרות" מזכיר מהרבה בחינות את סרטי מלחמת העולם השנייה ("12 הנועזים" ו"תותחי נברון", למשל), רוויי החאקי והערכים הדיכוטומיים. הבעיה היא שהוא מזכיר אותם יותר מדי, ולא מחפש דרך חדשה להשתמש בז'אנר ישן.
אותו ניסיון להיצמד למקור מותיר את הסרט קירח מכל הכיוונים, כשבראש ובראשונה הוא פשוט סרט מלחמה לא מעניין מספיק. הסרט לא מציג שום דבר מעבר לעולם גניבת האמנות וכשהוא מנסה להציג יותר מקונטקסט המלחמה האקשן הופך להיות דל ולא אמין, בעיקר עקב השימוש שנעשה בו כדי להפוך את אותם הציידים לגיבורים. ידוע שכל מה שגורם לרעד קל בכנפי מטוסי הרייך של היטלר מעורר איוושה של אושר בצופים, אז למה להוסיף חטא על פשע ולגבות את כל אלה בקריינות מטופשת של קלוני על גבורה?
ואם כבר בדמויות עסקינן, קלוני הצליח להפוך את בלאנשט המשובחת לקריקטורה של אישה היסטרית שיצאה מדפי היומן של פרויד, עם נעליים מכוערות, הפרעה טורדנית כפייתית וכמובן חשק מיני מתפרץ במינונים ובמקומות לא נכונים. אותן בעיות לא פוסחות על קלוני עצמו, וגם על דיימון וגודמן, שפשוט משחקים את אותה הדמות בפעם המיליון ואחת, והפעם לא לטובת היצירה הכללית.
אם משהו נראה ומוצג כמו עוד סרט "אושן", רק עם מדים ופצצות שורקות באוויר, למה קלוני בחר להגביל את עצמו בתבניות מוכרות ובנאליות עד אימה? לא ממש ברור, אבל אולי כדאי לד"ר רוס לשעבר לשחרר את המושכות וללמוד מהחופש שהוא מעניק לעצמו כשחקן גם בהרפתקאותיו כבמאי. אולי אז "ציידי האוצרות" היה הופך מציור של ילד בגן ליצירה מעוררת שיח.
עוד בתרבות:
אברהם טל מקבל השראה מממרח כבד
המחברות הכמוסות של גלעד כהנא וקרולינה
היכנסו לדף הפייסבוק של nrg תרבות
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם