ראשי » תרבות » אמנות

במה לצייר: אלדד זיו וקדישמן מחברים אמנויות

לרגל השתתפותם בתערוכה "אמנות פלסטית בהשראת אמנויות הבמה", האמנים מנשה קדישמן, אלדד זיו, לילך שחר אבישי אייל ואריה ברקוביץ מדברים על הקשר בין האמנויות השונות ועל העבודות שיציגו בתערוכה וממליצים על הצגה שהם אוהבים במיוחד

מנשה קדישמן

אני רואה קשר הדוק בין אמנות פלסטית ותיאטרון. בזמנו, כשהיינו צעירים יותר, היינו נפגשים יחד בבתי קפה או מסעדות, אמנים מכל התחומים, כולם הכירו את כולם ועסקו באמנות, אם זה תיאטרון, אם זה מוסיקה או ציור. אני אפילו השתתפתי כשחקן בכמה סרטים.

אני אמן רב תחומי שיוצר במרחב הנע בין דו מימד לתלת מימד למרחב הציבורי. אני אוהב תיאטרון למרות שאני לא שייך לתיאטרון.

את חנה רובינא אני זוכר בנעורי עם הכרזת העצמאות. היא הקריאה את "מגש הכסף", זה ריגש אותי וכמחווה ציירתי אותה. עם פינקל הייתי אוכל כל יום שישי בערב במסעדת "קיטון" אוכל יהודי, היינו מדברים הרבה ותוך כדי כך ציירתי אותו. חלק מהרישומים של פינקל ושל רובינא מוצגים בתערוכה.

חנוך לוין היה ידיד שלי ולא פעם הפגישות שלנו הסתיימו בציור פורטרט שלו שגם מוצג בתערוכה לצד רובינא ופינקל. הקשר שלי לתיאטרון התהדק כשהבת שלי למדה משחק והחלה לשחק בהצגות. גם הבן שלי עשה סרט על פינקל.
 [bigpic]
עוד בתרבות:
זוג מנצח: עוד חיטוט בצואה של פרות
האזינו: שיר חדש לאריק איינשטיין
הגמר של גולסטאר הוריד את הסדרה ליגה

אבישי אייל

בשנת 1976 הוזמנה הכוריאוגרפית רות זיו-איל על ידי מנהל תיאטרון החאן הירושלמי, מייק אלפרדס, לביים את הצגתה הראשונה, ואני התגייסתי לעזרתה. "מסתורים" היתה הצגה חדשנית, שלא נראתה כמוה בישראל; הצגה בתנועה, ללא מילים, כשהשחקנים לבושים בבגדים העשויים כלי-בית: סכו"ם, קערות עץ, כאלף כפתורים, חבלים וקופסאות פח מקרקשות. לכל שחקן הייתה דמות שנבעה מהאובייקטים שבהם היה לבוש, וכך הכתיבו את תנועתם. השחקנים התנועעו על הבמה ובגדיהם השמיעו קול, בגד שהיה מעין "כלי מוזיקלי". כדי ליצור את ההצגה, היה צורך לייצר, או בעצם לפסל, את התלבושות על גבי השחקנים ואיתם, כבר בשלב הראשון של החזרות, כי הבגד והדמות היו בלתי נפרדים.

מאז, במשך שנות השבעים וראשית השמונים, עבדתי עם רות זיו-איל על כמה מהצגותיה – "כדור חוזר"  בתיאטרון הקאמרי, "הדחליל" – מחול יחיד לרקדנית רות אשל, ו"מחזור" בתיאטרון נווה-צדק. בכולן היה צורך בשיתוף פעולה הדוק בין היוצרת למעצב הבמה והתלבושות. אין צורך לומר, שכזוג צעיר בראשית דרכו האמנותית, היה בשיתוף הפעולה הזה ממד של בניית הקשר הזוגי.

מאז אמצע שנות השמונים פנה כל אחד מאיתנו לדרכו המקצועית הנפרדת. אבל השנה, עם צאתנו לגמלאות, חזרנו לשתף פעולה ביצירתה החדשה של רות, "רוּג'וּם", המועלית בימים אלה על הבמה בתיאטרון תמונע. זהו ריקוד סולו המבוצע על ידי הרקדנית המחוננת יעל תורג'מן, כאשר התפאורה בנויה מאבנים, עץ ומים, והיא יוצרה כולה בעבודת יד.

רוג'ום הוא גל אבנים שהציבו נוודים במדבר, אות וסימן לבאים אחריהם. הדמות ביצירה יוצאת למסע בן שלושה חלקים: לעלות על ההר, לחצות את הנהר, ללכת. מומלץ.

אלדד זיו

את הקריירה האמנותית שלי התחלתי בשנות ה-80 בלימודי ציור ריאליסטי בארץ ואחר כך במוזיאון ברוקלין.

תחילה הצגתי רק תערוכות ציור בארץ ואז נסעתי לניו יורק, שהייתה באותה תקופה מרכז אמנותי עם סצנה מאוד חמה של שילוב תחומים, כשהפרפורמנס תפש בה מקום חשוב. בניו יורק פגשתי את אלון אולארצ'יק, פליט כוורת, ויחד התחלנו להציג מופע של אמנות המורכב מצבים חיים אותם צבעתי, שנעים בחלל הגלריה בהתאם למוסיקה של אולארצ'יק. השילוב בין מופע חי לציור הדליק אותי.

כשחזרתי לארץ בשנת 1984 הצגתי את מופע הצבים בגלריה "מבט" בתל אביב, לצד ציורים בסגנון פונטליסטי. מכאן המעבר לתיאטרון היה טבעי. הזמינו אותי לביים בפסטיבל ישראל, שם עשיתי את "ינטי פרזי", את "אין זו בן זו", ואת "לוקאס הפחדן". גם כשאני עובד בתיאטרון הפן הויזואלי אצלי הוא מרכזי. אני אמן רב תחומי שנע בין תיאטרון, אמנות פלסטית ותקשורת. בתערוכה אני מציג ציורים ופנקסי סקיצות שמהווים קווי מחשבה להצגות וגם אובייקט אמנותי.

אני אוהב במיוחד את ההצגה אותה ביימתי - "חופרים".

אריה ברקוביץ

אני אמן רב תחומי. למדתי עיצוב תפאורה ותלבושות באוניברסיטת תל אביב במקביל ללימודי אמנות מעשית אצל האמן רפי לביא. במהלך הזמן עיצבתי תפאורות בתיאטרון הממוסד כמו גם בתיאטרון הניסיוני לצד תערוכות אמנות.

בתערוכה בבית האמנים אני מציג פרט מתוך עיצוב לאדיפוס המלך שהיה פרויקט הגמר שלי לתואר MA. זו מסכת ענק שחולשת על הבמה שתוכננה ברחבה הקדמית של אמפי קיסריה. ביקשתי לדון במיתוס הקדום מנקודת מבט טקסית פגאנית דרך המסכה שמדמה את הכח העליון. לצד זה אני מציג תפאורה ל"שמוליק של זהרה" בבימוי וכתיבה של חגית רכבי, לתיאטרון ילדים ונוער. גם זו הצגת מיתולוגית שדנה במיתוס ישראלי של אנשי הפלמ"ח בדור הקמת המדינה. גם כאן התפאורה מינימליסטית, בצורת אוהל במרכז הבמה שמשתנה למספר מקומות.

אני אוהב מאוד את ההצגה "הרטיטי את ליבי" של חנוך לוין.

לילך שחר

עבדתי 11 שנים (2010-1999) באופרה הישראלית כקניינית של מחלקת אביזרים ותפאורה. עיצבתי תפאורה לאופרה לילדים "על מי השלג" (2009).

בילדות, אבי צילם אותנו במצלמה 8 מ"מ. הוא ביים אותנו כמשפחה וצילם כפי שראה משפחה בדמיונו. הציורים שלי גם מתעסקים בחומרים שאבי הותיר אחריו.

עבודותי הושפעו מהאופרה שם נחשפתי לתלבושות מגוונות. אהבתי לעבוד באופרה - הבמה, מקום שבונה מציאות אחרת, עולם שונה בו אתה נכנס כל פעם לתקופה אחרת. החוויה במסדרונות האופרה,של תקופות וסיטואציות שונות המשתנות  מידי חודש ריתקה אותי.

באופרה עניינה אותי ההתייחסות לנשים - תמיד חזקות ולאחר מכן נשברות לרסיסים, אופרות המתחילות ומסתיימות בצורה דומה. תלבושות וטקסטורות  של בדים מעניינות אותי, אני מקבלת השראה ממעצבי אופנה. הנייר, מבחינתי זו הבמה, אני בוחרת דמות ומקיימת שם את העולם שלה.

אני ממליצה על המופע של רננה רז, You Make Remake.
 

"אמנות פלסטית בהשראת אמנויות הבמה"
אוצרים: אירית לוין, אריה ברקוביץ.
פתיחת התערוכה ביום חמישי 27.2.14, שעה 20:00
בית האמנים, אלחריזי 9 תל אביב, בשלושה חללי תצוגה.
ימי ב'-ה' בשעות 10:00-13:00, שבת 11:00-14:00.
התערוכה תוצג עד ה-22.3.2014.

היכנסו לדף הפייסבוק של nrg תרבות
 

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...