רק געש וצלצולים: "פומפיי" רדוד ומיותר
"פומפיי" סובל מכל התסמינים שהופכים אירוע היסטורי מכונן לסרט גרוע. גם סיפור האהבה האסור בין העבד הנאה והשרירי מילו והגבירה הנאווה קסיה לא מציל את המצב. טיטאניק לעניים?
עוד בתרבות:
פסקול לסרט אילם: קרני פוסטל מלחינה מוסר מפוקפק
מפורסמים בתעשייה של אומללות
צפו בביבר עובר מבחן פקחות במעצר
זה קרה במאה הראשונה לספירה. בשנת 79 למען הדיוק ההיסטורי. התפרצות חסרת מעצורים של הר הגעש בדרום איטליה גרמה לחורבנה של העיר פומפיי, מושבת קהילה של עשירי האימפריה הרומית, ולהיבלעותה על ידי נחשולי ענק של לבה רותחת ושכבות אדירות של אפר געשי. הסרט משרטט את התקופה האחרונה בעיר לפני שהר הגעש וזוב החל לשחרר קיטור.
במרכז העלילה מילו (קית הרינגטון, "משחקי הכס"), עבד קלטי המובא לעיר ומוחזק בשבי על ידי רומאי אכזר. זה משתמש בו כגלדיאטור באמפיתיאטרון המקומי, ומילו נאלץ לצאת כל יום כדי להיאבק על חייו ביריבים בזירה, להרוג כל אחד מהם ולא - ייהרג הוא. עניין של הישרדות יומיומית קטלנית. קסיה (אמילי בראונינג), צעירה מקומית שחזרה משהות ארוכה ברומא – מקום מושבו של הקיסר הטרי טיטוס - שמה עין עליו במהלך מסעם המשותף לעיר, היא כגבירה ממשפחה אמידה והוא כעבד נרצע, ובין השניים נרקם קשר אסור, מרחוק.
קסיה, בתו של איש עסקים בעל מעמד ונכסים, סברוס (ג'ארד האריס), אמורה להשתדך בניגוד לרצונה לסנטור רומאי שחצן ומושחת, קורבוס (קיפר סאתרלנד). אחותה אדריאנה (ג'סיקה לוקאס) תומכת בה בשאיפתה לממש את אהבתה לעבד, החולק תא עם אטיקוס (אדוולה אקינויה-אגבג'ה), גלדיאטור בלתי מנוצח שאמור לפגוש את מילו בזירה, ממנה רק אחד מהם אמור לצאת חי. וכאשר וזוב מתפרץ, מילו מחליט להיחלץ מזירת קרבות הגלדיאטורים על מנת להציל את אהובתו ולמלט אותה מהמקום.
את "פומפיי" ביים כאמור פול וו. ס אנדרסון, שבארסנל הפילמוגראפי שלו תמצאו בעיקר סרטי אימה ואקשן ז'אנריסטיים: סדרת "האויב שבפנים", "שלושת המוסקטרים", "הנוסע השמיני נגד הטורף", "מורטאל קומבט" ו"מרוץ המוות", ועם רקורד כזה אי אפשר היה לצפות ממנו אולי ליצור סרטים בעלי ערך מוסף כמו "גלדיאטור", של רידלי סקוט, "טרויה" של וולפגנג פיטרסן או "אלכסנדר", של אוליבר סטון, אבל בטח לא להוציא תחת ידיו מעשייה רדודה ומגוחכת שכזו.
הסרט נראה כמו חלטורה גרועה. התסריט (של בני הזוג ג'נט סקוט בצ'לר – כותבת "באטמן לנצח" – ובעלה לי ומייקל רוברט ג'ונסון) צפוי, קלישאי ונטול השראה. הדיאלוגים סתמיים ואוויליים, וגם הבימוי שומר בדיוק על אותה רמה ירודה. השחקנים רובם ככולם, בהם סאתרלנד עתיר הניסיון, נראים כמו מריונטות המונעות על ידי מפעיל תיאטרון בובות זול. אפילו הלוק של הסרט – בעל שחזורי התקופה המפוארים לכאורה – נראה בסיסי ושטוח ולא עומד בסטנדרטים מקצועיים סבירים, אפילו עם משקפי תלת-ממד.
אם זה לא מספיק, גם בגזרת האפקטים, שאמורה להיות הצד החזק של אנדרסון (הציצו שוב ברשימת סרטיו שלעיל), העסק נראה סתמי ולא מושקע. המון זיקוקין דינור, רעש, צלצולים, דם ואש ותמרות עשן – אבל הכל בפול גז בניוטרל. ועוד לא דיברנו על אי הדיוקים, שלא לומר העיוותים, ההיסטוריים המשוועים. "פומפיי" הוא ללא ספק סרט נפל מיותר. ראו הוזהרתם.
היכנסו לדף הפייסבוק של nrg תרבות
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם