"העבר": עוד פרידה קורעת לב של אסגר פרהדי
בדרכו השקטה והמנומקת מפרט אסגר פרהדי האיראני, זוכה האוסקר לסרט הזר עבור "פרידה", מרקם יחסים שברירי של משולש אהבה נפיץ. "העבר" מקפל סיפור כאילו אגבי אך סוער ויצרי באלבומי תמונות חיים
- כולם מדברים על "פרידה"
- "פרידה": דוגמה מעולה לאותנטיות אוניברסלית
פרהדי יכול להיות אחלה קואצ'ר של מערכות יחסים זוגיות. גם ב"פרידה", זוכה אוסקר הסרט הזר, ראינו את ההתבוננות העמוקה שלו בכל אחד מפרטי כתב השותפות הזה שנקרא חיים זוגיים בתא המשפחתי. איך צריך להתחלק הטיפול באב הזקן, מי משגיח על הילדה, איך מתמודדים עם רצונות שונים של כל אחד מבני הזוג. פרהדי מנתח כל מהלך, תוך התמקדות בניואנסים הכי דקים. גם בסרטו החדש, "העבר", הוא מטפל בטריטוריה הזו של משבר בין בני זוג, שבה הוא מאוד חזק.
אחמד (עלי מוסטפה) נטש את אשתו הצרפתייה מארי בריסון (ברניס בז'ו) ושני ילדיהם בביתם המשותף שבפרברי פריז ושב לאיראן. כעת, לאחר תקופה ארוכה, הוא שב לפריז, בעקבות בקשת הגירושין שהגישה האישה שרוצה להתקדם בחייה. בביתם המשותף לשעבר מגלה אחמד פרט לילדיהם המשותפים ילד נוסף, בנו של החבר החדש של מארי, סמיר (טאהר רחים). בין אחמד ומארי עדיין נותרו עניינים לא פתורים וגם הסטטוס הרגשי שלהם זה מול זה עדיין טעון זיכרונות מגוונים, בהם משקעים מרים ובצידם רגעים יפים ופסטורליים יותר מהעבר המשותף. אלבומי תמונות חיים בלתי ניתנים למחיקה.
עוד בתרבות:
מהן המילים המצחיקות ביותר בעברית?
מרתק: הצצה לחיי הקרקס הנודד
אלבום בכורה בהאזנת בכורה
ברור שכשאת חייה האינטימיים מאכלס גבר חדש, מרקם היחסים בין הצלעות במשולש נפיץ ועלול לרסק את כל מה שנבנה. במהלך שהותו של אחמד בפריז הוא לומד לדעת שמאחורי השקט לכאורה בחיי אשתו, בתם והחבר החדש שלה, מסתתרים סודות וקצוות לא סגורים של חיים קודמים, המעיבים על כל מה שמתרחש בהווה, ועלולים להפר את האיזון בכל הקשור לעתיד לבוא. כל אחת מהנפשות הפועלות מנסה להגיע לרגיעה המיוחלת הנדרשת לה, אבל בתוקף הנסיבות הטעונות ורובדי החיים הנוספים שנגלים ונפרמים, ההרמוניה השברירית נסדקת ומאיימת להתפורר.
פרהדי מגולל את הסיפור הדרמתי ורווי היצרים (בפוטנציאל) שכתב בדרכו השקטה והמנומקת. במובנים רבים מדובר במשורר הקולנועי
למרות הדמיון המסוים ל"פרידה" – בסופו של דבר סיטואציית הבסיס גם כאן היא קונפליקט בין בני זוג הנמצאים בהליכי גירושין – זהו סיפור בינלאומי ואוניברסאלי הרבה יותר. אין בו מעורבות כפייתית של בית דין מוסלמי וחוקי הדת לא דומיננטיים בו כמו בסרט ההוא. להפך. הצדדים המעורבים בהליכים מגיעים להסכמה ביניהם. זה אמנם לא סיפור על מהגרים בפריז אבל נוגע במידה קטנה גם באלמנט הזה. זהו סרט מופת מעולה שמציג באמינות ובדייקנות פיסה של מציאות אנושית.
ברניס בז'ו היפה, זוכת פרס השחקנית בפסטיבל קאן האחרון, שרוב כובד המשקל של הסרט רובץ על כתפיה, עושה תפקיד מסעיר ומהפנט. ראינו אותה לפני כשנתיים ב"הארטיסט", אבל כאן זו דמות שונה לחלוטין. השקט והרוגע החיצוניים בדרך כלל של בת דמותה מארי. מסתירים סערה פנימית מטלטלת. גם תפקידיהם של מוסטפה ורחים ראויים לציון.
פרהדי בחר בצדק למקם את הסרט בפרבר פריזאי לא מזוהה בשולי אוטוסטראדה, הרחק מאתריה המכרים, הנמצאים רק ברקע ולא גונבים את ההצגה. גם הסיפור, בעל מאפייני הדרמה הגדולה, נותר כאילו אגבי ולא סוער. וטוב שכך.
היכנסו לדף הפייסבוק של nrg תרבות
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם