אסטה לה ויסטה, סבא: שוורצנגר מחבל בקריירה
היינו מציעים לארנולד שוורצנגר לפרוש בשיא, אך נדמה ששיאו כבר הרחק מאחוריו. הסרט "חבלה", כשמו כן הוא, לקריירה של המשתתפים בו, לעומדים מאחורי המצלמה ולזמן של הקהל הצופה
עוד בתרבות:
היכנסו לזכות בכרטיסים להופעה של אהוד בנאי
כוכבי נוער שלא מלקקים פטישים? יש דבר כזה
רוז פוסטאנס בשכנות לג'סטין ביבר?

הסרט מתמקד ביחידה מיוחדת למלחמה בסמים קשים, שעיקר פעילותה - ניסיונות לסכל את הברחתם המאסיבית מהקרטלים הגדולים במקסיקו לארצות הברית. דרכי הפעולה של אנשיה לא שגרתיות, במקרים רבים גם לא חוקיות. החברים ביחידה, כולל אישה אחת, הם לוחמים ש"ראו כבר הכל", ולכן מותר להם להיות וולגרים, גסי רוח ואלימים, כדפוס התנהלות קבוע. ההווי הפנימי שלהם מורכב מדימויים מיניים, זולים בעיקר, וזה כאילו החוט המקשר אותם זה לזה כצוות מקצועי מיומן של אנשים שמכירים הכי טוב זה את זה ופועלים כולם בשביל אחד ואחד בשביל כולם.
החבורה מורכבת מג'יימס "מונסטר" מוריי (סם וורתינגטון), אשתו ליזי מוריי (מירל אנוס), ג'וליוס "שוגר" אדמונדס (טרנס הווארד), ג'ו "גרינדר"
בנקודת הפתיחה של הסרט יוצאת היחידה למתחם מבוצר של קרטל סמים מקסיקני ידוע לשמצה. בתיאום מושלם זה עם זה, כשלכל אחד תפקיד אחר הכוח, הם חודרים אל מעבר ל"קווי האויב", מחסלים את מי שעומדים בדרכם ולבסוף שמים ידם על חבילה של עשרה מיליון דולר, פדיון הפצת-מכירת הסמים, אלא שבהימלטם, אויה, הכסף נעלם.
מתחילה מסכת חקירות והאשמות מצד בכירים בוושינגטון האחראים על היחידה, ופעילותה מופסקת. אלא שלאחר זמן מה ניתנת להם ההרשאה להמשיך בפעילותם ובריצ'ר אוסף מחדש את האנשים למבצעים הבאים, למרות שהם כבר מתייחסים זה לזה הרבה יותר בחשד. ואז נהרג, בתאונה לכאורה, אחד מחברי היחידה, ולאחר מכן נרצח עוד אחד. נראה כי מישהו החליט לנקום בחבורה על גניבת הכסף, אז שוטרת מיומנת, קרוליין (אוליביה וויליאמס) מתחילה לחקור את הפרשה ומעוררת אנטגוניזם בקרב חברי היחידה.

"חבלה" היא עבודת קולנוע רעה, כמעט בכל פרמטר. התסריט של סקיפ וודס ("שם קוד: דג חרב", "היטמן", "מת לחיות ביום טוב") והבמאי דייוויד אייר ("מלכי הרחוב" והתסריט של "יום אימונים מסוכן") רדוד, דלוח ואפילו מעליב אנשים חושבים. הוא מורכב מאוסף קלישאות של סרטי מתח-אקשן שבכולם כבר היינו ומתאפיין בגיחוך ברגעים מסוימים ובוולגריות יתר בחלקים נרחבים יותר. גם הבימוי עילג, בוטה ורצוף החלטות תמוהות.
בעיקר נראה כאילו הסרט נועד להחזיר את שוורצנגר בן ה-65 לימי תפארתו ולהפוך אותו לסוג של מיתולוגיה מהלכת. אולי כחלק מכך הוא מצולם לא מעט בקלוזאפים קרובים, שמשיגים את התוצאה ההפוכה: הם מאוד לא מחמיאים לו.
בכלל, נראה שתפקידים בסרטי אקשן כבר הרבה פחות מתאימים לו, למרות שניסיונות ההחייאה וההתנעה מחדש של הקריירה שלו בעידן הפוסט-מושל קליפורניה מורכבים כאמור בעיקר מהחומר הזה. שוורצנגר סובל, בדיוק כמו חברו סטאלון, מתסמונת הקרייריסט האנכרוניסט. לא נראה שיש בארסנל שלו מהלך של כוכב עבר שיכול להמציא את עצמו מחדש, אולי רק לעשות קולות של קאמבק. אם לא יבצע מהפך בהתנהלותו, וספק אם יצליח, שכן יכולותיו המשחקיות מוגבלות למדי כשהוא לא נדרש להשתמש בשרירים או בחשיפת חזה מנופח וכעת כבר אין לו כבר מה למכור בתחום הזה, עדיף לו כבר לפרוש בשיא, הבעיה היא ששיאו כבר הרחק מאחוריו.
היכנסו לדף הפייסבוק של nrg תרבות