זה לא נוח: "המבול" בומבסטי ולא מחדש כלום
סרטו של ארונופסקי על תיבת נח כל כך מלודרמטי ובנאלי, שעדיף כבר לחזור לסרטי תקופת התנ"ך הקלאסיים מתור הזהב של הוליווד
נראה ש"המבול" מציין טרנד מחודש של סרטים המתרחשים בתקופת התנ"ך בפרט והעת העתיקה בכלל. גרסה חדשה ל"בן חור", אף היא על פי הרומן של לו ואלאס מ–1880, נמצאת בשלבי עשייה; שני מאסטרואים, רידלי סקוט וסטיבן שפילברג, שוקדים, כל אחד בנפרד כמובן, על גרסאות שונות לסרטים על אודות משה רבנו. אם לשפוט על פי "המבול", נראה כי יקשה על הגל הצפוי הזה להתמודד עם הסרטים הקלאסיים הוותיקים בז'אנר. זאת למרות שמאחוריו עומד הבמאי דארן ארונופסקי, שזכה בתהילת עולם לפני שלוש שנים בזכות "ברבור שחור", "רקוויאם לחלום" משנת 2000, ו"המתאבק" מ–2008.
עוד בתרבות:
מה קרה במסיבת הסיום של "היפה והחנון"?
ילדות קשה וצו שמונה: ישראליות על פי "שרוליק"
"משחקי הכס" סוף סוף חוזרת, ואיתה האיכות
פרט לבמאי בעל שם, הסרט גם מעוטר בסוללת כוכבים. מראסל קרואו על תקן נח, דרך ג'ניפר קונלי כאשתו נעמה, אנתוני הופקינס כסבו מתושלח ואמה ווטסון בתפקיד איילה, נערה שנח מצא פצועה בחורש ובהמשך הופכת לבת זוגו של בנו שם (דוגלאס בות').
העלילה מתארת את נח, רעייתו ושלושת ילדיהם: שם, חם (לוגאן לרמן) ויפת (גאווין קסלגנו), המתנהלים כעובדי האל בעולם מסוכן שזנח את דרכי הבורא. את החבורה הגדולה של החוטאים ההוללים מוביל תובל–קין, נצר לקין הורג הבל אחיו. את נח תוקפת סדרת חזיונות על צלילה במים עמוקים. הוא מבין שמה שעתיד לקרות הוא שהאל יציף את העולם שברא כדי לכלות את כל הרשעים שבו. לנח מתברר שהוטלה עליו מלמעלה משימה נכבדה — לבנות ספינה גדולה שתוכל לאכלס את כל זני החיות ואת בני משפחתו כדי להצילם מהמבול הגדול, כדי שיהוו את התשתית לבניית עולם חדש.
לאחר עימות עם גזע הנפילים שונאי האדם מבינים האחרונים שנח מוגן על ידי האל ומחליטים לסייע לו בבניית התיבה. הקונפליקטים המרכזיים שייווצרו בדרך הם המאבק עם תובל–קין ואנשיו צמאי הדם וקנאתו של חם בזוגיות שמצא אחיו שם עם איילה, בעוד שלו אין נערה ואביו לא מתכוון לסייע לו באיתור אשת חיק.
הבעיה הגדולה ביותר של הסרט היא האופן הבומבסטי, הרצינות התהומית והמלודרמטיות המהדהדת שבהן בחר ארונופסקי לגולל את הסיפור המקראי הגדול, כאילו לא נעשו כבר סרטים מסוג זה. לאורך 134 הדקות בהן נפרש האפוס הזה קשה למצוא
גם האפקטים הממוחשבים, שהסרט באופן טבעי משופע בהם, אינם עוצרי נשימה כמו שנראתה בזמנה הפירוטכניקה העתיקה של חציית בני ישראל את ים סוף ב"עשרת הדיברות". אין שום דבר מרהיב ויוצא דופן בגזרה הזו. ואם זה לא מספיק, גם אף אחד מהשחקנים לא ראוי לאזכור מיוחד. קרואו עושה כמיטב יכולתו, אבל לא מזכיר את עבודתו ב"גלדיאטור", למשל. גם ג'ניפר קונלי, שמתאחדת איתו להופעה משותפת, דבר שלא קרה מאז "נפלאות התבונה", לא מעבירה משהו ששווה לכתוב עליו הביתה. ואמה ווטסון, אוקיי. היא ממחישה שיש לה חיים קולנועיים אחרי "הארי פוטר". אז מה?
היכנסו לדף הפייסבוק של nrg תרבות
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם