דיין לפני 3 חודשים: "לא מפחד מהמוות"
בראיון שנערך עם אסי דיין לפני כשלושה חודשים סיפר איש הקולנוע על החיים ברשת כתרופה לבדידות, על אביו ועל המוות שדופק על דלתו
בתוכנית מארח קובן את דיין כמצטרף חדש לרשת החברתית ומדבר איתו על החיים ברשת כתרופה לבדידות על החמצות ונצחונות, על מותו של אביו ועל המוות של דיין שדופק על הדלת שנים, אבל בסוף - בוא יבוא. כשדיין מודה כי אינו מפחד מהמוות ו"מה שמחזיק אותי לפני המוות זו הכתיבה".
צפו: אסי דיין בראיון לפני שלושה חודשים
בראיון מוקרן קטע מתוך הסדרה "מחוברים" של הוט שבו נראה אסי דיין במעין טקס חניכה לפייסבוק שעושה לו בנו הסופר והעיתונאי ליאור דיין. "הפייסבוק זה מקום שבו אני מפרסם שירים שלי", מגלה דיין.
מאז השתפרת קצת בפייסבוק?
"זה גדל ל-10,000 אני פשוט לא יודע להפעיל את המכשיר הזה".
קובן מספר על הבלוג שפתח דיין בשנת 2010 ב"תפוז" שבו כתב בידיעה שהטוקבקיסטים יחגגו עליי ויקראו לי מסומם שאבא שלו גנב עתיקות מהמדינה. "זה החזיק מעמד הרבה זמן זה תפס, והיום זה 84 אלף קוראים שכולם כותבים את המילה גאון והתחלפו הכינויים. אחרי הגאון הראשון אני מבין שזה לא יכול להיות. אני משקיע בכתיבת שיר זמן כל יום אני כותב שיר ובתקופות מסויימות אני לא כותב כלל.
דיין משתף את קובן כי הוא כותב שירים "בהנחה שהשירים ייערכו לספר" ומודה כי "הפייסבוק לא עוזר להפיג את הבדידות. עוד לא התאהבתי במחשב ולא יצא לי לצאת עם מחשב או ללכת איתו לחדר המיטות. הבדידות נותרה בעינה ואני אפילו נהנה ממנה. יש לי עוזר פיליפיני שגם הוא בודד ואנחנו לא מדברים אחד עם השני.
אתה בודד יותר מפעם?
"כן. כל השש האחרונות אני ישן על מיטה כפולה חצי ריקה החצי השני מלא ספרים. השנים האחרונות עברו עליי בבדידות איומה אני שוכב במיטה זוגית בודד"
הלילה נפטר הבמאי והשחקן אסי דיין, בגיל 68. הוא נמצא ללא רוח חיים בדירתו בתל אביב, וצוות מד"א שהוזעק לביתו נאלץ לקבוע את מותו במקום. דיין, היה בנו של הרמטכ"ל והשר לשעבר משה דיין. מצבו הרפואי הורע בשנים האחרונות, והוא אושפז לעיתים קרובות בבתי חולים. השחקן משה ספד לו: "הוא היה אמן גדול, תסריטאי מדהים, בן אדם מיוחד ושחקן שהלך והתפתח עם השנים".
לפני כשנה התראיין דיין ל-nrg לאחר שסרטו "החיים על פי אגפא" הוכתר במקום הראשון במצעד הסרטים שנערך באתר. דיין הסביר כי הסרט מצליח להגיע לכל הרבדים באוכלוסייה גם למי שמפצח וגם למי שמנתח.
"כולם אהבו את הסרט. רק חלק מהדתיים לא אהבו את זה, אולי בגלל שאין אלוהים, ו'אגפא' הוא ההוכחה. ההוכחה שאפשר להתקיים בלעדיו מבחינת הכישרון והיצירה. גם מחוץ לגבולות הארץ אהבו את הסרט. בגרמניה כתבו מחזה על בסיס 'החיים על פי אגפא', זה היה פנטסטי. הזמינו אותי לבכורה. האולם היה בר, והקהל - האורחים שבאים ושותים בירות".
"בסופו של דבר הסרט עוסק בבדידות. חמישה־שישה סיפורים מקבילים על בדידותם של אנשים. איך גילה אלמגור אומרת בסרט - זה מקום שאין בו פינות, כדי שאנשים לא יתחבאו. הסרט הקדים את זמנו מבחינת רצח רבין. כבר בסרט יהודים הורגים יהודים, והצבא מוצג כמו חבורה של נבלות ופושעי מלחמה".
בתשובה לשאלה על הצגת צה"ל באור שלילי בסרטיו כך למשל בסרט "גבעת חלפון אינה עונה שהפך לסרט קלאסיקה שמוקרן ביום העצמאות השיב דיין כי
כבר שנים רבות הסרט נחשב לקלאסיקה ישראלית, אני אומר לדיין, אבל בשנות השבעים הכתירו אותו בעיתונות כ"סרט חנטריש".
"שיגדירו מה שיגידו", הוא אומר בביטול, "זה הסרט הישראלי הכי פופולרי בכל הזמנים. הסרט היחיד בעולם שעם שלם ראה אותו, שמדינה שלמה יודעת אותו בעל פה יותר מאשר ההמנון. כל אחד ראה אותו קרוב ל־40 פעמים, אפילו יותר פעמים מ'מופע הקולנוע של רוקי'"
איזה משני הסרטים שלך שנכנסו למצעד אתה אוהב יותר - את "אגפא" או "חלפון"?
"מתוך שניהם אני מעדיף את 'אגפא', ללא ספק. אבל 'שמיכה חשמלית ושמה משה' עולה על שניהם. עם הגשש עשיתי גם את 'שלאגר', שהוא יותר אינטליגנטי, אבל הוא לא הצליח כמו 'חלפון', כי הקהל הישראלי הוא לא אינטליגנטי אלא מטומטם, רשע ושחצן".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם