לאן שלא הגעתי, לא באתי: פרידה מאסי דיין

דמותו רבת הפנים של אסי דיין הביעה גבורה ועליבות, לוותה בסרטי קאלט וחסדים קולנועיים, שושלת משפחתית מפוארת ושערוריות מבית. יתכן ואחרי הכל, הגאון המרוסק והשבור שידע לברוא דמויות ומצבים, מעולם לא נתן לנו לראות את דמותו האמיתית?

רננית פרשני | 1/5/2014 17:29 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
תגיות: אסי דיין
זהו יום עצוב. אסי דיין מת. האיש שהביא לעולם את סרג'יו קונסטנזה ואת שיר הפרחה הלך לעולמו. האיש שידע להציב מולנו מראה בה עין אחת צוחקת ב"גבעת חלפון" והעין השנייה חבולה ומדממת מול "החיים על פי אגפא", עצם את העיניים והוא לא יפקח אותן שוב.

עוד בתרבות:
להקת טיפקס מתאחדת
"הדיבוק" מטלטל מאי-פעם
לפיקסיז יש מסר מיוחד לישראל

עצוב שאסי דיין מת, כי פרט לעוד יצירות עתידיות שאולי היה כותב, מביים או מגלם, המוות לקח גם את אסי דיין האיש, שנתן את עצמו למדינה
אסי דיין
אסי דיין ראובן קסטרו
הזו. לא כמו אבא שלו, גיבור ישראל, אלא כמו שהוא חשב שמדינת ישראל בשלה לקבל אותו. וכן, בשנים האחרונות כנראה שהוא חשב עלינו דברים לא מי יודע מה.

הוא היה הבן של גיבור ישראל, הוא היה הישראלי החדש והיפה שהולך בשדות. אחר כך היה יוצר סרט הקאלט הגדול שכולם אוהבים. הוא היה סלב ונתן לעם היושב בציון הרבה על מה לדבר עוד לפני שמישהו פה ידע מי זה גיא פינס. אחר כך בחר להיות הנביא בעירו שכולם שונאים, ובחמש עשרה השנים האחרונות הוא היה האיש הגמור שעושה אותנו עצובים. לאורך כל השנים האלה הוא הנפיק עוד ועוד יצירות, חלקן יצירות מופת, חלקן קצת פחות. היצירות שלו תמיד אמרו משהו, לאסי דיין תמיד היה מה להגיד. הוא גם ידע לומר דברים של אנשים אחרים ושיחק בעשרות סרטים, מצליח לברוא עוד ועוד דמויות.

עצוב היום. אבל לא בפעם הראשונה. דיין אימן אותנו טוב טוב להיות עצובים בגללו: הכתבה ההיא ושער העיתון ההוא בו איש התרבות
המוערך כל כך הצטלם בעירום מלא, רפוס ומזדקן; הסמים, האשפוזים, האישומים. בכל פעם שדיין הופיע בציבור בשנים האחרונות בדמותו שלו, כבדת הדיבור ומזוגגת העיניים, הוא שבר לנו את הלב. בכל פעם חשבנו, אולי הגאון הזה, שיודע לברוא דמויות ומצבים, שרואה כל כך טוב את העם והארץ בה הוא חי, אולי הדמות שלו, השבורה הזו, המרוסקת, אולי גם היא בסך הכל רק דמות. הרי כמה רגעים בלבד אחרי עוד ראיון לא מאופס שלו הוא היה הפסיכולוג ב"בטיפול", ממוקד וחד. אולי אסי דיין פשוט עבד עלינו, אולי הוא החליט שכמו בשיר הפרחה, גם לו לא בא עלינו. אולי, למרות החיים באור הזרקורים שמעולם לא נכבו, אסי דיין לא נתן אף פעם לראות את דמותו האמיתית, כי כל מה שהוא רצה זה שנסתכל על עצמנו, גם אם זה אומר להסתכל על עצמנו - דרכו.

זהו, זה נגמר. עכשיו דיין שם ת'ראש על דיונה איפשהו, והמוזות רועדות. דיין קיבל כרטיס יציאה מהחיים, שאותם הגדיר בסרט הטוב והאמיץ ביותר שלו "החיים על פי אגפא", כפאב שיש לו שם של בית משוגעים, שבו יושב משורר ושר "הלכתי והלכתי, ולאן שלא הגעתי לא באתי".

- גילה אלמגור, משה איבגי ומיכאל הנגבי נפרדים מאסי דיין
- פילמוגרפיה פורצת דרך: המורשת הנצחית של אסי דיין
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

עוד ב''קולנוע''

פייסבוק