אור ירוק לסיום מתוק: "רמזור" עשתה את שלה

על אף העונה האחרונה והמקרטעת ובניגוד לכל מה שיגידו כל המגזרים שהתעצבנו עליה לאורך שש שנות קיומה, "רמזור" עשתה לטלוויזיה הישראלית שירות ענק, מצחיק, ואפילו פמיניסטי

מרינה קיגל | 5/7/2014 7:58 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
טיימינג מושלם זה אחד הדברים החשובים הקיימים בטלוויזיה. חיכינו מלאי ציפיות עד שהעונה הרביעית של "רמזור" תבשיל, ובינתיים היא כמעט והרקיבה. זה קורה לפעמים, כאשר מנסים להגיד יותר מדי דברים בזמן מוגבל. ברגע שיודעים שהסוף קרוב, כל המחסומים נופלים ולא צריך לדאוג לתדמית בהמשך.

נכון, העונה האחרונה כולה הייתה קצת מקרטעת, אבל פרק הסיום הכפול היה ממש גראנד פינאלה ראוי שהעלה באוב את ניצוץ התהילה והזכיר גם רגעים מתוקים משלוש העונות הקודמות.

עוד בתרבות:
יום הולדת 60: אמנים מברכים את פורטיס
האח הגדול: רפלקס ההקאה הלאומי
בכורה: אלופת גלישה וזמרת
 
אלדד רפאלי
היו עונות יותר טובות. ''רמזור'' אלדד רפאלי

הסיטואציות אליהן נקלעות הדמויות של "רמזור" מנקזות לתוכן את המצבים ההזויים והמצחיקים ביותר, אבל אם לנתח את אותן דמויות במיקרוסקופ של רגשות, הן תמיד מנוקדות בסוג של עצב או חמלה. אפילו אם אמיר תקוע בתוך לוע של כריש, מגוחך ככל שיהיה, אנחנו עדיין אוהבים ודואגים לו. אנחנו בעדו, במיוחד כשאנחנו יודעים שעוד חמש דקות זה נגמר, שהעונה הרביעית תסתיים, והרמזור יכבה.

לאורך ארבע עונות אדיר מילר ורן שריג הספיקו להסתכסך כמעט עם כל מגזר במדינה: הסבתות הזקנות (תמיד נרגנות או עם תולעים), הרוסים (מאפיונרים קשוחים, 
מוכרות במעדניה לא פחות קשוחות או כאלה עם פאוץ' עור לצד ג'ינס בגזרה גבוהה), הערבים (נוצרים ולא), הדתיים (החרדים והמתנחלים) ואפילו הילדים (שלא מרימים את הראש מהסמארטפון או משפיטים את ההורים שלהם בהינף יד). במיוחד היו חמות עליהם הפמיניסטיות, בטענה שהייצוג הנשי בסדרה נע בין ביצ'ית (לילך) לשרמוטה (כל חד הורית איתה יוצא חפר).

בואו נתעכב רגע בייצוג הנשי. נכון שלילך וטלי לאורך כל העונות שיחקו סוג של סייד-קיק לשלושת הגברברים, אבל לאורך כל הסדרה הן יצרו (יחד עם כל הדמויות הנשיות האחרות) מעין פסיפס מוזר שכולו דמות אימהית אחת גדולה. אמיר, איצקו וחפר לא שווים מאומה בלי הנשים שלצדם - אפילו ירדנה ודניאל הן באיזשהו מצב דמות אימהית מחנכת ומעצבת (כל אחת בדרכה שלה). גם כל בת זוג של חפר היא רק עוד "אמא מחליפה", אחת שלא מתחייבים אליה להרבה זמן, ובכל זאת מקבלים ממנה חום ואהבה. הגברים יכולים להתנגד או להתקפל – זה לא משנה. היד שמנענעת את העריסה היא היד ששולטת בעולם. קל וחומר בעולם של "רמזור". היש מסר יותר פמיניסטי מזה?

צריך לדעת מתי לפרוש. לפרוש בשיא. להשאיר טעם של עוד. אחרי ארבע עונות "רמזור" עוזבת את לוח השידורים בפוזה מלכותית, עם גב זקוף, ומשאירה אחריה חלל ריק שהצופים (וגם חברות ההפקה) יתקשו למלא. ארבע עונות שנפרשו על שש שנים, 51 פרקים, מכירת זכויות לכמה מדינות (הו כמה מוזר זה לראות "רמזור" ברוסית או באנגלית), פרס Emmy האמריקאי ופרס האקדמיה לטלוויזיה הישראלי. היו כאלה שהתעצבנו עליה, אבל עליהם לזכור שמדובר בסך הכל בקומדיה, ובאחת מהמוצלחות שנראו על מסכינו. "רמזור" עשתה את שלה. "רמזור" יכולה ללכת.
פיני סילוק
היו שלום ותודה על הצחוקים. ''רמזור'' פיני סילוק
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

פייסבוק