למי קראת חוראני?
עדי עדוואן הדרוזי תר בסרטו אחר האמת ההיסטורית הנוגעת לאוכלוסיית החוראנים הדרוזים בישראל, גיבורים על פי כל פה, אך מסיבות שונות ומשונות. בדרך הוא מגלה שהדרך חשובה מהמטרה
עוד בתרבות:
קבלו אותי: החיים החרא, בואו לצחוק על זה
אפוס מפלצתי של פנטזיה בין גברים לנשים
ריהאנה מצייצת נגד ישראל?

המטרה היחידה של ההיסטוריה היא לגבש ולאחד. ''חוראני''
מתוך הסרט
יוצר הסרט עוסק במסע אישי, שקשור למשפחתו המפולגת והמחולקת, זאת שנשארה בזמנו מאחורי הגדר. כדי להבין מה המשמעות האמיתית של העובדה ההיסטורית היבשה, סיפור הגבורה שמספרים היום זקני השבט המכובדים, הוא פונה לאנשים שונים. כל אחד לוקח צד אחר ולכל אחד יש אמת משלו, אבל כולם מגובשים מבחינת דבר אחד בלבד – ברגע שמדובר בהיסטוריה של העם, המטרה היחידה שלה זה לגבש, לאחד, ללכד.
מאד קשה ללמד היסטוריה מהבחינה האובייקטיבית. תמיד יש שני צדדים בסיפור. הצד המנצח והצד המפסיד. הצד המתעקש והצד המוותר. ההיסטוריה נבנית לפי הרצון
היום התמונות שלהם תלויות על הקיר כמזכרת לעבר של גיבורים. אנחנו אוהבים להתרפק על הגיבורים מהעבר, כי היום הגיבורים שלנו עדיין שנויים במחלוקת. המצב של היום הוא עדיין נזיל ולא מגובש. כל רגע אתה גיבור ואז הופך לבוגד העם. בשביל זה יש לנו את העבר והמורשת שלנו, רבת שנים, מיוצבת, מעוצבת, כמו אבן שלוטשה בים לאורך השנים.
סרטו של עדוואן שעלה במסגרת שידורי הטלויזיה הישראלית הערבית בערוץ 33 הוא דוגמא מעולה לכך, שאם רוצים לחפש אמת אחת, בדרך כלל מסתבכים עוד יותר. אחרי חצי שעה של ראיונות ותהיות הוא עדיין לא מגיע לתשובה ברורה – האם חוראנים הם גיבורי העם או שההיפך הוא הנכון? האומץ לבוא ולשאול את השאלות הקשות, להטיל ספק בעובדות "היסטוריות", מציג הלכה למעשה דרך שעולה על מטרתה. התהליך כאן הרבה יותר חשוב מאשר החתירה אל האמת.

לפעמים הדרך חשובה מהמטרה. ''חוראני''
מתוך הסרט