"שושנה חלוץ מרכזי": בורקס גאווה ודשא
הקומדיה של הקיץ היא סרט מפוזר, הומופובי, שטוח, נטול אמירה, עם שחקן ראשי שמוותר על כישורי המשחק שלו כדי לגלם ערס צעצוע ועוד כמה דמויות עממיות ונטולות חן. איך שאתם תצחקו
עוד בתרבות:
אדי ודר מגיב לביקורת נגדו
אורנה בנאי פוטרה בשל התבטאויותיה
טבילת אש: עליית ערוץ 20 בצילו של צוק איתן
אושרי כהן מגלם את עמי שושן, חלוץ קבוצת הכדורגל "בני ירושלים", כוכב על שמגיע תמיד בדקה ה-90 של המשחק כדי להבקיע את הגול המנצח. האוהדים סוגדים לו והבחורות מחכות לו בכל פינה, אבל הוא בוחר בבחורה הלא נכונה - מירית (גל גדות), חברתו של העבריין כושי בוקובזה (אלי פיניש). כשכושי רואה את הבחורה שלו יחד עם שושן הוא מחליט להעניש את שחקן הכדורגל ומכריח אותו לכנס מסיבת עיתונאים בשידור חי ולהודיע כי הוא הומוסקסואל. כעת שושן צריך להתמודד עם הגנגסטרים המרושעים, עם האוהדים ההומופובים, עם התקשורת הנבזית ובעיקר עם הקהילה שמקבלת אותו בחיבוק חם שממנו שושן נרתע.
החדשות הטובות הן ש"שושנה חלוץ מרכזי" מצליח לעמוד במשימתו ולהצחיק. לא כל הפאנצ'ים מחודדים, חלקם מתוחכמים יותר וחלקם פחות, אבל רוב הקהל הישראלי יצפה בסרט ויצחק. ההומור של הסרט נטול יומרה, לא מנסה להתנחמד ולצאת בסדר עם כולם, וזה עובד. בזמן שהטלוויזיה מתמלאת במשדרי חדשות רצופים על המתרחש בדרום, האזעקות מצלצלות והמדינה מפולגת, "שושנה חלוץ מרכזי" שואב אותנו לחוויה אסקפיסטית כשהדגש בה הוא המנטליות הישראלית, ופונה לקהל רחב כשהוא משלב בין כדורגל להומואים.
נקודת הפתיחה של הסרט מקורית ומצוינת בעיקר בגלל האפשרויות שטמונות בה בערבוב בין שני אלמנטים כל כך מנוגדים, ומובילה לכמה סצנות כמעט מושלמות מבחינה קומית, כמו למשל הסצנות בהן שושן מגיע להרצות בפני תלמידי יסודי. בזכות צילום שמציג את משחקי הכדורגל בכוריאוגרפיה מדהימה על המסך ועריכה קצבית, קל להיסחף לתוך הסרט וליהנות ממנו, על אף שטחיותו הרבה.
הבעייתיות של הסרט מתחילה אחרי שסצנות הפתיחה נגמרות. נראה כי כנות, שכבר יודע דבר או שניים בנוגע לקומדיות ישראליות, והתסריטאי
משולש האוהבים שבמרכז הסרט פשוט לא מצליח לעניין או לרגש, אולי בגלל שהדמויות נכתבו בצורה כ"כ עממית עד שהפכו להיות נטולות חן. אושרי כהן, כמו תמיד בשנים האחרונות, מוותר על כישורי המשחק שלו לטובת תפקיד של ערס צעצוע, וגל גדות שבקרוב תגלם את וונדר וומן בסרט ההוליוודי "באטמן נגד סופרמן" מסתפקת בינתיים בתפקיד של פרינססה ערסית ושטחית. אלי פיניש אמנם משעשע בתפקיד הנבל בעל המבטא הכבד בליהוק שלא לוקח את עצמו יותר מדי ברצינות, אבל הדרמה קורסת ולקראת סופו הסרט כבר לא מצליח לעניין.
האכזבה הגדולה ביותר היא ש"שושנה" אפילו לא מנסה להיות חכם, או בעל אמירה, חלילה. הציפייה מהסרט היא שאחרי כל בדיחות האוחץ' ומופעי הדראג, תגיע איזושהי תובנה בנוגע לערך הגבריות והמאצ'ואיזם בחברה הישראלית, ואם אפשר אז גם איזה מסר בנוגע לסובלנות ושוויון – קיטשי ופשוט ככל שיהיה. לכל אורכו הסרט מתייחס לקהילה רק כקרש קפיצה לבדיחות, ולמעט יניב ביטון שמגלם אוהד כדורגל שהוא גם הומו מחוץ לארון ("אף פעם לא שמעתי על אוהד הומו") ההתייחסות לקהילה היא סטריאוטיפית לחלוטין, והמסר שמועבר הוא שהפשע החמור של להיות הומו יסלח לך רק כשלא תהיה הומו יותר, נקודת סיום שוביניסטית, הומופובית וחלולה.
בסופו של דבר, למרות הבחירה המאכזבת ללכת על קו הקומדיה הקלילה וחסרת החשיבות, כנות עוצר רגע לפני שהגבול בין הומור להומופוביה ירגיז את ההמונים והסרט מצליח להיות סרט כיפי לעונת הקיץ. לעיתים הוא קורע מצחוק ולעיתים הוא מטומטם להחריד, אבל בשורה התחתונה "שושנה חלוץ מרכזי" הוא פשוט סרט בורקס מודרני שיצליח להתחבב על הקהל הישראלי.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם