אייל גפן לא סופר את המתים בצד השני
בן 64, הקומיקאי, השחקן והאמן ממשיך להוסיף לעצמו תארים, כשהאחרון בהם הוא קואצ'ר לעשירים. המבצע בעזה השאיר אותו בודד בפתיחת תערוכתו החדשה בבית אבות בהרצליה, אך את הכעס שלו הוא שומר לאמנים שמעיזים להפגין נגד המלחמה
15 ציורים בשמן ופנדה, של דמויות קריקטוריסטיות שונות, מרכיבים את התערוכה החדשה "הכל זהב" של אייל גפן. בכל ציור מופיעה ציפור שחורה ומעליה מרחפת אימרת כנף כמו: "אני תמיד מחזיק חזק את אלוהים, שלא ייפול לי", "חורים בהשכלה סותמים לנו עם נייר עיתון", "כל אחד יכול להיות בורא עולם".עוד בתרבות:
האח הגדול תמשיך למרות צוק איתן
אורית פוקס תככב בתוכנית בידור חדשה
רותי נבון: הזמרים צריכים לשמור על הפה
"ראשיתו של כל ציור בכיתוב. האמרה הכתובה היא בעצם הפיגום של כל עבודה, והצופה מקבל מארז דידקטי של ציור וכיתוב, שהם קצת אנחנו. הציפור השחורה באה לבטא את המוטו שלי האומר שכדי להשתנות אתה צריך כנפיים, אחרת לא תוכל להמריא", מסביר גפן.
אך לא רק העבודות עצמן שונות מהמקובל. התערוכה החדשה "הכל זהב" מוצגת בגלריה "שבעה כוכבים" שבבית האבות בהרצליה פיתוח. חלל מפתיע, לכל הדעות. "לפני
"בגילי המופלג הכל זהב. אני מאמין שהחיים בעיקר, אינם אוסף השעות והימים בין לידתו של אדם למותו, אלא התוכן שאנו יוצקים לתוכם. אני מאמין שכשאנחנו מוּנַעִים בעזרת מטרות בעלות מסרים עמוקים, חלומות שזקוקים להשלמה, אהבה טהורה שזקוקה לביטוי, וכשכל זה קורה אז אנחנו באמת חיים את החיים. כמעט כל העולם שלנו, מה שאתה רוצה לעשות בעולמך - עשה", הוא אומר.
אולי אתה מרגיש קרוב לשם, מבחינת הגיל?
"כשאני מתעורר ב-4 לפנות בוקר, זה כבר לא עניין כזה פיוטי, אלא כנראה קשור לגיל. החודש חגגתי יום הולדת 64. אבל באמת שאני לא מתעסק בגיל שלי. אני מאמין שהחיים זה עכשיו, אני חי אותם מתבונן בהם מאד מקרוב".
ומה אתה רואה?
"אני רואה באופן ברור שאני מנהל את החיים נכון. אני רואה את מה שאני רוצה לעשות ואת האנשים שאני רוצה לפגוש ואת המקומות בהם אני רוצה להיות. אני לא חי את העבר גם לא משתמש או מתחזק אותו, אבל אני תוצר שלו באופן כזה או אחר, ומכאן שאף פסיכולוג או רופא לא יכול לבנות עלי שבכספי הטיפול יבנה את הוילה שחלם עליה. אבל בין עיסוקי אני משמש גם כקואצ'ר, מלווה לרוב אנשי עסקים אמידים, כל כך אמידים שכשהם נותנים צ'ק הבנק חוזר. איתם אני מדבר על האופן בו ניתן לשפר את איכות החיים. והם בבחינת מראה עבורי".
אייל גפן, קומיקאי ושחקן, שיחק בעשרות הצגות תיאטרון, קולנוע ובותוכניות טלוויזיה, כשהמוכרת בהן הוא השעשועון "9 בריבוע" אותו הנחה, שזכה למאה אחוזי רייטינג בעידן הערוץ היחיד. הוא גם פירסם והגיש תשדירים (טוטו), ובעל חברת הפקה.
בשיחה איתו, שהתקיימה תוך כדי שהוא יוצא מביתו, נכנס למונית ונותן הנחיות לנהג עד הגעתו ליעד, הוא שוטף בהסברים ותיאורים נדיבים על השינויים הדרמטיים שחולל בחייו, בשנים האחרונות.
הדרמטי והמהותי שבהם היה ניתוח לקיצור קיבה שעבר לפני שש שנים בהמלצתו של ידידו, הרב אלימלך פירר ובעקבותיו השיל 60 ק"ג ממשקל גופו. "הורדתי מעצמי בן אדם שלם. בדקתי את זה פעם בחדר כושר, כשניסתי להרים משקלות של 60 ק"ג כדי להבין מה סחבתי על עצמי", הוא מספר.
הדרך לא היתה קלה. הניתוח הסתבך ובמשך שלושה ימים גפן היה שרוי במוות קליני והתנודד בין שמים לארץ. בתקופת השיקום הארוכה הוא נעזר גם בבתו דניאל, פסיכולוגית קלינית במקצועה, שהציעה לו לעזוב הכל ולחזור למקום לתוכו נולד: האמנות. "לא, עדיין לא הגענו לשלב של חילופי תפקידים בין אב ובת. אבל עשיתי את זה", הוא משחזר.
בעקבות הניתוח והחזרה לחיים, גפן שנוהג להחליף התמכרות אחת באחרת (בראיונות קודמים סיפר על התמכרותו לקוקאין), הוא גילה את ההנאה שבספורט. כיום הוא פותח את יומו בריצה בת 15 ק"מ על חוף הים ועוד 3 ק"מ שחיה בבריכת גורדון. ולא רק. האיש ששקל 150 ק"מ השתתף מספר פעמים בחצי מרתון תל אביב.
באחד הבקרים, בעיצומה של ריצת הבוקר, התקשר גפן למזכירתו הותיקה והודיע לה, כי בראשון בחודש "סוגרים את חברת ההפקות". וכך היה. מיד אחר כך הוא נכנס לסטודיו שלו לציור ושם למד לתרגל קצב אחר בחיים.
בארבע השנים האחרונות, גפן הציג עשר תערוכות בארץ ובחו"ל. בתערוכה הקודמת, "גיבורים", הנציח את גיבורי התרבות שלו ובהם יוסי בנאי, חנוך לוין, פרימו לוי, ברטולד ברכט, חצקל איש כסית ורבים אחרים. הציורים שלו נמצאים באוספים של איתן ורטהיימר, עדי שטראוס, ליאורה עופר, יעקב פרי, ועוד. הוא פרסם שורת ספרים ובקרוב ייצא לאור ספרו החדש "קפה פאריס", הומאז לאהבתו לעיר האורות, שבה הוא מתגורר חודשיים בכל שנה.
בפתיחת התערוכה הנוכחית "הכל זהב" הוא היה כמעט לבדו. בגלל המלחמה כמעט לא הגיעו אנשים. "עוד יגיעו" הוא מתנחם בדרך לצלם בהתנדבות סרט שעם הרב פירר שבונה מקלטים בשדרות.
לא הצטרפת למוחים נגד המבצע בעזה?
"אני כועס כעס רב על כל האומנים שהחליטו להפגין דווקא עכשיו נגד המבצע בעזה. אמנות לא תשנה את המצב. יש עכשיו חייילים שנלחמים ואמהות שרועדות מפחד כשהמדינה מנסה למגר את הפחד והטרור. והנה באה קבוצת אנשים, תכתבי בבקשה, פאקינג אנשים, משוררים, אמנים ובדרנים, שמחפשים איזו מקפצה להשמיע את קולם. זה כל כך מתאים לטרחנות התל אביבית הנלוזה. אני אומר להם, 'טמבלים, שבו בשקט באקווריום התל אביבי שלכם, או לכו להפגין בשדרות או באשקלון'".
אבל חלקם רצו להביע הזדהות גם עם סבלם של העזתים.
"יש לי אמפתיה לסבל שלי. עכשיו אני סופר את המתים שלנו ולא של אף אחד אחר, אין לי זמן לרחם על מי שלא חשוב לי. אני לא מכיר אף אחד מהמשפחות השכולות אבל ההפגנות האלה מעצבנות אותי. אנשים שאין להם חיים, מסתובבים בכיכר רבין ומזיינים את השכל".
אז גם אתה בין סותמי הפיות?
"אני לא רוצה לסתום להם את הפה, לא בהפגנות ולא ברשתות החברתיות. ממילא זה בלתי אפשרי. אני אומר, זה לגיטימי אבל אותי זה מעצבן. פשוט מוציא אותי מהדעת".
חלק מהכנסות מכירת הציורים ייתרמו לעמותת "שורשים" התומכת בניצולי שואה
מחיר לעבודה נע בין 19-28 אלף שקלים
"הכל זהב" גלריה שבעה כוכבים, שד' הנשיא יצחק בן צבי, הרצליה
התערוכה תוצג עד 18 באוגוסט
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם