ראשי » תרבות » אמנות

להתגעגע לאבא: אמנות בעידן של מלחמה

חודשים רבים לפני פרוץ המבצע החלה אושרת אלשיך, בתו של קצין בכיר בצנחנים, בעבודה על עבודת הגמר שלה "אבא בא", העוסקת בגעגועים לאב ובעל במילואים. היא לא חשבה שעבודתה תהפוך לרלוונטית כל כך בעת הצגתה

בראיון טלוויזיוני, בעיצומו של מבצע "צוק איתן", נשאלה רעייתו של אחד המפקדים, שיצא להפוגה קצרה מהלחימה בעזה, האם תיסע עם ילדיהם לפגוש אותו בשטחי הכינוס. היא השיבה בשלילה והסבירה זאת בדאגה לילדים הרכים, שמא המפגש הקצרצר עם אבא 'לא  יעשה להם טוב', זאת למרות שהוא  לא היה בבית חמישה שבועות ארוכים.
אמנם, בגלל המבצע מדובר במקרה קיצוני של היעדרות ממושכת מהבית, אבל בעצם זוהי דוגמה לסיפורן של משפחות רבות, בהן האב והבעל משרתים בקבע או נקראים לשירות מילואים תכוף. ומי שנשארים מאחור הם בת הזוג והילדים שמצפים ומתגעגעים לאבא, דמות כה משמעותית בחייהם, דמות נוכחת נפקדת.

בדיוק לנושא זה כיוונה אושרת אלשיך, סטודנטית מהמרכז לעיצוב ולטכנולוגיה באריאל, את פרויקט הגמר שלה "אבא בא", ואף שהחלה לעבוד עליו חודשים רבים לפני שפרצה הלחימה בעזה, נדמה שכיום אין אקטואלי ממנו.

אלשיך עיצבה סדרת מוצרים לפרויקט (לכאורה אלה מוצרים של "העמותה למען ילדי כוחות הביטחון") ובהם כרזות, חולצות מודפסות בדומה לחולצות סוף מסלול, שקיות אוכל, ארגז, מחזיק מפתחות, בובות, סטיקרים לרכבים ועוד, שמטרתם ליווי וחיזוק הקשר בין האב המשרת בקבע או במילואים, לבין ילדיו. על כל המוצרים מוטבע הלוגו שעצבה, זוג כנפיים המזכירות כנפי צניחה, כשבמרכזן ניצבת דווקא דמות של פינגווין.

"במהלך התחקיר המלווה את הפרויקט בחנתי גם את סמלי יחידות השונות ומצאתי כי לרובם יש ציור של חיה: שועל, אריה, תן, סוס ועוד. לבסוף בחרתי פינגווין, שאינה חיה מהאיזור שלנו, אבל התברר לי שהפינגווין הזכר הוא החיה הכי אבהית בטבע. הוא זה שדוגר על הביצים במשך חודשיים ובזמן זה הוא אינו אוכל. המסירות הזאת שלו נראתה לי מתאימה מאד למסר של הפרויקט", מספרת אלשיך.

דמות הפינגווין קבועה בין כנפי הצניחה, והיא עשויה בצורת האות א', שהיא האות הראשונה במלה  'אבא', ולדברי אלשיך הלוגו מהווה שגריר מחבר בין שני עולמות: עולם הילדים ועולם הצבא. וכך הפינגווין של אלשיך חובש כומתה צה"לית, נוהג בטנק ומדבר בקשר, ואלשיך מייחסת לו אמירות וכתוביות צה"ליות כמו: "אבא, שפר הופעתך", "אבא, עלה מולי בקשר", "אבא בלת"ם".

עוד כותרות ב-nrg:
אהרוני וגידי: בדיחות קרש מבית גיל הזהב
דה נירו נכשל בניסיון להנציח את אבא
לאביב גפן עלה הריאליטי לראש
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

המחשבה הראשונית של אושרת אלשיך, גבעת שמואל, הייתה ליצור פרויקט שמטרתו לסייע למשפחות ובמיוחד לנשים של משרתי הקבע שמנהלות לבדן את המשפחה במהלך השבוע. אבל שיחה עם אחת מהנשים שכנעה אותה למקד את פרויקט הגמר בילדים ובקשר שלהם עם אבא.

להפתעתה הרבה, אלשיך לא מצאה מחקרים העוסקים בסוגיית משפחתו של איש הקבע. היא קראה כתבות בנושא, שוחחה עם משפחות וצפתה בסרטי תעודה. אחד מהם היה הסרט "מחכה לך" שיצרה מיכל קידר, אשתו של סא"ל דולב קידר ז"ל, שנהרג במבצע "צוק איתן". "רציתי להיפגש איתו לצורך הפרויקט אבל זה לא הסתדר, לא היה לו זמן", היא נזכרת. "כשנודע לי שהוא נהרג, זה היה שוק. חטפתי כאפה נוראית. את דואגת לילדים, שהרי קראתי לפרויקט שלי 'אבא בא', ולא מעלה בדעתך שאולי האבא שלהם לא יחזור", היא אומרת בכאב.

אושרת אלשיך, 23, התבססה בעבודתה על ניסיונה האישי, כבתו של קצין בכיר בצנחנים. "מבחינתו של אבא שלי, הצבא היה סוג של בית ראשון. במהלך העבודה על הפרויקט היו נשים שאמרו 'הוא התחתן עם הצבא, לא איתי'. אחרות סיפרו כי כשאבא מגיע בסופי שבוע הילדים לא שמים עליה, אחרות גילו שהילדים כועסים על היעדרות האב ולכן מתעלמים ממנו. אבל אי אפשר לשפוט ילד קטן שרוצה שאבא יהיה שלו ואיתו. אני מאמינה שעם הזמן הם יתרככו בגישתם, ולכן עיצבתי את סדרת המוצרים כמגשרת בין עולם הילד לעולם הצבאי,  ולהראות לילדים שגם אם אבא לא נמצא בבית, הוא מאד נוכח בחייהם".

גם את חווית אכזבות בילדותך?

"אלה חיים בלתי צפויים. אחת הכתובות בכרזה שעיצבתי היא 'בלת"ם', בלתי מתוכנן. וזה מזכיר לי טיול משפחתי, כשהייתי בת 7.

"זה היה טיול לצפון מתוכנן היטב. יצאנו מהישוב בו גרנו, כוכב השחר בבקעה, ועוד לפני שהגענו ליעד, התקשרו מהצבא והודיעו לאבא על אירוע בטחוני בדרום הארץ. לכולם היה ברור שאין מקום לשאלות, חוזרים הביתה. ולא רק זה, כל הדרך חזרה היינו צריכים להיות בשקט ברכב, כי כל הזמן זרמו שיחות, אסור היה לבכות או לדבר ולהפריע לאבא. ככלל, אבא שלי תמיד היה בטלפונים ובקשר, זה קרה באמצע הלילה או במהלך סעודת שבת (למרות שאנחנו משפחה דתית). בפעם אחרת אבא היה אמור להצטרף אלינו למשחק של מכבי ולא הגיע. או ב'יום הילד' כשהילדים מבקרים את אבא בבסיס בו הוא משרת, אבא שלי נתקע בדיון ואנחנו הסתובבנו כל היום לבד בבסיס. אבל ידענו תמיד, ביטחון המדינה הוא מעל הכל".

מוצרים אחרים שאלשיך עצבה בהשראת אביה הן שקיות או עטיפות לסנדוויצ'ים, שמזכירים לה את התקופה בה אביה היה בשנת לימודים ובכל בוקר הכין לילדים כריכים מושקעים עם הקדשות ופירוט מתחכם ומצחיק לתכולת הכריך.

היא יצרה גם סוג של טבלת ייאוש, לוח שאליו מוצמדות שקיות הפתעה, כשבכל יום הילד תולש שקית עד היום בו אבא חוזר הביתה מהצבא. ואילו את ארגז העץ יועד לאיסוף ושמירה של כל העבודות והדברים שהילד שומר במשך השבוע כדי להראות לאבא שיגיע בשבת ועוד.

איך אבא שלך הגיב לפרויקט?

"הוא ליווה ובנה איתי את הפרויקט. במהלך העבודה נזכרנו בכל מיני מקרים וסיפורים שחווינו. אבל הפרויקט שלי איננו סוג של תיקון ביחסי עם אבא, כי שום דבר לא היה מקולקל. היה כיף להיזכר בדברים. אבל לא עלו דברים קשים.

"אני בת אחת ויש לי ששה אחים בנים, ככה שיש לי מעמד מיוחד. זה בית שכל הזמן מדברים  בו על צבא וביטחון. תמיד הבנתי שאלה החיים ואף פעם לא כעסתי. גם לא הרגשתי שאנחנו סוג ב', כך שאין לי טראומה. להיפך, אני גאה שהוא אבא שלי. גם אמא שלי ידעה מראש למה היא נכנסה כשהתחתנה עם אבא שלי. הם היו חברים מגיל מאד צעיר. אבא נהג לומר בחיוך, שאם היא רצתה להתחתן עם גבר עשיר, אז היא לא הייתה אמורה להתחתן איתו".

מה המסר שלך לילדים של משרתי הקבע היום?

"שאני הכי מבינה את הרגשתם. במיוחד בתקופה הקשה הזאת, שבמהלכה עולות ומטרידות שאלות ומחשבות. הם לא טיפשים. גם אנחנו כילדים שאלנו הרבה שאלות אבל לא תמיד קיבלנו תשובות. עם הזמן למדתי שלא לרצות לקבל את התשובות.

לילדים של היום אני אומרת שאני מבינה עד כמה קשה להם ואני מזדהה עם הגעגועים שלהם, אבל אני מנסה לנחם ולומר כי לכשיגדלו הם יבינו את המשמעות הגדולה של כל זה".

האם המוצרים שעצבת יהפכו למסחריים?

"בשלב הזה זו אינה המטרה. אבל אם בעתיד זה יקרה אז למה לא? הפרויקט מוצג בתקופה שמשרתת אותו ואת מטרותיו, אם כי הייתי מעדיפה שזה לא היה קורה. חשוב לי להדגיש שיש בעבודה גם מסר פטריוטי. ואת הביקורת והשאלות יש להשאיר לימים שאחרי המלחמה".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...