לא רק "גט": חמישה סרטים שחובה לראות
לא כל הסרטים שהתחרו על פרס הסרט הטוב של תשע"ד יצאו לאקרנים עדיין, אבל אפשר כבר לקבוע כי יבול הסרטים המצוין של השנה החולפת הוא מהטובים שנראו כאן מזה זמן רב. קבלו חמש המלצות לסרטים שהפתיעו, טלטלו והצחיקו אותנו במיוחד
"גט" זכה בפרס סרט השנה וייצג את ישראל בתחרות על פסלון האוסקר עבור הסרט הזר, ואין ספק שמדובר בסרט נהדר לכל דבר ועניין ושייצג אותנו בכבוד. בכל זאת, הכנו לכם רשימה של חמישה סרטים נוספים שלדעתנו היו מספיק טובים אף הם כדי לייצג אותנו בטקס האוסקר ובכל מקום אחר בעולם.
עוד כותרות ב-nrg:
מצעד שירי השנה החולפת
נמצאה נקודת אור בערוץ 2
עשור לאבודים: הרגעים הגדולים
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
אחד הסרטים הטובים ביותר שראיתי השנה באולמות הקולנוע בישראל, עדיין לא יצא באופן רשמי למסכים. בזכות יום הקולנוע הישראלי שהיה גדוש בהקרנות בלעדיות כולנו זכינו להצצה ליבול הסרטים המרשימים שיגיע אלינו ב-2015, אחד מהם הוא "את לי לילה", דרמה מבטיחה ומדוברת בבימויו של אסף קורמן, עוקבת אחרי חלי (לירון בן-שלוש הנהדרת שגם כתבה את התסריט), שנאלצת לטפל באחותה שסובלת מפיגור שכלי, אותה מגלמת דאנה איבגי - שכל דבר שהיא נוגעת בו לאחרונה הופך לזהב.
"את לי לילה" אמנם נראה כמו דרמה קורעת לבבות ומרגשת, אך בפועל הסרט הזה יותר מזעזע ממרגש. זהו סרט שמתעלל בצופיו ולא חוסך מהם זווית נוראית אחת בסיפור עגמומי ממילא, שעובר למסך בלי מחסומים או צנזורה. "את לי לילה" קשה לעיכול, אך הוא אחד הסרטים החשובים אי פעם בקולנוע הישראלי - הוא אמיץ, שובר מוסכמות והולך עד קצה גבול היכולת של דמויותיו ושל צופיו, בלי טיפת רחמים או חסד. אל תפספסו אותו כשיופץ לאולמות.
ג'וני דוב
בלי יותר מדי רעש ואור זרקורים הוקרן השנה סרט מרגש ומלא קסם בשם "הבן של אלוהים". סיפור מסע עוצמתי ברחבי יוון של אב אשר נוסע לחפש את האדם שהציל את חייו, ובנו החוזר בתשובה שמתלווה אליו. "הבן של אלוהים" לא היה מושלם, אבל עדיין סרט קסום שהעלה שאלות מעניינות בנוגע לזהות האדם. מגע הקסם של גיא נתיב וארז תדמור ("זרים") הוביל לסצינות מלאות נשמה שידעו ללחוץ על בלוטות הדמעות ברגע הנכון, וברגע הבא לשחרר ולהצחיק, בשילוב נהדר בין קומדיה לטרגדיה. הנשמה הגדולה מאחורי הסרט הזה הציגה את מערכת היחסים בין האב לבנו בצורה מלאת חמלה, גם בזכות השחקנים הנפלאים - מכרם ח'ורי (שזכה בפרס אופיר על תפקידו בסרט) וזהר שטראוס. זהו סרט עדין ולכן עבר בשקט בלי למשוך את תשומת לב הקהל, אבל הוא היה מעניין, מקסים ופשוט, מלא באהבה אמיתית לקולנוע.
ג'וני דוב
"הגננת" של נדב לפיד הנו אחד הסרטים המיוחדים של השנה. הסרט, שמגולל את סיפורה של גננת המגלה שאחד מהילדים בגן ניחן בכישרון יוצא דופן לשירה ומחליטה לנסות לפתח אותו, נשמע אולי כמו דרמה סטנדרטית ומעט יבשה, אך היא רחוקה מלהיות כזו ולמעשה לא צפויה, מלאת ניואנסים ועמוקה מאוד.
"הגננת" מעביר את המסר המתבקש של "מבוגרים המנסים לחיות את חייהם מחדש דרך ילדיהם" בצורה שאיננה מובנת מאליה, ובמובן מסוים השיגעון והאובססיה המלווים את מערכת יחסים זו בין שני הדורות, מוקצנים ביצירתו של לפיד דווקא באמצעות האיפוק והשליטה שמפגינות דמויותיו. הבמאי מצליח לייצר בזהירות תחושה של חוסר נחת שאינה עוזבת את הצופה לאורך כל הסרט, ומרתקת אותו אל המסך. בניגוד ליצירות (אמנם איכותיות) אשר מגישות עצמן לצופה על מגש כסף, "הגננת", בדומה לדמות הראשית שלה, הנו יצירה אניגמטית ומפתה המשאירה טעם לעוד.
נטליה ירמין
ככל שטקס פרסי אופיר הלך והתקדם, ההבעה על פניהם של האחים אלקבץ הלכה
סרטה של טליה לביא הזכיר לנו שלוש עובדות שאולי קצת שכחנו: אפשר לעשות בישראל סרטי צבא מצוינים, אפשר לעשות בישראל קומדיות מצוינות, והשילוב בין שני הז'אנרים, כשעושים אותו היטב, בכלל יכול לצאת דליקטס. מתוך הייאוש והאבסורד של הג'ובניקיאדה, שכל-כך הרבה ישראלים חוו על בשרם, צמח הסרט הישראלי שהכי הצחיק אותי מאז "כבלים", למרות נגיעות בנושאים בלתי מצחיקים בעליל. כתוב מעולה, מבוים נהדר, ונשען על תצוגות משחק אדירות של תמרה קליינגון (אירנה), נלי תגר וכמובן – הזוכה דאנה איבגי. נו, טוב. גנטיקה.
איתמר רייצס
אני מודה - זו לא הייתה אהבה ממבט ראשון. משהו בדקות הפתיחה של "זינוק בעלייה" לא עבד. איתי טיראן השאיר את הקסם שלו על בימת התיאטרון, הסצנות שלו ושל ארוסתו הפרחה (זהירות, רותם זיסמן-כהן: טייפקאסט לפנייך) סבלו מעודף וולגריות, ואם נזרום עם הדימויים מעולם הרכב: הסרט לא התניע. אבל אז, מתישהו בסביבות התאונה, שמכניסה את אם המשפחה לקומה ומטלטלת את בעלה וילדיה, "זינוק" תפס תאוצה והפך לדרמה-קומית משפחתית חמודה מאוד.
מי שראה אותה ב"המשרד" כבר יודע שמלי לוי היא גם שחקנית על הכיפק, ומגלמת בצורה מקסימה את דמות הבת, מורה לערבית שנקרעת בין שני גברים. שלמה בראבא נהדר בתפקיד אבי המשפחה האנטיפת, שלומד מהמורה לנהיגה שלו (רומי אבולעפיה) שיעורים שחורגים בהרבה מגבולות הכביש. ואם זה לא מספיק, מצאתי את עצמי יוצא מהסרט ומפזם שיר בערבית. ככה מקבלים בחבילה גם אחת גם צחוק, גם דמע וגם דו קיום.
איתמר רייצס
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם