תינוקת מתה כי הוריה התמכרו למשחקי מחשב: הסרט שתרצו להזדעזע ממנו
סיפור המסגרת של בת השלושה חודשים שמתה מהרעבה בעוד הוריה שיחקו משחקי מחשב מעכיר שלווה ומקומם, אך "ילדה לא וירטואלית", על אף שמעלה שאלות חשובות, מתמקד בעתיד במקום להביא את הסיפור על האנשים שחיים את המציאות הזאת כבר עכשיו
"ילדה לא וירטואלית" יח''צ יס
"ילדה לא וירטואלית" חוקר את הטענה כי התמכרות למשחקי מחשב היא גרועה כמו התמכרות לסמים ולאלכוהול ומנסה לבחון את העולם הטכנולוגי בו אנחנו חיים. הוא עושה זאת דרך סיפור מסגרת מחריד: ב-2010 התקבל דיווח במשטרת דרום-קוריאה על ילדה בת שלושה חודשים שנמצאה מתה בביתה. זוג הוריה הזניחו אותה והיא מתה כתוצאה מהרעבה, בזמן שהם היו ב"חדרי מחשבים" (מקומות שפתוחים 24 שעות ביממה ואליהם מגיעים אנשים כדי לשחק שעות במחשב). האירוניה אינסופית - בזמן ששיחקו במחשב הם למעשה גידלו במסירות ילדת אוואטר דיגיטלית, במקום לטפל בבתם. במהלך הדיונים בבית המשפט הועלתה הטענה כי התמכרות למשחקי מחשב היא מחלה פסיכיאטרית.
את המחלה הזאת כולנו מכירים גם בחיי היומיום שלנו. האובססיביות, ההתמכרות והקלסטרופוביה הדיגיטלית בוודאי מוכרות גם לכם. אם ישבתם בחדר שבו כולם בהו בוואטספ ולא דיברו אחד עם השני, אם החלטתם להשאיר את הילד שלכם מול המסך במקום לשחק איתו בעצמכם, אם השקעתם את מרבית שעות היום שלכם במשחקים באייפד. "ילדה לא וירטואלית" מרגיש כמו פרק נוסף ב"מראה שחורה", שמציג לנו איך העתיד המחריד ביותר שאנחנו יכולים לדמיין כבר כאן. הוא מעכיר שלווה, מורכב ממשלים אפוקליפטיים ותחושה קודרת. האנשים שיושבים מול מסכי המחשב הם כמו האנשים שישבו בעבר מול מכונות מזל, רק שהפעם המניע הוא לא הכסף, אלא הבריחה, השעמום והפגת הבדידות. החוויה הוירטואלית מושווית בסרט לחוויה רוחנית באווירה מחרידה ואפרורית, בשילוב עם גורדי השחקים של דרום-קוריאה, הצילום המתכתי ומוזיקת הרקע.
שיר הלל לעתיד במקום דו''ח מקיף על מה שקורה עכשיו. ''ילדה לא וירטואלית''
יח''צ יס
אבל זו גם הבעיה של הסרט, בגללה הוא לא מצליח לשמור על עניין. הוא מעכיר שלווה ומחריד, אבל הוא לא באמת מצליח להדאיג. הוא מתמקד ביצירת אווירה עתידנית ושוכח לספר את הסיפור האמיתי על האנשים שחיים את העתיד הזה כבר עכשיו. סיפור המסגרת שאליו הסרט חוזר פעם אחר פעם ממצה את עצמו בשלב התקציר ומתברר להיות רק אנקדוטה חסרת עומק, כמו משל שמרחף מעל הסרט עצמו, ומותיר אותנו
"ילדה לא וירטואלית" נותר כסקירה שטחית למדי של ההשלכות הגדולות שיהיו לעולם שלכיוונו אנחנו מתקדמים. במכוון או שלא, לעיתים הסרט מרגיש כאילו הוא בעצמו מין שיר הלל לעולם הוירטואלי שמתואר בסרט ככלי הבריחה המושלם, בעודו משלב קטעים מתוך משחקי מחשב, שמוצגים בהאדרה ומזכירים חוויה שמימית, קטעי תלת-מימד יפיפיים ומהפנטים שברקע שלהם תמיד יש מוזיקה מרגיעה. פתאום קל יותר להבין את האנשים ששוקעים בתוך עולם המשחקים ושוכחים מחייהם האמיתיים. באחד הרגעים החזקים בסרט, נטען כי התמכרות למשחקי מחשב גרועה מהתמכרות לאלכוהול, כי כששיכורים אפשר ללכת לישון אבל כשמכורים למשחק, עוצמים את העיניים וממשיכים לראות אותו. התמכרות העתיד כבר כאן, מסתתרת בין השורות הבינאריות ומשתלטת על כולנו. תחשבו על זה בפעם הבאה שתעצמו את העיניים ותראו את הסוכריות של "קנדי קראש" מתפוצצות בדמיונכם.
עוד כותרות ב-nrg:
עבור תושבי הדרום המלחמה נמשכת
הגיע הזמן לקבל גט מהרבנות
הסרט שאפשר לראות בעיניים עצומות
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם