ראשי » תרבות » קולנוע

עוד ניסיון גרוע לשעבד את הנוער לקולנוע

"הרץ במבוך" הוא ניסיון נוסף לייצר טרילוגיית להיט לנוער. אך למרות הרעיון המסקרן בבסיסו, הסרט מתקשה להעמיד עלילה ראויה

לייצר סדרת סרטים זו אמנות עדינה מאוד. אני לא מדבר כרגע על פרקים עצמאיים של אותו פרנצ'ייז, אלא על סדרת סרטים בהמשכים. היות שזמן ההמתנה בין סרט לסרט עלול לקחת גם שנה ויותר, צריך לדעת בסיום כל חלק כמה להשאיר פתוח לקראת הפרק הבא ואילו קצוות ניתן לסגור כעת. הצופים צריכים לצאת עם התרה מסוימת, עם מהלך דרמטי שלם שייתן להם סגירה מספקת, אבל גם להישאר במתח כדי שירצו לחזור לפרק הבא.

דוגמה טובה לכך מהעת האחרונה היא סדרת סרטי "משחקי הרעב" שידעה לקדם במקביל גם מסגרת מסקרנת וגם עלילה שמתחילה ומסתיימת באותו הפרק. אם משחקי הרעב הראשון היה כושל בקופות והמפיקים היו מחליטים לסגור את הבסטה, זה היה ממש מרגיז אבל עדיין היינו נשארים עם סרט אקשן מצוין, גיבורה מעניינת וכריזמטית ועולם קוהרנטי, שחוקיו והכוחות הפועלים בו ברורים לנו. למרבה הצער, את כל התשבחות הללו קשה להרעיף על "הרץ במבוך", החלק הראשון בטרילוגיית הרפתקאות בדיונית חדשה לנוער. הסרט, שדווקא מצליח להעמיד עולם מסקרן ומסתורי ואקשן יעיל ועשוי היטב, מתגלה לבסוף כעבודה עצלה, עם סיפור חלש, מהלכים שרירותיים וסיום שללא החלק הבא בסדרה - ומי יודע אם זה אכן יופק - יותיר את כל החוויה חסרת ערך.

עוד כותרות ב-nrg:
הרב עובדיה: גאון הדור או פרובוקטור?
תוכניות לחגים: מה חדש בטלוויזיה שלנו?
תוכנית ילדים יוצאת נגד מערכת החינוך
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
 
תומס מתעורר במעלית העושה את דרכה ליעד לא ברור כשהוא מבולבל ונטול זיכרון. הוא מוצא את עצמו ב"קרחת", שטח בר המוקף בחומות גבוהות. כל דייריו הם נערים כמוהו, שהגיעו בנסיבות דומות. במהרה הוא לומד את החוקים ומתוודע למבוך הענק והמסתורי שמקיף את "הקרחת". כבר שנים שהנערים מנסים לחקור את המבוך כדי למצוא פתח יציאה ולהבין מי כלא אותם ומדוע. בלילה הכניסה למבוך נחתמת, ומי שנותר בפנים צריך להתמודד עם יצורים מוזרים וקטלניים. אף אחד עוד לא שרד לילה במבוך.

נשמע אחלה, נכון? סוג של "קוביה", מותחן המד"ב הגאוני והמדויק של וינצ'נזו נטלי מ-1997, רק לנוער. העניין הוא שרעיון טוב אינו שווה הרבה ללא פיתוח מוצלח. גם הקרחת וגם המבוך לא באמת מצליחים לקרום עור וגידים. הם חסרי ניואנסים. היה משמח לראות בנוסף לכניסה ולסלון גם את השירותים, המטבח, המקלחת ואפילו את הבוידם. להרגיש שאלה מקומות אמיתיים ולא פונקציות בסיפור. וכך גם צריך היה לבנות את דמויות הנערים, שבסרט מסתכמים בכמה דמויות "בעל זבוביות" עם אפיונים בסיסיים כמו הבריון, המנהיג, הנבון, המהיר והחברותי. אף דמות בסרט לא עוברת מהלך דרמטי. שינוי כלשהו. הכל נותר חיצוני.

 

האויבים הכי גדולים של הדרמה הם השרירותיות והמקריות. מהלכים מקדמי עלילה שאינם נובעים מתוך הנרטיב או הדמויות אלא מונחתים על ידי התסריטאי. ברמת המיקרו, לא מעט מתפניות הסרט מתחילות

  במהלך כזה, ואירוע המתרחש ללא הכנה והצדקה הוא הדוחף את הגיבור למהלך הסיפורי הבא. תהיה זו דמות לא מוכרת המתקיפה לפתע את הגיבור, החלטה תמוהה של מפקד המחנה להסתכן בכניסה למבוך או קוד לא ברור שהגיבורים נדרשים להקיש כדי להציל את חייהם ושפתרונו סתמי לגמרי.

ברמת המאקרו המצב עוד יותר גרוע (זהירות, ספוילר!). לאחר שהגיבורים מצליחים לצאת מהמבוך, הם זוכים לשמוע הקלטה מעורפלת שיועדה להם וחושפת כי הכל היה בעצם מבחן כלשהו שתכליתו להכינם למשימה גורלית כלשהי. את התשובות הבסיסיות - למה דווקא המבוך הוא המבחן שנבחר, מהו העולם שאליו נקלעו ומהי המשימה העומדת בפניהם, לא תקבלו. בסיומו של הסרט נותרת התחושה שכל המבוך הזה הוא רעיון שרירותי שנבחר פשוט בשל מגניבותו, ואילו הסרט שנבנה סביבו תלוי לגמרי בפרקים הבאים (שעלולים לא להגיע), ואין לו שום קיום עצמאי.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...