יש איראן אחרת והיא נהדרת
הגרעין האיראני? איומי תקיפה? אם תשאלו את מורין נהדר, איראן היא עולם קסום של צלילים ומנגינות. בראיון היא מספרת מה משך אותה לחזור למוזיקה שהוריה זנחו ומה בה גורם לה לבכות, מה הדבר היחיד שמשפחתה לקחה משם ואיך פורצים את גבולות הגטו
לאחרונה הוציאה הנכדה אלבום פיוטים בשם "ישנה בחיק ילדות". מדובר באוסף עיבודים מפתיעים ומרגשים לפיוטים מהמסורת היהודית–פרסית לצד לחנים מקוריים של נהדר לפיוטים ולטקסטים מן המקורות. האלבום כולל את לחניה לפיוטים "תפילה לשלום" — מתפילות יום כיפור, "חון תחון" מתפילת ראש השנה או "קריה יפהפייה" של רבי יהודה הלוי.
במקצועיות, קפדנות ובקול שמיימי, נהדר היא הפייטנית היחידה בארץ המבצעת את מסורת השירה והפיוט היהודית–פרסית. היא שמה לה למטרה להמשיך את המורשת ההולכת ונעלמת על ידי כתיבת לחנים משלה בסולמות פרסיים עתיקים ("דאסטגאה") לפיוטים וטקסטים מן המקורות היהודיים. את הלחנים הללו היא משלבת בהופעותיה יחד עם פיוטים עממיים–פרסיים שעובדו בצורה מודרנית על מנת לקרב את השומעים למסורת הזאת.
"המטרה של הפרויקט הזה היא להנחיל את המוזיקה הפרסית המסורתית לכלל", אומרת נהדר. "המחשבה שלי מאחורי כל ביצוע היא איך להעביר את הדברים החוצה, ובסופו של דבר לתת לקהל מיקס מושלם בין הטקסט המקורי השורשי לבין הפרשנות שלי. יש כאן המון כבוד והערכה למסורת בלי רצון לעוות אותה. כל קטע וקטע מקבל את הביצוע המיוחד שלו. באופן מודע אני מלחינה רק בסולמות פרסיים כדי להמשיך את המסורת".
עוד כותרות ב-nrg:
החטאים הבלתי נסלחים של הטלוויזיה
אדם בתוך עצמו: שלום חנוך מדבר על הכל
לא מעט אמנים חייבים לנו התנצלות אמיתית
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
נהדר היא דמות מיוחדת בנוף הפייטנים בישראל. גם אישה וגם שומרת מצוות, גם צעירה וגם יוצרת חומרים מקוריים על בסיס העבר הרחוק. היא נולדה באיספהאן שבאיראן לפני 36 שנים ועלתה לארץ כתינוקת עם משפחתה בעקבות המהפכה האסלאמית ועלייתו של חומייני לשלטון. המשפחה הותירה מאחור את כל רכושה, "מלבד המטען התרבותי. את זה לא יכלו לקחת לנו", היא אומרת.
התרבות הפרסית הייתה נוכחת בבית ילדותה. "ההורים שמעו קלטות של מוזיקה קלאסית פרסית וכל מיני נכסי צאן ברזל", אבל עם הזמן נכנסה הישראליות אל חיי המשפחה והזיזה הצדה את ההרגלים הישנים. "אני חושבת שהזיכרונות מאיראן הכאיבו להורים שלי", מסבירה נהדר. "היו שם יותר מדי רגישויות. הם הפסיקו לשמוע את המוזיקה שעליה גדלו".
אבל נהדר לא הסכימה לוותר. מגיל צעיר האזינה לקלטות שהיו שמורות בתיבה מיוחדת. "הייתי מקשיבה לזמרות הפרסיות ובוכה. המוזיקה הפרסית היא מוזיקה פילוסופית עם מילים נשגבות שפשוט גורמות לך לבכות, מוזיקה עם רגש, עם אמירה חזקה", היא מסבירה.
ההורים לא התגעגעו לבית ולחיים באיראן?
"עד היום יש אצלם כמיהה לחזור לאיראן של פעם, לפני עידן חומייני".
בילדותה הצטרפה למקהלת הילדים "אנקור", וכבר אז נודעה כילדת פלא. היא הופיעה עם המקהלה ברחבי העולם, בתחרויות למקהלות ילדים ונוער. "אני חייבת את האהבה למוזיקה, את הדיוק, השאיפה לפרפקציוניזם ואת המשמעת הקפדנית לאותה מקהלה מילדותי", היא מספרת. "זו הייתה טירונות. שלוש–ארבע שעות ביום של אימונים, עבודה קשה על דיוק אינסופי. זה דרש ממני לוותר על דברים אחרים. הרבה ילדים נשרו בדרך, אבל אני התמדתי ואני לא מתחרטת על אף רגע. אני חייבת המון לשנים הללו שעיצבו את היותי מוזיקאית. היום יש נטייה לעגל פינות ולא להקשות על הילדים, אבל מוזיקה זו עבודה קשה. אין דבר כזה להתגלגל לתוכנית כזאת או אחרת ולהיות סטאר. פנו אליי משתי תוכניות שירה ודחיתי אותם. אני מעוניינת להתפרסם רק אחרי שאוכיח את עצמי. אין דבר כזה מוזיקת אינסטנט. אם אין מאחורי הדברים עבודה קשה, זה פשוט לא יצליח".
בגיל 17 הצטרפה לאנסמבל איספהאן שביצע מוזיקה פרסית קלאסית ואחר כך הקימה אנסמבל משלה, אבל לדבריה, רק עם השלמתו של הפרויקט האחרון היא חשה בשלה לקרוא לעצמה פייטנית. "פעם לא הכרזתי על עצמי כפייטנית, אבל היום אני כן עומדת מאחורי המילה הזאת. לא כל זמר ששר פיוט הוא פייטן. מאחורי המילה פייטנית עומדת המון עבודה של בירור וסינון. אני מאוד קשה ומחמירה עם עצמי כי זאת אחריות. אני עוסקת בנושאים מחייבים, בדברים שבין אדם לאלוקים. אני לא יכולה להביא לפיוט מנגינה שבטלה בשישים מול הטקסט. אני מנסה ליצור מצב שהמנגינה תשרת את הטקסט ולא להלביש סתם מנגינה על טקסט. זו עבודה סיזיפית ולא פשוטה".
ואכן, מאחורי הדיסק החדש עומדת עבודה קשה. נהדר, בוגרת תואר שני בשירה וחינוך מוזיקלי מהאקדמיה למוזיקה, ערכה במשך שנים תחקיר כדי להגיע אל המקורות של הפיוטים השונים. היא התרוצצה בין ארכיונים וחקרה תחילה את בני משפחתה הקרובים ובעקבותיהם עשרות יהודים פרסים מסורתיים, אחר כך ניסחה אותם מחדש בעזרת עיבודים ולחנים משלה. התוצאה מרשימה.
במהלך השנים שיתפה פעולה עם אמנים ישראלים רבים, ביניהם ברי סחרוף, אהוד בנאי, רונה קינן, שאנן סטריט, דין דין אביב ושלמה בר. היא הופיעה בעשור האחרון בארץ וברחבי העולם עם ההרכב שלה, עם הרכבים שבהם התארחה ועם תזמורות בפסטיבלים למוזיקת עולם, למוזיקה קלאסית–מערבית ולמוזיקה בת זמננו.
למחרת שיחתנו היא טסה לפסטיבל בינלאומי למוזיקה יהודית באמסטרדם, אחד הפסטיבלים החשובים ביותר בתחום שבו מתמודדים 24 הרכבים מכל העולם, שנבחרו מתוך מאות בתחרות על ההרכב הטוב ביותר. נהדר מייצגת את ישראל. אל הפסטיבל התקבלה על סמך חומרים מתוך אלבום הבכורה וועדת הקבלה ציינה שמדובר בחומרים מקוריים שמביאים זווית, תוכן, מקוריות ויצירתיות חדשים לעולם המוזיקה היהודית.
כשהעולם כולו צועד קדימה, והמוזיקה המערבית שולטת, את בעצם חוזרת אחורה. הקהל מתחבר לזה?
"אסור לזלזל באינטליגנציה של הקהל. הקהל אוהב ומסוגל לשמוע מוזיקה אוריינטלית, גם אם זה דורש ממנו קצת מאמץ. מהצד שלי כזמרת אני לא שרה בגוון אחד או בטון אחד, אלא שרה כל שיר בגוון אחר. אני משתדלת לעשות שירים שיתאימו לכל סגנון, לבחור את העיבוד הנכון, הכול כדי לפרוץ את גבולות הגטו — וזה מצליח".
את מדברת על איראן בגעגוע גדול, אבל יש שם גם הרבה רוע ודיכוי.
"יש פער אדיר בין התרבות שאיראן מציעה. מצד אחד יש בה מוזיקה, פואטיקה, ארכיטקטורה וחוש גבוה לאסתטיקה. מהצד השני יש דיכוי נשים, מחשבה פטריארכלית שדורשת סיגוף וצניעות מוגזמת עד כדי סירוס האדם הפרטי ודיכוי המחשבה. בעיניי זה בעיקר מצב עצוב. אנשים שומעים מוזיקה פרסית ולא מאמינים שהיא מגיעה מהמדינה הזאת. אבל באמת יש הרבה דברים יפים שיצאו משם".
נהדר, בת המגזר הדתי–לאומי, מופיעה עם הרכב נגנים מכובד, כשבעה במספר. בין הכלים ניתן למצוא גם כלי נגינה פרסיים מקוריים, לצד כלים סטנדרטיים יותר. לדבריה, סוגיית "שירת נשים" לא פוגעת ביצירתה, והיא מופיעה בשמחה מול גברים ונשים. "היו חברות לספסל הלימודים שחזרו בתשובה ואז התלהטו הרוחות סביב הנושא הזה. הייתה תקופה שזה העסיק והטריד אותי אבל לרגע לא חשבתי שאני עושה משהו פסול,
דרך הרשתות החברתיות היא זוכה לתגובות מכל רחבי העולם, ובמיוחד מאיראן ומטורקיה. "צעירים איראנים כותבים לי בפייסבוק, באנגלית או בפרסית, ומודים על המוזיקה שאני עושה. מרגש אותי בכל פעם מחדש לגלות שלמרות כל החומרים שיש ברשת, הם בחרו לשים לב אליי ולהקשיב דווקא לי. זו מחמאה גדולה".
אלו שפונים אלייך הם יהודים שחיים בארצות ערב?
"לא בהכרח. יש כל מיני, אבל כולם מתגעגעים לצלילים האהובים מהבית. ואולי, מי יודע", היא מסכמת, "אולי אוכל פעם להגיע אליהם לאיראן, אל הריחות שמספרים עליהם בבית, אל השווקים והנופים שההורים מזכירים מילדותי. אולי זה עוד יקרה".
לעמוד הפייסבוק של מוצש
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם