אחרי שחזר ללכת, הוא ילמד אתכם לעוף
הסופר והעיתונאי יובל אברמוביץ' הפך לנכה לאחר שהחליק במסעדה. במקום להיכנע לכאב, הרכיב לעצמו רשימת חלומות - מלחזור ללכת ועד מפגש עם אהבת חייו. לאחר שסימן וי על חלק נכבד מהמטרות, התפנה ללמד גם אחרים איך עושים את זה נכון
כשהחליק יובל אברמוביץ' על שלולית שמן במסעדה כשהיה בן 16, הוא לא האמין שיבוא יום והוא יהיה סוג של גורו עבור אלפי אנשים שמחפשים שינוי בחיים. "מתוך שעמום, אבל בעיקר מפני שקיוויתי כל כך לשוב ללכת, לקחתי מחברת שורות זנוחה מבית הספר, הפכתי אותה לצד הלא משומש, הענקתי לה את הכותרת 'הרשימה' והחלטתי לכתוב לעצמי תוכניות להמשך אותה שנה, עד גיל 17", כתב בספרו החדש. "העמוד התמלא באינספור יעדים, משימות וחלומות. בהתחלה עוד ניסיתי לכתוב דברים בהתאם למצבי הבריאותי אך עד מהרה נסחפתי לרשימה ללא גבולות והגבלות".
עוד כותרות ב-nrg:
המחווה הישראלית שמשגעת את העולם הערבי
מלך הביצה: מאיר עוזיאל משנה סדרי עולם
קוראים לזה אהבה: פרידה עצומה מאדם צנוע
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
יובל אברמוביץ' הוא היום עיתונאי ב"ישראל היום", סופר, מנהל בית הספר לכתיבה "גיבור תרבות", שהקים יחד עם העיתונאי והסופר אמנון ז'קונט, אב לשתי בנות קטנות וכן, הוא גם חזר ללכת בגיל 18, כשנתיים לאחר התאונה ההיא, במה שהגדירו רופאיו כ"נס רפואי".
חלק גדול מהעובדה שהשתקם לגמרי צריך לזקוף ככל הנראה למזל וליכולותיו הפיזיות. חלק אחר צריך לזקוף לאמונה שלו בעצמו וביכולתו להצליח נגד כל הסיכויים. את התחושות והמחשבות שלו תיאר בבלוג, שהפך לסיפור הצלחה וריכז סביבו אלפי אוהדים.
לפני כשנה הגשים אברמוביץ' עוד חלום, כשהוציא ספר הדרכה המציע לאנשים לחולל שינויים בחייהם ללא פחד ומבקש מאנשים אחרים לשמש עבורם כתף תומכת ולהושיט יד.
כדי להוציא את הספר, ביקש אברמוביץ' עזרה מהציבור ובתוך כמה ימים גייס מעל רבע מיליון שקלים. כשיצא הספר הוא הפך מיד לרב מכר ודורג במקום החמישי בקטגוריית ספרי הפנאי. הקהילה שנוצרה סביבו נפגשת בעמוד הפייסבוק של "הרשימה", בבלוג ובאתר הבית שלו.
אז מה, הפכת לגורו?
"לא, אבל קלעתי למכנה משותף שמתאים להרבה מאוד אנשים. חלומות יש לכולם, זה לא משנה בן כמה אתה ואיפה אתה גר בעולם".
מה לדעתך גרם לכל הרבה אנשים לסייע לך במימון ספר חדש שהם עוד בכלל לא קראו?
"זה בדיוק הרעיון מאחורי הספר - לאפשר לאנשים לדעת מהם החלומות שלך, כך שיוכלו לעזור לך להגשים אותם. וגם הפוך, באופן הדדי. היום, כשיש פייסבוק וכל זה, גם לחיצה על 'שיתוף' יכולה לעזור ולקדם מישהו אפילו מעצם זה שאתה חושף אותו בפני עוד אנשים. זה מה שאני עשיתי -מי היה מאמין שאגיע לרבע מיליון שקלים? בהתחלה אפילו לא רציתי להעלות את הפרויקט לאתר. הרבה אמרו לי 'זה לא יצליח, אתה תתאכזב'. והנה, הצלחתי".
"יום אחד, בזמן שסידרתי את חדר העבודה, התפרקה ונפלה עליי קופסת קרטון, ומצאתי בה רשימה ישנה שכתבתי כמה שנים קודם לכן, הסתכלתי עליה ואמרתי - וואו, זה קרה, זה לא קרה. ואז בא לי רעיון", מתאר אברמוביץ' בספרו את השתלשלות האירועים. "אמרתי - יאללה, אני אפתח בלוג, אכתוב רשימה חדשה, אפרסם בעברית ובאנגלית, מתוך מחשבה שזה יגיע לכמה שיותר אנשים, ונראה לאן זה יגיע. תוך יומיים, הדבר פרץ גבולות, הגיע לכמות אדירה של כניסות, וכך התחיל המסע. לא היה לי מושג שזה יגיע להרצאות ולספר, וממש לא הייתה לזה מטרה. זה התחיל סתם כשעשוע".
שני הספרים הקודמים שהוצאת עוסקים בעולם התקשורת והטלוויזיה, עולמות הקרובים ללבך. כתבת מתוך מחשבה על האופן שבו יתקבלו? הגדרת את החלום לכתוב ספר מתוך מטרה שיהפוך לרב מכר?
"לא וכן. בהרצאה האחרונה שהייתה לי, שאלתי אנשים מה השאיפות שלהם. לכל אחד היו חלומות משלו אבל כולם הוסיפו שהם רוצים להיות 'מפורסמים'. בעיניי מדובר בחלק מהשפעת העידן שבו
אבל גם אתה חלק מהתרבות הזאת.
"אני הכי בז לכל הדבר הזה, למרות שאני חלק ממנו. בעשור הנוכחי הריאליטי טשטש לנו את המוח, ואנשים רואים טלוויזיה וחושבים שזו הדרך - עושה ריאליטי, נהיה מפורסם וזהו. אם נבחר את כל האנשים שהיו בריאליטי בכל התוכניות, יש אולי עשרה אנשים שעובדים היום, וסביר להניח שהיו עובדים גם בלי הריאליטי".
לעתים הצלחה מוגדרת במונחים של פופולריות ופרסום, ולאו דווקא מבוססת על משהו שעשית או יצרת.
"נכון, וזו אשליה מאוד גדולה. אני מכיר לא מעט אנשים מפורסמים בארצנו, וחלקם חיים בדלות נוראית ולא מתרגמים את הפופולריות שלהם לעבודה או לכסף. זה שאתה רואה מישהו מוביל קמפיין, לא אומר שהוא חי מזה. זה נהיה מעוות. גם כשאני הייתי ילד רציתי להיות מפורסם, אבל זה היה ממניעים אחרים. הבנתי שפרסום שווה כוח, וכוח יכול לאפשר לך לעשות דברים. ומצד שני, אדם שעושה משהו עם נגיעה ציבורית, לא יכול לומר שזה לא מעניין אותו ולא אכפת לו. כל אחד רוצה שכמה שיותר אנשים יקראו את הספר שלו".
הכרה היא למעשה התגמול המרכזי, לעתים אפילו היחיד.
"נכון, אבל לא אמרתי לעצמי שאני רוצה להיות מקום שני ברבי המכר, ואם לא אגיע לשם אז נכשלתי. מכל ספר אתה לומד משהו ומקרב עוד אנשים אליך. אף פעם, כשאני כותב, אני לא חושב על פרס ספיר או על דברים כאלה. אני רוצה שהספר יהיה הכי טוב שאני יכול באותה נקודת זמן".
הפעם, ב"הרשימה", יש מהלך הרבה יותר גדול מהקניית כמה שעות הנאה. יש בספר כלים להגשמת שאיפות.
"כן, בהרבה עבודה קשה. יש לאנשים נטייה להסתכל על מישהו ולומר - 'אה, הכל בא לו בקלות'. אתה לא רואה את הזיעה. בגלל כל מה שעשיתי בחיי המקצועיים, חשוב לי לומר שאני גם שומע הרבה מאוד 'לא'. בהתחלה אף אחד לא רצה את 'הרשימה', לא כהרצאה ולא כספר. הרבה אנשים שאלו אותי בשביל מה בכלל אני צריך את זה והזהירו שאני לא פסיכולוג. עבודה על חלומות היא דבר קשה, וחשוב לעבור את הדרך".
אמירות כאלה מחלישות. מה גרם לך להמשיך?
"כנראה שזה עניין של מבנה אישיות. אם אומרים לי לא, במקום להיעלב אני אומר - אוקיי, אין בעיה. הוא אומר שזה לא יקרה, ואני אראה לו שכן. זה חלק ממה שמניע אותי לפעמים, נותן לי את הדלק".
ומה תגיד לאנשים שאומרים בקול את החלומות שלהם וסופגים לגלוג וזלזול מהסביבה? או לאלו שהציעו רעיון ואז גילו שמישהו אחר גנב להם אותו?
"בדרך כלל גונבים דברים שכבר הוכיחו את עצמם ולא רעיונות", אומר אברמוביץ'. "מצד שני, יש ערך גדול בשיתוף. אני כותב בפייסבוק שיש משהו שאני רוצה לעשות, ותוך שנייה מקבל המון פניות. אנשים רוצים לעזור. ברור לי שלצד כל מי שמתחבר אליי ולרעיון, יש גם מי שיושב בבית וצוחק עליי. פעם עצר אותי מישהו מהברנז'ה, אחרי שראה שאחד החלומות שלי הוא לפגוש את אופרה ווינפרי, ואמר לי בלעג 'נו, כבר פגשת את אופרה ווינפרי?' כשאתה חושף את נשמתך, אתה חשוף גם ללעג, זה חלק מהעניין. אבל על כל אחד שילעג לך, מאה יחבקו אותך".
מה הטיפ הראשון שלך להגשמת חלומות, למשל בתחום הכתיבה שבו אתה שולט?
"קודם כול, לפתוח בלוג ולהיות פעיל בפייסבוק. זה כלי נהדר. אתה מעלה פוסט ומיד מקבל לייקים ותגובות. אתה יכול כך לבדוק כמה לייקים קיבלת, מה ריגש ומה לא ולנתח את הנתונים. כולם צריכים לנסות את זה".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם