איבדו ת'ראש: סליפי הולו לא מצדיקה עונה שנייה

"סליפי הולו" זכתה לעונה שנייה, עניין מאוד מוזר בהתחשב בקשקוש חסר הטעם שהתקבל מערבוב האלמנטים הטפשי הזה. בין אם הצלחת הסדרה מקורה בניצול סנטימנט פטריוטי אמריקאי ובין אם בגלל טריקים נמוכים אחרים, על הצופה הישראלי זה ממש לא עובד

אסף גולן | 13/10/2014 7:56 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
סדרת הטלוויזיה האמריקנית "סליפי הולו" החלה לאחרונה בארה"ב את עונתה השנייה, אחרי שהעונה הראשונה זכתה להצלחה יחסית ואף שודרה בישראל ב-yes Action.

הסדרה עוסקת בהרפתקאותיו של איכבוד קריין (טום מייסון), חייל בריטי לשעבר שערק לצדו של ג'ורג' וושינגטון במלחמת העצמאות האמריקנית. קריין נהרג באחד הקרבות אחרי שערף את ראשו של פרש בריטי מסתורי עימו הוא התעמת בשדה הקרב. כ-250 שנה מאוחר יותר איכבוד קם מהמתים באופן פתאומי, כשהוא מוצא את עצמו בהווה בעיירה האמריקנית סליפי הולו שנבנתה על אזור הלחימה של מלחמת העצמאות. במקביל לקריין קם מן המתים גם הפרש חסר הראש שמתחיל במסע הרג בעיירה השלווה מתוך רצון למצוא את ראשו חזרה.

עוד כותרות ב-nrg:
ירון לונדון יורה חצים לכל עבר
ההצגות שיגרמו לכם לצחוק על עצמכם
ארז טל מיצה את הריאליטי? הגיע הזמן
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
 
יח''צ יס
זה רק נראה טוב. ''סליפי הולו'' יח''צ יס

אולם החיפוש של הפרש אחרי ראשו האבוד הוא חלק ראשון בתחילתו של שלב אפוקליפטי בו כוחות הרשע, שהנהיגו בעבר את צבא בריטניה כנגד המתיישבים האמריקנים הצדיקים, יקומו לתחייה, יחדרו לעולם הזה וישלטו בו שלטון ללא מצרים. כחלק ממאבקו של קריין ברוע המתעורר הזה הוא פוגש בשוטרת השחורה אביגיל מילס (ניקול בהארי), שמבינה כי איכבוד מגלם תפקיד ראשי במחזה אדיר ממדים של מאבק בין הטוב-ארה"ב לבין הרוע-בריטניה הקולוניאליסטית. אם כל זה לא הספיק לכם, אל תוך התבשיל הזה מוכנסים גם כל מיני יסודות מיסטיים העוסקים בכישוף, באגודת הבונים החופשיים, בשדים ורוחות, באגדת הגולם, במאבק הקוסמי בין הטוב והרע שבו צאצאי הצדדים עוברים לעיתים צד ובוחרים דווקא באויב, ובנוסף לכל זה הוסיפו היוצרים לאווירה מעין דוק גוטי שאמור להתכתב עם הסיפור המקורי שכתב הסופר וושינגטון אירווינג "האגדה על סליפי הולו".

מעניין לציין כי אין זו הפעם הראשונה בה מתמקדים יוצרים אמריקניים בסיפור. בשנת 1999 יצר טים ברטון סרט אימה תקופתי על בסיס אגדת הפרש בלי הראש הזו. אלא שכאן בדיוק נעצרת ההשוואה. סרטו של ברטון שמתעסק רק באירועי המאה ה-18 הוא ממש יצירת מופת בסטנדרטים של אימה, וודאי שמבחינת העלילה המרכזית והדמויות. לעומתו, הסדרה האמריקנית לא מצליחה אפילו לדגדג את יסודות האימה שעומדים בבסיס הסיפור. במקום לייצר מתח ופחד אמיתיים עוסקים המחברים בעיקר בפוליטקלי קורקט שבו שוטרת שחורה מסייעת לגיבור היסטורי מהעבר, שיתוף פעולה שלעולם לא יכול היה לקרות במציאות.

 


מעבר לשיתוף הפעולה הזה הפרקים לא מתרוממים להעניק חוויה של דריכות או מתח אלא בעיקר עוסקים בדינמיקה וביחסי האהבה הסמויים בין הגיבורים. הכישלון של הסדרה הבינונית 
והמשעממת הזו הוא כל כך גדול עד שלעיתים ריחמתי על דמויות המופת של אמריקה כמו בנימין פרנקלין וג'ורג' וושינגטון שנסחבו בעל כורחם אל העימות הקוסמי המטופש של הסדרה בין הטוב והרע.

חמור מכך, הניסיון הנלעג להציג את הבריטים כרוע עלי אדמות הוא מעשה לא אמין שכל מטרתו היתה לנצל את הסנטימנט האמריקני היסודי של מלחמת השחרור ההיסטורית ההיא כדי לקושש עוד כמה צופים לסדרה. מצער בהקשר הזה לגלות שבארה"ב לטריק הנמוך הזה היו קונים והסדרה המיותרת הזו זכתה אפילו לעונה שנייה על המסך. אלא שכישראלים, המשוחררים מכל הקיטש ההיסטורי האמריקני, אין לנו מה לחפש בסדרה הזו שאין בה לא מתח, לא אימה, ואפילו לא דרמה משובחת, אלא סתם אוסף של רעיונות לא קשורים שנזרקו יחד לתבשיל עמוס מדי שבכל זאת נשאר בלי טעם ובלי ריח.
יח''צ יס
טריקים זולים לקושש עוד צופים. ''סליפי הולו'' יח''צ יס
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

פייסבוק