איך תראה הטלוויזיה שלנו ב-2015?
תוכניות הריאליטי משקפות מציאות או יוצרות אותה? מה צופן העתיד לערוץ 10? מהן השלכות הנדידה לעידן פלוס ועד כמה חמורה סכנת התוכן השיווקי? נעמי שחורי, בעבר סמנכ"ל הרשות השנייה, משיבה על הכל וגם חווה דעתה על הפרק המדובר של "אמא מחליפה"
שוחחנו עם נעמי שחורי, שכיהנה בעבר כסמנכ"ל הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו וכיום משמשת כראש המחלקה ללימודי קולנוע בבית ברל, על השלכותיהן של אותן תהפוכות ועל האופן בו צפויה להיראות הטלוויזיה שלנו בשנה הקרובה.
"השינוי שחל ברשות השידור היה צפוי כבר הרבה שנים", אומרת שחורי, "ובמידה מסוימת זהו שינוי מיוחל. המועד שנקבע לכך, מרץ 2015, לא נראה לי ריאלי, כך שאני לא מאמינה ששינויים מרחיקי לכת יורגשו בקרוב".
מה לגבי ערוץ 10?
"ערוץ 10 נמצא במצב מעורער כמעט מראשיתו ועובר כל הזמן ממשבר למשבר. הייתי שם עם היוולדו", היא מספרת, "והוא נולד במידה רבה בחטא, מתוך הערכות לא נכונות של איגוד המפרסמים, על פיהן קיים נתח פרסום ענק שלא מוצא את מקומו בערוץ 2, ולכן יש הצדקה להקמת ערוץ מסחרי חדש. בסופו של דבר, כאמור, המספרים האלה הוכחו כלא נכונים, כך שמלכתחילה, הערוץ נולד עם נתונים מאוד בעיתיים. הוא עובר הרבה משברים מכל הכיוונים ומכל הסיבות, אחת מהן, למשל, שיצא לדרך כבר מן ההתחלה עם שבעה ימי שידור.
"מאוד יכול להיות, שכיוון ואפיין עצמו כערוץ של חדשות ואקטואליה, בפיצול של שני הערוצים המסחריים ימצא עצמו עם אחד מהם, ואז זו יכולה להיות תוספת מבורכת".
שם ימצא סוף סוף את מקומו?
"אולי, ואם ימצא שם את מקומו, זה יכול להוסיף לערוץ אליו יצטרף. בהחלט יש לו מאפיין מאוד ברור וגם יתרון יחסי ברור, שבא לידי ביטוי גם במלחמה האחרונה. הערוץ הוביל אפילו את הכנסת הנושא הכלכלי ברמה יומיומית, מה שעכשיו עושים כל הערוצים".
ערוץ 10 הפך את הדיון בנושאים כלכליים לא רק ליומיומי, כי אם גם נגיש עבור קהל הרבה יותר רחב של צופים.
"נכון. תכנים בתחום הכלכלה, שעד אז היו תמיד בשפה גבוהה והיו תחום שלא קיבל מספיק מקום, הפכו לתכנים מושכים, מעניינים, יומיומיים, שפונים לכולם, וכל הערוצים, עד ערוץ 20, מחקים את ערוץ 10 בכך.
"כאמור, אני מקווה שבקונסטלציה של פיצול הערוץ השני לשני ערוצים, אחד מהם כפי הנראה ייקח את חברת החדשות ואילו השני, אני מאוד מקווה שיתחבר עם ערוץ 10. יש כאן הרבה סימני שאלה – באילו תנאים, באיזו מידת עצמאות, אבל ברמה מאוד תיאורטית כרגע, זו יכולה להיות אופציה לא רעה, כי העובדות בשטח אומרות שכאשר בלאו הכי יש ירידה בנפח הפרסומות, סיכוייו של ערוץ מסחרי שלישי מראש אינם סבירים".
עוד כותרות ב-nrg:
חגי לוי יצר את אחת הסדרות הטובות באמריקה
חברים מגלים: הצד האפל של רובין ויליאמס
מיקי רוזנטל מזכיר לנו למה אנחנו פראיירים
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
הערוצים המסחריים חותרים כל העת להקלות רגולטוריות. במידה ואכן יחולו, מהי משמעות הדבר לגבי התכנים שנצפה בהם?
"חשוב לי לומר שלערוצים המסחריים אין בעיה עם רגולציה במובן של הפקות מקור", אומרת שחורי, ומסבירה – "גם 'האח הגדול' היא הפקת מקור, וכך גם 'המרוץ למיליון'. הבעיה היא הדרישות להפקות מקור מסוימות, בעיקר בעניין הז'אנרי, כשהדרישה היא לז'אנר עליון. הערוצים המסחריים מתנגדים לכך לא בגלל העלות - מה שמושקע היום בתכניות הריאליטי, תכנים שהם מאוד שמחים איתם, גבוה לאין שיעור מכל מה שהושקע אי פעם, בחישוב לדקה, באותם ז'אנרים עליונים".
אם הטיעון העוסק בעלות ההפקה אינו הסיבה האמיתית להתנגדות הערוצים המסחריים לרגולציה, מהי, אם כך, הסיבה?
"הם לא רוצים את מה שהם קוראים לו 'עול', של הפקת אותם ז'אנרים שבעיניהם מביאים להם פחות הכנסות ופחות קהל. אני חושבת שתפקידה של מדינה הוא לשמור על התרבות שלה. מה שקרה כתוצאה מהרגולציה, הוא שתמיד ניסו להתחמק ולמצוא את כל הדרכים האפשריות איך לצמצם ולהתחכם, ולמרות זאת, יש כאן איכות עולה של הסדרות. עצם העובדה שאנשים התרגלו לצפות כאן בדיאלוגים שנכתבו בעברית, והלכו והשתפרו עם הזמן, יצר פה דור שלם של אנשים שלמדו לכתוב ושיפרו כל הזמן את יכולותיהם, ובאמת ישראל חזקה היום לא רק בקולנוע אלא גם בטלוויזיה, בעולם אפילו.
"בלי רגולציה, זה לא היה קורה, ועוד מרצונם החופשי - הם לא היו מסתכנים. היחס, בהתחלה במיוחד, היה: 'מה פתאום צריך כל כך הרבה תוכן מקומי בעברית, או הפקות מקור בעברית?'. היו מאבקים אדירים, ואני אמרתי: 'אתם תתחרו ביניכם לא על מי רוכש את הסדרה האמריקאית או הבריטית, אלא על יצירת התוכן המקומי ועל כוכבים מקומיים'. וזה באמת קרה".
מה בנוגע לאופיים של אותם תכנים, מעבר לז'אנר? עד היכן ראוי שהרגולטור יתערב?
"אני חושבת שיש כאן שמורות טבע או זנים בסכנת הכחדה שיש לשמור עליהם, כי הם הראשונים שיעופו – סדרות דרמה, דוקומנטרי. אני חושבת שבדברים האלה הרגולטור צריך להיות קיים בתחום הז'אנר, אך לא לקבוע מהם הנושאים. הוא לא צריך לומר אם לעשות סדרות על שדרות או על בתי סוהר או על זונות, הוא רק מדבר על כך שיש לעשות סדרות דרמה דוברות עברית.
"יש לציין שבהחלט יש יצירה מקורית פופולארית", מוסיפה שחורי, "שאמנם אינה מגיעה למימדי הפופולאריות של תכניות הריאליטי, אך זוכה לצופים, שגם חוזרים אליה שוב ושוב ב- VOD, כמו סדרות דרמה מסוימות. אלו תכנים שניתן לחזור ולשדר כעבור מספר שנים, והם הופכים לחלק מן הקאנון, לחלק מקאלט, ולמטען תרבותי. ויש לזכור, שחלק מאותם תכנים נוצרו בתקציב מוגבל מאוד.
"אבל, כל עוד יש, במקביל, התחכמויות וניסיון לא לעמוד בדרישות הרגולטוריות, כמו, נגיד, לקרוא ל'האח הגדול' 'תכנית תיעודית פריפריאלית', יש צורך ברגולציה. ברגע שנראה שעוברים משמעותית את הדרישות, אולי פחות נזדקק לה. הסתכלתי על הגדרות רגולטוריות באנגליה, הן הרבה פחות פולשניות, אבל יש שם איזושהי גאווה מקצועית שלא מאפשרת לתחנות הטלוויזיה לרדת מתחת לרמה מסוימת – את לא צריכה לומר באנגליה הרבה מעבר ל'תכנית איכות' או 'סדרת איכות' והם יודעים למה הכוונה, בלי לעגן בסעיפים ולהיכנס לפרטים. אם כאן, הגאווה המקצועית היא שתדרבן עשייה איכותית, הרגולציה תוכל להיות מהודקת פחות.
"עם זאת, אני לא חושבת שאפשר לחלוטין לוותר, משום שאם נוותר, נמצא עצמנו ללא התכנים האלה והם ייעלמו מן המסך. מאוד קל ומהיר להעלים את התכנים האלה ולשכוח מקיומם ולהתרגל שאפשר לשדר תכניות אולפן, תכניות טריוויה וכו'.
"חשוב גם לומר שיש לראות את השוק כתמונה כוללת, מוסיפה שחורי, "עד עכשיו, הערוץ הציבורי לא היה חלק מהתמונה, וחלק מהחובות צריכות להיות שם - ברור שאי אפשר להטיל חובות ציבוריות כבדות מדי רק על פלטפורמות מסחריות, כשבעצם משאירים את הידיים של השידור הציבורי חופשיות. לכן, צריך להיות כאן איזון".
כאשר מביטים בתמונה הכוללת, כפי שמציעה שחורי, מבחינים בשחקן נוסף, שצבר משקל רב - "עידן פלוס", המציע צפייה בשישה ערוצי טלוויזיה ישראלים ללא תשלום חודשי, ומתעתד לכלול ערוצים נוספים, צעד שאמור היה כבר להתרחש בשלב זה של השנה, ולו באופן חלקי.
"דבר אחד ברור", אומרת שחורי בהתייחס ל"עידן פלוס", "השילוב של מצב השוק - פחות פרסומות, ושל נדידה ולו רק של עשרים אחוז לכיוון של "עידן פלוס", משמעותו הרבה פחות כסף להפקות מקור. ומאחר וההשקעה בהפקות המקור תלויה אך ורק בהכנסה של הפלטפורמות, ומאחר והרגולציה ממשיכה לדרוש את קיומן, הן ייעשו בתנאים עוד הרבה יותר קשים מאשר עכשיו.
"הדאגה לדמי המנוי של הצרכן, אם כך, היא דאגה מוצדקת, אבל הצרכן הוא גם אזרח, לא רק צרכן, ולאזרח מגיע שירות. דמי המנוי שהוא משלם, או האגרה, בשעתו, אינם הקריטריון היחיד. השאלה היא האם הוא מקבל תמורה, ואיזו מן תמורה זו".
נראה שלעיתים קרובות, התכנים הטלוויזיוניים משרתים את התכנים השיווקיים.
"לגמרי. והסכנה היא שככל שהתקציבים ירדו, הנהירה לכיוון תוכן שיווקי תהיה עוד יותר גדולה, וזה לא מכבד את הצרכן, משום שאם לצרכן לא ברור אם המסרים שהוא מקבל מתקיימים בסביבה נקייה או בסביבה שמאפשרת קידום של מוצרים מסוימים, יש כאן רמייה שלו כצופה".
ילדים ובני נוער עד גיל מסוים אינם מסוגלים לערוך את ההפרדה בין תוכן ובין מסר שיווקי מגמתי.
"אז אומר לך, שגם מבוגרים לעיתים אינם יודעים להפריד בין השניים – כשאין הפסקת פרסומות ברורה שמסומנת, וכל הזמן מוצאים דרכים לשלב פרסומות בתכנית, על מנת שבזמן הפרסומות לא יקומו להכין קפה, הרבה פעמים גם המבוגרים מתעוררים רק אחרי כמה שניות ומבינים שמדובר בפרסומת.
"פה, יש מחויבות מאוד רצינית לראות בצופה אזרח שמגיע לו תוכן מקורי הנובע מן התרבות שלו, ושיקוף של המציאות שלו, שיתייחסו אליו בצורה מכובדת ושלא יחשבו שהוא חסר אינטליגנציה ולכן אפשר לזרוק לו כל דבר, העיקר שמדד הרייטינג יעלה".
מה שאת מתארת נשמע כמו זלזול בוטה מאוד בצופה.
"כן, והקריאה שלי תמיד הייתה לכבד את הצופה כאדם אינטליגנטי שיש לו דרישות, ואין לזלזל בו, ולצערי, הזלזול הזה הולך וגבר".
ואם בזלזול בצופים עסקינן, הרי שאחת הדוגמאות המובהקות לכך היא שידורו של הפרק המדובר בתכנית "אמא מחליפה". בפרק הופיעו שלל אמירות בעלות גוון גזעני כלפי בני העדה הרוסית, ו"רוסיה מסריחה", "סמרטוט רצפה" ו"זבל" היו רק חלק מן המילים הבוטות והפוגעניות שהוטחו באם ע"י אב המשפחה שלביתו הגיעה. מאחר ואחד מתפקידיה של הרשות השנייה הוא להגן על האזרח מפני תכנים פוגעניים, עולה השאלה האם נכון היה לשדר את התכנית.
"התכנים האלה אמנם משקפים מציאות קיימת", משיבה שחורי, "אבל השאלה היא באיזו צורה ועד כמה תוחמים אותה. אני חושבת שבתוך התכנית אפשר היה להכניס הסתייגויות, ולא לתת לזה לפרוץ ולהשתולל באופן חופשי. אני לא חושבת שצריך להפוך כל תכנית לתכנית חינוכית, אבל פתיחת כל הסכרים בעייתית בעיניי".
זה מוביל אותנו לשאלת השאלות בנוגע לתקשורת - האם היא מייצגת מציאות או מייצרת אותה. מהי עמדתך בנושא, בהקשר לתכניות ריאליטי דוגמת "אמא מחליפה" ודומותיה?
"זה גם וגם. תכניות הריאליטי, מעצם טבען, מלוהקות בצורה מאוד מוקפדת, ומכניסים בהן את המשתתפים לסיטואציות שמגרות תגובות מסוימות, כשכמה שזה יותר פרובוקטיבי וקיצוני
סף הגירוי של הצופים עולה עם הצפייה בעוד ועוד תכנים כאלה.
"המשתתפים רוצים לבלוט, ואם הם רוצים כותרת, ברור להם שאם לא יעשו דברים יותר ויותר יוצאי דופן וקיצוניים, ישכחו מהם. ברגע שמלהקים ומחפשים את הדמויות האלה, לפי מפתחות, שמפחיד לפעמים לחשוב מהם, זה מה שמנסים לייצר. זה לא נוצר מעצמו, זה מכוון. יש כאן עניין של יצירת נורמות, וזה קורה אפילו בדברים הרבה יותר רכים – ברגע שרוב תכניות הילדים כבר לא נוצרו בטלוויזיה החינוכית, שם הן היו תוצר של פיתוח של שנים רבות, שישבו עליו יחד מספר רב של יועצים, ונוצרו במקום ובדרך אחרת, חל שינוי בנורמות".
אנחנו מדברות על ערוץ הילדים.
"כן, בראשית דרכו. פתאום, שכחו שמנחים בתכניות לילדים צריכים לדבר עברית נכונה, פתאום לדבר עברית לגמרי שגויה זה היה בסדר, וזה הפך לנורמה ולמודל לחיקוי. אז זה לא רק כשהולכים לקיצוניות של האמירות הסקסיסטיות או ההומופוביות, למשל, שיש בריאליטי, אלא אפילו בדברים אחרים. לכן", מוסיפה שחורי, "אי אפשר לגמרי לשחרר, והטלוויזיה לא יכולה להיות לגמרי נטולת אחריות".
נעמי שחורי מכהנת כראש המחלקה לקולנוע במדרשה לאמנות במכללה האקדמית בית ברל המציעה מסלול מקוצר לקולנוע: מסלול לימודי תעודה במקביל למסלול הקיים לתואר, המבוסס על שיטת הקרדיטים האמריקאית. המסלול החדש מציע תוכנית לימודים חדשנית בתקופה קצרה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם