ראשי » תרבות » טלוויזיה

תרבות הסלפי: לשרבב שפתיים מגיל שנתיים

הדוקו "ילדים נוצצים" עוקב אחר אמהות שהופכות את בנותיהן לברביות. לא מבינים מה לא בסדר בקליפ של הפסטיגל? כנסו לעולמן של הילדות שמתאמנות על הסלפי המושלם מגיל אפס ושל האמהות שהופכות אותן לכוכבות הריאלטי הזנותיות של הדור הבא

הילדים של היום הם לא הילדים של פעם, ותודה ל"מחאת הפסטיגל" חסרת הפרופורציות שהציפה אותנו מכל הכיוונים, והעלתה שאלות בנוגע לדור העתיד שלנו שהולך עיוור לכיוון מסך הטאץ' המואר. תרבות הסלבס מקיפה אותנו, תוכניות הריאלטי מרצדות על המסך, וידאוקליפים סקסיסטים במרחק לחיצה ביוטיוב, והילדים שלנו הופכים לבבואות ריקות של העתיד שאנחנו לא רוצים לראות. הורים, כמובן, נחרדים ופוצחים בעצומות כנגד מופע הפסטיגל, מסירים מעצמם כל אחריות כמעט כאילו שחנוך רוזן מכוון להם אקדח לרקה כדי שיקנו כרטיס.

ובינתיים באנגליה. הסרט הדוקומנטרי "ילדים נוצצים" ששודר אמש בערוץ יס דוקו, עוקב אחר ארבע אמהות שהופכות את ילדותיהן הקטנות לבובות הברבי שמעולם לא היו להן. הן משקיעות אלפי לישטים בבגדי מעצבים עטורי יהלומים, בביקורים קבועים במכון הציפורניים, בתוספות שיער שיתאימו לדלילותן של תסרוקות גן החובה, ואפילו בשיזוף בהתזה כדי להעניק גוון עור סקסי לילדות בנות חמש. ברוכים הבאים לעולמן של הילדות שכבר מגיל אפס עושות חזרות לקראת הסלפי המושלם - ואתם עוד חשבתם ש"שיר הסלפי" הוא חזון אחרית הימים.

עוד כותרות ב-nrg:
לא ייאמן: חיידקים יוצרים אמנות מרהיבה
ארז טל: עדי אשכנזי סירבה להצטרף אלינו
מותג: לירן חולצה אפורה כבר טאלנט
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
 
הילדים ה"נוצצים" הם בסך הכל בובות חסרות אונים על חוטים עטורי זהב, וארבעת האמהות הן הכוכבות הראשיות של הסרט, שספר ההפרעות הפסיכולוגיות נראה כאילו נכתב כולו בהשראתן. האמהות מתפקדות רוב הזמן כאדפטציה בריטית ל"חוף ג'רזי": פרחות זולות ומביכות, שצפו ביותר מדי שידורים חוזרים של הקרדשיאנז בערוץ E!, וכשהבינו כי הן כבר פספסו את ההזדמנות לככב בסדרת ריאלטי בתור הבימבוז הגדולות של אנגליה, החליטו להשקיע את מאמציהן ולהפוך את בנותיהן לכוכבות הריאלטי הזנותיות של הדור הבא. אז מה אם הן רק עכשיו למדו ללכת.

השם שניתן לסרט, "ילדים נוצצים", הוא שגוי, שכן הסרט היה צריך להקרא "אמהות משוגעות". הסרט מהול בהומור, אך בשורתו התחתונה הוא מספק מבט עגמומי אל עבר האוכלוסייה הספציפית ממנה מגיעות האמהות, כולן חד-הוריות, מובטלות או עובדות במשרה חלקית, ונראה כי מטרתן העיקרית היא לדאוג כי ילדותיהן לא ירשו מהן את הכשלונות הגדולים והשאיפות הנמוכות. בהיעדר דמות אבהית או כל דמות שתהווה קונטרה לאמא האובססיבית, נוצר מעגל טירוף שבו הילדה הקטנה מסתכלת בהערצה עיוורת לאמה ומרצונה החופשי רוצה לחקות אותה, גם אם האמא לא כופה עליה כלל את המניקור, את הפדיקור ואת השיזוף המלאכותי. זהו רעיון מפתיע שכן הוא למעשה מציג את מעגל האימים הזה בתור, סך הכל, "חינוך", לפיו אנחנו מסתכלים על הורינו כגיבורים ורוצים לחקות אותם.

למרות הרעיונות השונים והחומר שהוא מספק למחשבה, הסרט פשוט אינו מספק תובנות משמעותיות ונותר מבט שטחי לעבר תופעה ממוקדת מדי בפלח אוכלוסייה קטן של האמהות

  מהמעמד הנמוך-בינוני באנגליה, מבלי לנסות לחקור האם אותה תופעה מופיעה גם במשפחות אמידות, אצל אמהות שהן נשות עסקים ואפילו אצל אבות. בין אם מדובר בתופעה אוניברסלית או לא, אין ספק כי להתנהגות האמהות יש השפעות מרחיקות לכת וגם סיבות פסיכולוגית מעניינות, אך הסרט נותר תיעוד שטחי של אנשים מוגזמים ומופרכים ולא עיסוק נרחב ומרתק במין טרנד מוזר שנוגע במוסד היופי ובהתפתחותה של התרבות במאה ה-21.

במבט מפוכח לעבר העתיד, הסרט מעלה דעה קצת שונה בנוגע לדור הבא - אנחנו רגילים לבקר את הדור הזה שמחובר באינפוזיה לאייפון, רגילים להאשים את מנחות ערוץ הילדים הרזות ואת הפריים טיים של ערוץ 2, אך הסלידה החזקה שהסרט מעלה כלפי האמהות שמופיעות בו גורמת לנו להזכר שאולי עלינו להוריד לרגע את האצבע המאשימה ממסך הטאץ', ולבדוק את עצמנו לפני שאנו ממהרים לפתוח במחאה כלפי המסרים הבעיתיים, ההפקה המוזיקלית המעצבנת והכוריאוגרפיה הזוועתית של "שיר הסלפי". הילדים של היום הם לא הילדים של פעם, אבל הבחירה לגבי עתידם נמצאת בידינו. הם הרי הילדים שלנו.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...