יומן מלחמה: מסמך חשוב או ליקוק תחת?

לא חסרים היו רגעים מרגשים במשדר המיוחד אמש המסקר את מאחורי הקלעים של חברת החדשות של ערוץ 10 בימי צוק איתן. אבל יותר מהכל, נדמה היה כי מדובר בסרט תדמיתי מבית היוצר של הערוץ עצמו שרוצה להצדיק את קיומו בימים של חוסר וודאות

איתמר רייצס | 27/10/2014 9:27

תגיות: חדשות 10,יומן מלחמה,ערוץ 10

יופי, ערוץ 10. ממש יופי. עשיתי מאמצים עילאיים לשכוח את "צוק איתן", את הקיץ המסויט שעבר על המדינה, את האזעקות והמנהרות והאולפנים הפתוחים הבלתי נגמרים והביטול של הבקסטריט בויז. הדחקתי והדחקתי, שמתי בראש מעייניי את מחאת המילקי ואת ההתפטרות של גדעון סער, ושכנעתי את עצמי שהכול מאחורינו, ועכשיו הכול חוזר אליי. חודשיים לאחר הפסקת האש, הערוץ העניק אתמול לצופיו הצצה אל מאחורי הקלעים של פועלו בימי המבצע ההם.

"חדשות 10-יומן מלחמה" ליווה את אנשי הערוץ מתחילת המבצע ועד לסופו. הוא נע בצורה כרונולוגית על פני נקודות הציון של "צוק איתן", מהכניסה הקרקעית דרך הדיווחים על החיילים הנעדרים, מניסיונות הנפל להפסקת אש ועד להפסקת האש שכן הצליחה. הוא מכיל סדרה של מונולוגים קצרים של כמעט כל בכירי חדשות 10 שמספרים על הלבטים, הדילמות, הרגעים הקטנים שמאחורי הדיווחים, כשברקע כל הזמן מהדהדים שמות ההרוגים שהולכים וגדלים בקצב מבהיל, כתזכורת לכך שהכתבים אולי קיבלו אינפוזיה של קפאין ביולי-אוגוסט האחרון, אבל היו מי ששילמו מחיר כבד בהרבה.

עוד כותרות ב-nrg:
טרנספרנט שרוטה רק לשם השריטה
25 חיקויים מדוייקים בשלוש דקות
ארתה פרנקלין אאוט, בת מידלר אין
-כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

''חדשות 10-יומן מלחמה'' יח''צ ערוץ 10

הבעייתיות בסרט מסוגו של "יומן מלחמה" עולה מיד עם פתיחתו, עם שקופית האומרת: "בשמונה ביולי הכריזה מדינת ישראל על מבצע 'צוק איתן'. אנשי חדשות 10 עבדו מסביב לשעון כדי להביא לכם, הצופים, את המידע האמין ביותר בזמן אמת. זהו סיפורם". אין ספק שבערוץ יש כתבים חרוצים ופרשנים מעולים, יש את כל הסיבות להאמין שהם אכן עשו כמיטב יכולתם, מי בשטח ומי באולפן. אבל בסרט כזה, לא פחות ממה שיש בו, מסקרן לדעת מה אין בו. היו פשלות? היו צעקות ומריבות מאחורי הקלעים? היו מקרים של שיקול דעת לקוי? בטוח שכן, אבל בסרט שערוץ מפיק על עצמו, לא סביר שנקבל התייחסות לכך.

גיא זוהר הצונן תמיד מספר על רגע של אינטימיות עם צופה שפגש ברחוב, וסיפר לו שהוא מרגיע אותו בימי הקרבות. אלון בן דוד ואור הלר לא מסתפקים בפחות מהדבר

האמתי, נכנסים לעזה עם כוחותינו, וגם ברגעים של סכנת חיים נחושים להביא את הסיקור. צבי יחזקאלי ממתיק סוד בערבית אסלית עם מקור בעזה, שהרי מי כמו צביקה יודע להביא את הקולות האותנטיים מהשטח.

ולא שחסרים רגעים מעניינים ב"יומן מלחמה". בעיקר הרגעים שבהם האישי מתערבב בלאומי: אלמוג בוקר, תושב זיקים בעצמו, עובד 25 שעות ביממה ובמקביל מנסה להרגיע את האישה והילדים שנמלטו צפונה, ולא רוצים לחזור. דורון הרמן חוזר נסער משיחה עם אלמנתו של אחד החללים, שהיה חברו. למגיש ההוא יש קרוב משפחה שנכנס לעזה, הכתב הזה מכיר היטב את אחד ההרוגים, אבל צריך להמשיך כרגיל. אפילו לונדון וקירשבאום מגיחים לרגע, שזה תמיד טוב, ונזכרים כמה היה קשה לסקר בזמנו את מלחמת קרים. מעניין להציץ אל מאחורי הקלעים של העשייה החדשותית, לראות את הצד האנושי של אנשי המקצוע (או מיי גאד, תמר איש-שלום עם משקפיים!), אבל יכול היה להיות מעניין הרבה יותר לראות סרט כזה שנעשה בידי גורם חיצוני. כי בסופו של דבר, יש כאן ערוץ טלוויזיה, שחרב הסגירה מרחפת מעל ראשו באופן תמידי, ורוצה להזכיר את ההצדקה לקיומו.