ראשי » תרבות » טלוויזיה

מייק-אולדר: למה קשישות ממשיכות להתאפר?

"אופנה למתקדמות" הוא סרט תיעודי שמתאר נשים שלא איבדו את הטאצ' עם הגיל, ושגם בגיל 93 הן מקפידות להיות הדבר האחרון בעולם האופנה. רחובות ניו יורק משמשים תפאורה מושלמת לסרט שמתאר את המרד האמיץ ומעורר הערכה נגד הקמילה והמוות

מרחוק, זה נראה כמו פריקשואו. סרטים דוקומנטריים אוהבים לחקור תופעות אנושיות שחורגות מהנורמה, ועל פני השטח נראה כי גם "אופנה למתקדמות", ששודר אמש ב-yes דוקו, יהיה חגיגה מטרידה של ביזאריות. נשים מבוגרות, בנות 60, 80 ואפילו 90, שמתלבשות בבגדי מעצבים? שלא מוכנות לצאת מהבית בלי אקססוריז? שמדביקות ריסים מלאכותיים בולטים לעיניהם? נשים מבוגרות שממשיכות לטפח את עצמן? זה לא הגיוני, חייב להיות כאן משהו מוזר. אז זהו שלא. "אופנה למתקדמות" הוא סרט אנושי ומעורר השראה על נשים נורמליות לחלוטין שפשוט לא הסכימו להיכנע לתכתיבי החברה ולמחוגי השעון, ובמקום זאת החליטו לקרוא תיגר על תדמיתה של האישה הממוצעת, המבוגרת, המוכנעת והחלשה, בעלת הפנים המקומטות.

עוד כותרות ב-nrg:
חדר החדשות: שטיפת המוח של אהרון סורקין
"נעלמת": האם אנחנו מכירים את בני הזוג שלנו?
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

"אופנה למתקדמות", סרטה של לינה פליאופלייט, עוקב אחר הפאשניסטיות המובילות של ניו-יורק דרך עיניו של הצלם ובלוגר האופנה, ארי סת' כהן. כהן הקים את הבלוג Advanced Style בו צילם נשים מבוגרות שאולי איבדו את חוש הראייה או השמיעה, אבל לא את חוש האופנה. על רקע רחובות ניו-יורק, התפאורה המושלמת לנשים זוהרות ומלאות חיים שכאלה, הסרט (כמו גם הבלוג) מציג את חייהן של הנשים השונות, השקפותיהן לגבי אופנה ולגבי הזקנה, בעוד פרסומם בזכות הבלוג מביא אותם לתהילה בגיל מבוגר.

 
את ימי הזקנה אנחנו מדמיינים בתור רצף אפרורי של תרופות וביקורים אצל הרופא, אך לא במקרה הזה. הנשים האלו, בגילן המתקדם, מתלבשות בבגדים צבעוניים ובולטים ומסתכלות אל החיים בחיוך גדול, למרות הכל. הן חיוניות, נמרצות ומאושרות, וההצצה אל חייהן גורמת לנו לאחל לעצמינו להיראות בדיוק כך באותו הגיל. אולי מינוס הכובע.
 
ההתגנדרות של הנשים האלו אינה מרגישה לא במקום, אלא להיפך. לין בת ה-80 מנהלת בוטיק בגדים באפר-איסט סייד ועדיין חולמת לכבוש את הוליווד, אילונה בת ה-93 (שסימן ההיכר שלה הוא ריסיה האדומים הגדולים) ממשיכה ללמד בכיתת אומנות על אף גילה המאוחר. זהו מרד מעורר הערכה כנגד הרעיון שבאיזשהו גיל אנחנו הופכים להיות בבואות ריקות של מי שהיינו פעם. הנשים אמנם נאבקות בבעיות רפואיות, אך מצהירות בגלוי: "אנחנו במרכז העניינים, נראות נפלא, בשיא החיים. איזו דרך נפלאה למות".

ניסיון חיים הוא משהו שאי אפשר לאלץ, אך שיעור החיים שנושאות עמן כל אותן נשים ססגוניות שמופיעות לאורך הסרט הוא מעורר השראה – הדרך היחידה להיות מאושרים היא לקבל את מי שאנחנו. קלישאתי ככל שיהיה, אילונה, לין ושאר חברותיהן לחוג האופנה מוכיחות כי זו האמת. אנחנו, הצעירים, נושמים מדי יום את כרזות

 הענק של הדוגמניות הרזות והגברים השריריים, והנה כל התפיסה הזו מקבלת טוויסט מנקודת מבטן של הנשים המבוגרות.

כחלק מייסורי האדם במאה ה-21, אנחנו מסרבים לקבל את עצמינו, תמיד מנסים לשנות משהו בחיצוניות שלנו, אובססיביים כלפי ביקורת עצמית שבמהרה הופכת להיות ביקורת גם כלפי הסביבה, זו שגורמת לנו לשפוט אנשים אחרים (גם את חבורת המבוגרות- שממבט ראשון עדיין נראית כמו פריקשואו). התובנות מעוררות ההשראה של הסרט הן כמו קריאת השכמה לדור שלנו שעסוק בפקפוק העצמי הזה, שכן בסופו של דבר, הסיבה היחידה שבגללה הנשים האלו מתרוצצות ברחובות גם בגיל מתקדם, עם חיוך על הפנים ולבוש מושך תשומת לב, זה פשוט כי הבינו שהן מושלמות כפי שהן. גם עם הקמטים ועם השיער המאפיר.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...