ראשי » תרבות » מוזיקה

עמיר בניון לא הסית לרצח, הוא רצח את המוזיקה

במקום לקרוא לפתיחת חקירה מיותרת נגד אחד הזמרים המוכשרים בדורנו, אפשר לבקר את האיכות הנמוכה של "אחמד אוהב ישראל". עמיר בניון לא עבר שום עבירה פלילית. הוא חטא לאומנות ולעצמו

הסערה שעורר שירו של עמיר בניון, "אחמד אוהב ישראל", אינה מוצדקת. השיר לא קורא להסתה כפי שניסו לטעון המבקרים ואין כל סיבה לפתוח בחקירה בשל כך. גם ההתנהלות המביכה של עמיר בניון בתכנית של יעל דן בגלי צה"ל היא לא יותר מאשר טעם רע. המקארתיזם האנטי-גזעני ששולט היום בישראל מבקש להגביל את השיח הציבורי באמצעות קטגוריות משפטיות וחוקים. חברה שמנסה להתגונן מפני תופעות של שנאה אתנית צריכה לעשות זאת באמצעים מגוונים יותר מכתבי אישום ופתיחת תיקים פליליים. החטא האמיתי של בניון הוא לא מעשה פלילי, אלא פגיעה במוזיקה, במעריציו ובשמו הטוב.

כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

בריאיון שהעניק ליעל דן, בתכנית "עושים צהריים" בגלי צה"ל תקף בניון את המגישה הוותיקה ואת פרופ' מרדכי קמניצר, שסיפק התייחסות משפטית לשירו החדש. השיר השערורייתי התגמד לנוכח הדברים שאמר בניון במהלך השיחה שניהלו השלושה. "עם כל הכבוד לך ולפרשנות של גדול המשפטנים לא יודע איפה, שיירגע עם הדברים שלו. אתם רוצחים לא פחות קטנים, ובגללכם אנשים הולכים לרצוח", תקף בניון את השניים. יעל דן, שניסתה לקטוע את דבריו ולסיים את הריאיון, נאלצה להתמודד עם העובדה שהשיחה כבר נותקה - על ידי בניון עצמו.
 
אלא שלא רק עמיר בניון שגה בהתנהלות שלו. הבחירה של יעל דן להתייחס לשיר "אחמד אוהב ישראל" (רחוק מלהיות יצירת מופת) בכלים משפטים-פליליים מוטעית מיסודה. פרופ' קרמניצר הוא לא הדמות שצריכה להתמודד עם היצירה השנויה במחלוקת של הזמר המוערך. מומחה למשפטים, בכיר ככל שיהיה, הוא לא מבקר מוזיקה. השיר של בניון לא מאיים על הדמוקרטיה הישראלית ולא מסית לרצח ערבים. הוא בסך הכל מנסה להעביר מסר. גם אם הוא נכתב בשפה נמוכה עם לחן מגוחך, הרי שהשיר הזה וודאי רלוונטי לחלק ניכר מהציבור הישראלי שחש תסכול ותחושת בגידה מצד המיעוט הערבי, בייחוד לנוכח גל הפיגועים האחרון. 

ביקורת אמיתית על בניון, שפרסם לאחרונה שני שירים, שאחד מהם נכתב שעות לאחר הפיגוע בבית הכנסת בירושלים, הייתה צריכה לבוא דווקא מהתחום האומנותי. שיחה עם אמן ישראלי בעל שם שהיה מתייחס לפגיעה הגסה באסתטיקה המוזיקלית ובהעדר הכבוד שהפגין בניון כלפי קהל מעריציו, הייתה יכולה להיות אפקטיבית הרבה יותר מאשר דיון משפטי עקר בשאלה האם יש להעמיד את הזמר לדין או לא.
 

יעל דן כבולה למשפטיזציה שעבר השיח הציבורי בישראל. ביותר מדי מקרים אנחנו שמים מבטחנו במערכת המשפט וברשויות החוק בניסיון לפתור סוגיות ערכיות עמוקות. המחשבה שהדרך להתמודד עם הקצנה בשיח ועם אלימות מילולית עוברת בחקיקה חדשה ובמערכת אכיפה מחוזקת - מוטעית מיסודה. פרשות השחיתות בצמרת המשטרה והביקורת על בית המשפט העליון רק חושפות עד כמה מופרכת התקווה שאנו תולים בהם.

עמיר בניון לא הטיף להסתה לרצח ואין צורך לחקור אותו על כך. מי שילך ויעשה אלים בעקבות השיר על "אחמד כפוי הטובה", יהיה ראוי לעונש גם על טמטום. ה"עומד בשער" חטא לאומנות ולאלו שמעריכים אותו כאחד הזמרים המקוריים של הדור האחרון - יוצר רבגוני שנוגע בקהלים רבים, אשכנזיים ומזרחיים, באמצעות מלים ולחנים יוצאי דופן. מי שאחראי לאלבומי המופת "שלכת", "אלוף בשחור", "ניצחת איתי הכל" ו"הכל עד לכאן", הפגין בשבוע האחרון זלזול עמוק במקצוע שלו.
 

גם אם נסכים עם המסרים שבשירים "דם יהודי" ו"אחמד אוהב ישראל", וגם אם נדחה אותם, הרי שקשה להתווכח על כך שמדובר ביצירות בינוניות לכל הפחות. באחד משיריו כתב בניון "זה לא כחול ולא לבן, זה לא הצבע שלי, לא צבעי אדמתי, לא דמותי, לא מזכיר לי את עצמי". שני השירים שפרסם בשבוע האחרון באמת לא מזכירים אותו.

זוהי לא הפעם הראשונה שהזמר המוערך מתייחס לאירועים אקטואליים בשיריו. בעבר הוא חיבר שירי מחווה ללוחמי השייטת, התייחס לדבריו של יהורם גאון ("זבל שלא ברא השטן") ואף הקליט שירי תמיכה במורדים הסורים. מוזיקה, שירה ואומנות בכלל הן חלק מהמציאות וברור שהן צריכות להתייחס אליה.

אלא שדווקא כאומן, בניון צריך להיות רגיש לצורה ולא רק לתוכן. רגשות עוצמתיים של כעס וכאב, יכולים להיות מקור השראה ליצירות מופת מוזיקליות, ולא רק מקור לשירי פריקת תסכולים. בניון גם צריך לכבד את אלו שהתרגשו מהשירים הרבים שחיבר במהלך השנים. יש לקוות שה"אלוף בשחור" יחזור להיות היוצר העמוק והמקורי שלמדנו להכיר.

החברה הישראלית צריכה להתעורר ולהתנער מהניסיון לכבול כל דבר בקטגוריות משפטיות וחוקיות. גם הביקורת צריכה לעמוד בסטנדרטים של תוכן וצורה. מי שרוצה להוביל שינוי אמיתי בשיח הציבור בישראל, צריך לזנוח את הציפייה ש"האח הגדול" בירושלים יפתור את כל תחלואי החברה. מחשבות על שינוי אחר, עמוק יותר, ניתן למצוא במילים יפות שכתב זמר נפלא: "די רק בשעה של אור ואנו נחזור אל המציאות".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...