תחנות התרבות של דניאלה ספקטור
מה עודד אותה לכתוב בשפה פשוטה את שאי אפשר לתאר במילים? לאיזה אלבום האזינה בדרכה להופעיה? איך קרה שהכירה את חמותה הרבה לפני שהכירה את בעלה? לרגל צאת אלבומה החדש, קבלו את תחנות התרבות של דניאלה ספקטור בדרכה ליצירה
בגיל חמש או שש הלכתי לחוג ציור אצל הציירת מירי ספקטור (לימים צ'רניץ'). היא ידעה לתת לי את כל המרחב שהייתי זקוקה לו אז, עיפרון, נייר ושקט לעשות מה שאני רוצה. מרחב יצירה ראשון.
עוד כותרות ב-nrg:
אסון: צביקה הדר נאלץ לוותר על רכישת שעון
יס מציגה: הגדרה חדשה לגמרי לבידור זול
האם מותר למצב האומה לצחוק על יוני נתניהו?
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
אני עוד זוכרת ציורים שציירתי שם ואת העדינות שבה הייתה מתבוננת יחד איתי במה שנוצר על הדף. היה משהו בבית שלה שתמיד נתן לי תחושה שיש לי מקום ואהבתי לבוא לשם הרבה במהלך השנים.
הבת שלה, יעל, הפכה להיות חברתי הטובה עד היום הזה ובהמשך הכרתי גם את בנה, בן (שהתעקש לא לדבר איתי עד גיל עשרים ואחת). מי דמיין בכלל אז שנהפוך למשפחה, ועדיין, למרות שהפכה לחמותי, אני ממשיכה לקבל ממנה מדי פעם זוויות חדשות להתבונן על מעשה היצירה.
הלהקה הראשונה שלי
את שירלי קונס הכרתי בגיל 12 בערך, היינו מסתובבות במושב, מעשנות סיגריות גולף סלים של אמא שלה ומדברות. שתינו כתבנו שירים, שתינו אהבנו מוזיקה, היינו יושבות אצלה במקלט ושומעות החברים של נטשה וחיים צינוביץ'.
בהמשך הצטרפנו יחד ללהקת בנות. המכשפות וואנאבי, היא בתופים ואני בחשמלית. יחד עם הבסיסטית והסולנית קראו לנו ליליפות ועשינו חזרות בחנות מוזיקה בקניון הצומת. זה היה הכי רוק שעשיתי בחיים שלי, עם סולואים וריפים וכל זה. צפו לנו עתיד גדול אחרי שזכינו בתחרות להקות על גג המרכז המסחרי שם, בצומת רעננה. העתיד הזה נגמר כשהזמינו אותנו לחמם את המכשפות בפינגווין. לא עמדנו בלחץ חיי הרוקנרול.
מרחב האזנה
אמא שלי נתנה לי את האוטו שלה באותה תקופה, שם התחיל רומן ארוך שנים שלי עם הנסיעה לבד במכונית. הייתי נוסעת ושומעת את האלבומים שהכי השפיעו עליי בחיים,
באחד הימים, בדרך לעבודה במסעדה בהרצליה, בשבע וחצי בבוקר, שמחתי שנתקעתי בפקק כדי להאזין עד הסוף ל-Kid A של רדיוהד.
הייתי נוסעת לכל מקום, בכל שעה ועדיף לבד. עם ביורק, סיגר רוס, אביתר בנאי והרבה הרבה רדיוהד. לפעמים כיוונתי את עצמי עם המוזיקה כדי להגיע באופן מסוים. בדרך להופעות הראשונות שלי הייתי שומעת באופן קבוע אביתר בנאי, האלבום הראשון, מרגישה שהוא מביא אותי למקום נכון לצאת ממנו ולשיר את השירים שלי אז.
השיר הראשון
כתבתי הרבה שירים מהרגע שהייתי גדולה מספיק לשבת ליד הפסנתר, אבל כולם נכתבו ונעזבו, זה היה כמו משחק בכתיבה.
כשהייתי בת 21 נסעתי להופעה של אהוד בנאי וברי סחרוף במשגב, הופעה מפוצצת באווירה ושירים מעולים. אני זוכרת קטעים שלמים בהם אהוד בנאי עף עם הגיטרה בניגון חופשי, מזרחי-בלוזי-מחשמל, והקהל עף איתו. אני זוכרת את כל ההרכב הענק מלווה אותו בשירים שלא לגמרי הכרתי. לא את כולם. אבל שנכנסו ולא עזבו אותי מאז.
מאוחר בלילה, כשחזרתי הביתה, ישבתי בסלון וניגנתי את כל מה שהרגשתי, בשקט בשקט, כדי שאף אחד לא יתעורר. הייתי טעונה בכל כך הרבה רגש מההופעה.
אני חושבת שזה היה השיר הראשון שהחזיק משהו עמוק מספיק כדי להישאר.
ישראל אלירז, "הבלתי ייאמן פשוט ישנו"
לפני ארבע שנים קיבלתי משימת כתיבה ממוסף חג כלשהו לכתוב על ספר שיצא אותה שנה. לא היה לי כלום בראש ויצאתי לחנות הספרים לבלוש אחר משהו לכתוב עליו. איכשהו אחד המוכרים שם את הספר הזה בידי והוא תפס אותי מהרגע הראשון, עם השפה המיוחדת לו, מדודה ומתבוננת בצלילות, ברגעים קטנים שמרכיבים את החיים, מצליח להחזיק במעט מילים את הכאב, האובדן והיופי בחיי היום יום.
הספר הזה השפיע עליי מאוד כשכתבתי את האלבום החדש. ניסיתי ללכת לאותו מקום שהוא מכוון אליו - מדבר בשפה הכי פשוטה על מה שאי אפשר לתאר במילים.
מופע ההשקה לאלבום "כל הדברים היפים באמת" יתקיים ביום רביעי, 10/12/14, בבארבי ת"א. פתיחת דלתות: 20:30. אורח מיוחד: רותם בר-אור (TheAngelcy).
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם