מתאגרפים ורוצחים: האובססיות של מארק קוזלק

לסכם את כל האובססיות של מנהיג להקת סאן קיל מון זו משימה לא פשוטה, אבל את הקו המקשר ביניהן לא קשה למצוא. ממתאגרפים שמתו בגיל צעיר ועד לרוצחים סדרתיים, קבלו כל מה שצריך לדעת על מי שתיעוד האובססיה שלו למוות הפך לאובססיה בפני עצמה

ברק יפת | 5/12/2014 13:08

תגיות: מארק קוזלק,סאן קיל מון,הופעה בארץ

מארק קוזלק אמר פעם שיש לו שלוש אובססיות: מתאגרפים, רוצחים סדרתיים וגיטרות קלאסיות, רצוי כאלה עם מיתרי ניילון. אבל ככל שהזמן עובר משתלטת אובססיה אחרת על המוזיקאי בן ה-47, שיופיע במוצ"ש הקרובה בבארבי בת"א עם ההרכב סאן קיל מון: המוות.

עוד כותרות ב-nrg:
צפו: הגרסה הגברית לביונסה
טיילור סוויפט לא ראויה למחמאות
תוכנית ילדים בלי סקס ואלימות
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

את סאן קיל מון הקים קוזלק ב-2002, שנה לאחר הפירוק של רד האוס פיינטרס, איתה הוציא שישה אלבומי סלואו-קור אלטרנטיביים החל מהקמתה ב-1989. המילה "הקים" קצת גדולה על המהלך הזה, כי המתופף אנתוני קוטסוס והבאסיסט ג'רי וסל המשיכו איתו מהסגל הישן. אך קוזלק הרגיש שהוא צריך ריגוש חדש בקריירה המוזיקלית שלו, וכמו פקיד שמצליח לשרוד בעבודה אפורה רק כי פינקו אותו בטייטל חדש, הוא בחר בשם חדש ללהקה - מחווה למתאגרף הקוריאני סאנג קיל מון.

מארק קוזלק יח''צ

Salvador Sanchez מהבכורה של סאן קיל מון, אחד משלושת השירים באלבום שנקראים על שם מתאגרפים שמתו בגיל צעיר:

להפתעתו של קוזלק, זה עבד. "עיתונאים מלונדון שלא דיברו איתי מאז 1993 התחילו להתקשר שוב", סיפר כשהתייחס ל- Ghosts Of The Great Highway, אלבום הבכורה של אותה הגברת בשינוי האדרת מ-2003. אלא שאת אותה שנה מוצלחת חירבה חוויה קשה במיוחד: חברתו של קוזלק במשך יותר מארבע שנים מתה ממחלת הסרטן בגיל 35.

לקוזלק לקח זמן לעכל את האובדן. הוא העסיק את עצמו בהקלטת אלבום קאברים למודסט מאוס, ורק ב-2008 הוציא את April, התקליט השלישי של סאן קיל מון שהוגדר על ידו כ"אלבום מחווה לקייטי, המוזה הגדולה ביותר שהייתה לי בחיים". קוזלק קיבל סיוע בקולות הרקע מהחברים וויל אולדהם ובן גיבארד, שהצטרפו בוודאי לטרוניות של הנגנים באלבום, שנהגו להפסיק את קוזלק באמצע חזרות על השירים בטענה שהם מדכאים מדי.

אחד השירים המצמררים מ-April:

האלבום הבא של סאן קיל מון יוחד לאובססיית המיתרים. אחרי האזנות אינסופיות לגיטריסט הספרדי הקלאסי אנדרס זגוביה, שסט בן חמישה אלבומים שלו רכש קוזלק בזמן שהיה במסע הופעות בניו זילנד, הוא החליט לשפר את יכולות הנגינה המלוטשת והשירה הצלולה שלו, במה שהתנקז לבסוף ל-Admiral Fell Promises שיצא ב-2010. קוזלק אהב כל כך את התוצאה שהעדיף לא "לבלגן" את השירים עם בס ותופים, ואולי השליטה המוחלטת שלו בתוצאה הסופית גרמה לו להכתיר את האלבום הזה כפסגת יצירתו, כזו שהיה רוצה להיקבר איתה.

Alesund ליווה את אחת הסצנות היפות ב"ילדי האנרכיה":

הדיסקוגרפיה הענפה של קוזלק בכלל וסאן קיל מון בפרט, גורמת לכך שבסבב ההופעות הנוכחי הפוקוס מכוון לבציר המאוחר באופן כמעט בלעדי. Among The Leaves שיצא ב-2012 הוא האלבום הראשון ברצף הכרונולוגי של הלהקה שמקבל מקום קבוע בהופעות האחרונות. קוזלק כלל 17 שירים בתקליט הזה, ואמר שהוא רוצה להזכיר לאנשים שפעם, בימי פינק פלויד ולד זפלין, מוזיקה דרשה הרבה יותר תשומת לב. השאלה היא אם גם פעם היו לשירים שמות כמו The Moderately Talented Yet Attractive Young Woman vs. The Exceptionally Talented Yet Not So Attractive Middle Aged Man.

הלכנו על שיר עם שם קצר יותר מאותו אלבום:

עד כמה עמוסה הדיסקוגרפיה הזו? מאז Among The Leaves הספיק קוזלק להוציא עוד חמישה אלבומים בתוך שנתיים וחצי, לא כולל מספר אלבומי הופעות שהופכים את ההתחקות אחר היבול שלו בשנים האחרונות לקשה יותר מהניסיון לעקוב אחרי תנועה של כדורי אקדח. הבעיה האמיתית היא שהעומס יצר מסת שירים דומים מדי זה לזה בזמן קצר יחסית.

דווקא היוצא מן הכלל במקרה הזה מעיד על הכלל: בשנה שעברה הוציא קוזלק אלבום משותף עם ג'ימי לאבל מה-Album Leaf, שבנה עבורו מעטפת מוזיקלית יפהפייה שהלמה את קולו העמוק. ההפקה האלקטרונית העדינה באותו אלבום הפכה את השירים בו לנווה מדבר מרענן בדיסקוגרפיה של קוזלק, וכמה מהם היו משיאי 2013.

המנון המהגר הבלתי חוקי משיתוף הפעולה עם לאבל:

לאינפלציית הריליסים של קוזלק יש סיבות אסתטיות וטכנולוגיות, כמו קידוש הרגע היצירתי וסלידה מהסיזיפיות האולפנית, אותה הוא רואה כסוג של עבודה משרדית, או

הלייבל הפרטי שחוסך את זמן התיווך של חברות התקליטים. האלבום האחרון של רד האוס פיינטרס, למשל, יצא רק 3 שנים לאחר שהיה מוכן, ולא בגלל הפרפקציוניזם של מי שיצר אותו.

אבל עושה רושם שלא נחטא לאמת אם נשער שלפחות חלק מההסבר יכול להיות משויך לעיסוק ההולך וגובר של קוזלק במוות, שמעצים את הטון המורבידי של יצירתו והופך את יצר התיעוד שלו לאובססיה בפני עצמה. הביטוי השלם והקוהרנטי ביותר לכך הוא Benji, אחד מאלבומי השנה ואמתלת הטור הנוכחי, זה שמביא אותו לישראל בפעם השלישית.

מדובר באלבום קונספט שהמוות מציץ בו כמעט מכל שורה, שוזר את השירים אחד בשני, ומתניע אותם בדחף מוסרי שנוסח בשיר הפותח Carissa ביחס לקרובת משפחה שלו שנשרפה: "למצוא שירה בכל זה, להפוך את זה להגיוני, למצוא משמעות עמוקה יותר". ההופעה של סאן קיל מון תהיה מלאה בשירים שנענים לצו הזה.

הפתיחה המופתית של Benji:

ולא רק למוות ולמתאגרפים, מתברר שלמר קוזלק גם אובססיה לא קטנה למהומות, על אף שהוא רחוק מהמיינסטרים צמא הפרסום. הריב המפורסם שניצת לאחרונה בינו לבין להקת The War On Drugs, בה נכנס קוזלק חזיתית וללא רחמים, זכה לכותרות רבות בכל אתרי המוזיקה הגדולים. אין זה המקום להרחיב לגביו, רק נציין את העובדה שקוזלק יודע להיות מניאק כשהוא רוצה. מצ"ב ההוכחה המולחנת שעשויה להישמע בין כותלי הבארבי בליל שבת הקרוב, אך ורק כשירות לציבור.

בבית השני של השיר מזכיר קוזלק תקרית נוספת מהשנה האחרונה, בה עלב בקהל שעשה רעש בזמן הופעה שלו בצפון קרולינה, ואפילו הציע למכירה באתר הלייבל שלו חולצות עם הכיתוב של דבריו מאותו ערב: All You Fucking Hillbillies Shut The Fuck Up. בקיצור, יהיה מעניין.