"אקסודוס": קל יותר לצלוח את ים סוף
הפקת הענק של רידלי סקוט אודות יציאת מצרים מסתכמת בסרט שטחי, מייגע ומתיש, המלמד שהשקעה של 140 מיליון דולר וכוכב כמו כריסטיאן בייל בתפקיד הראשי אינם מבטיחים דבר, בטח שלא תוכן משמעותי או דיאלוגים ראויים
"אקסודוס: אלים ומלכים", במאי: רידלי סקוט
עוד כותרות ב-nrg:
• אלו הסרטים והסדרות הטובים של 2014
• שקר הסקס: ביזיון עצום בתיאטרון הלאומי
• ירושלים בוערת: מדריך מזורז לבלגן בעיר הקודש
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
מתוך המבחר העשיר, בעייתו העיקרית של "אקסודוס" היא חוסר תחכום או עומק. הוא אינו מעורר מחשבה, מתחמק באופן צורם מהעמקה בסוגיות שהוא מעלה על פני השטח באופן שטחי ביותר, ולא קורא תיגר על תפיסות קיימות. וחבל, משום שחומר הגלם, שהוא הסיפור התנ"כי, מלא פוטנציאל – הוא יכול להיות סרט פוליטי על ניהול משא ומתן, דיפלומטיה מול לוחמה ותורת המשחקים; סרט הדן באמונה ובמבחנים שהמציאות מזמנת לה, באדם המטיל ספק באל ובאל המטיל ספק באדם; וגם סרט על זהות, העוסק בשאלה האם על אדם המגלה שזהותו שונה מזו שחשב כל חייו לאמץ את הזהות החדשה או דווקא להתנער ממנה. כל זה נותר בגדר אפשרות בלבד, ואינו מגיע לידי פיתוח.
על התסריט אמונים ארבעה כותבים, ביניהם סטיבן זייליאן, שעיבד את "רשימת שינדלר" ואת "נערה עם קעקוע דרקון" לתסריטים בהצלחה רבה, ומשום מה לא עלה בידו להעביר למסך הגדול דווקא את הסיפור התנ"כי, שניתן, כאמור, לקחת למקומות רבים כל כך.
כפי שהוא נטול עומק תוכני, כך נטול הסרט גם עומק רגשי. משה שואף אמנם להוציא את עמו מעבדות לחירות ולהובילו מארץ זבת דם לארץ זבת חלב ודבש, אך המהלכים הנעשים בדרך אל הארץ המובטחת ואל החופש המיוחל מיליטנטים בלבד, מיעוטם אסטרטגי, ומהלכים רגשיים כמעט ואין כלל. מי שחפצה נפשו בסרט רווי דם, לעומת זאת, ימצא ב"אקסודוס" את מבוקשו, לצד צפרדע, כינים ושאר מרעין בישין, עשרה במספר.
בניגוד לציפיות, בייל מאכזב ברמה אפית בתפקידו כמשה. דמותו של משה נטולת כל ייחוד וצבע, והתבטאותו השנויה במחלוקת של בייל עצמו בנוגע לדמות מעניינת יותר מכל שורה בסרט: "אם אינך דתי, אתה יכול לראות בלוחם החירות של עם אחד טרוריסט של עם אחר. משה הוא אחד האנשים הברבריים ביותר שקראתי עליהם בחיי". עוד אמר בייל, כי דמותו של משה מסקרנת אותו בשל הניגודים הפנימיים שבו. חבל שעל המסך לא ניכר דבר מאותה דמות מורכבת שהוא מתאר, והיא נותרת פלקטית ומשעממת.
לעומת משחקו החיוור של בייל, ג'ואל אדגרטון (שניים מסרטי "מלחמת הכוכבים", "המלך ארתור") המגלם את רעמסס עושה עבודה מצוינת, והוא עולה על בייל עשרת מונים. אדגרטון נושא את הסרט על כתפיו, מרשים מאוד במשחקו, אמין ומשכנע, ומשמש כנקודת האור בסרט. כעת, דרוש תסריט שייתפר למידותיו.
תפאורה מרשימה, קיומם של אינספור שחקנים וניצבים, בניית נופים מוצלחת, זוויות צילום מעניינות מהסוג החביב על במאי הסרט, רידלי סקוט – כל אלו קיימים ב"אקסודוס", אך אין בכוחם לפצות על היעדרם של דיאלוגים כתובים היטב. שום שנינה, שום הברקה, שום משפט קאלטי באופיו שייכנס לפנתיאון הציטטות מן הסרטים, לא היו שם, והסרט נותר יבש וצחיח כמו המדבר שאותו חוצים בני ישראל.
זה המקום לציין שגם כאשר מדובר בסרט עתיר תקציב, ששם דגש על ויזואליות עשירה ומורכבת, אין זה מחויב המציאות שיהיה דל ברמת הכתיבה. הוא יכול ואף צריך להבריק בשתיהן, ועצם כך שהוא עושה לעצמו הנחות בכל הנוגע לכתיבה אינו פחות מאשר זלזול בצופים. עלות הפקת הסרט מוערכת בכ-140 מיליון דולר – כמיליון דולר לדקה, בחישוב פשוט. בפעם הבאה, כדאי להשליך כמה דולרים גם לכיוונו של תסריטאי מוכשר שייקח את תפקידו ברצינות ויכיר בחשיבותה של כתיבה ראויה.
לא חסרים סרטים בקנה מידה כזה, עם ערך הפקה אדיר, שגם העניקו לנו משהו מעבר, ואין דוגמה טובה יותר לכך מאשר "גלדיאטור" של סקוט עצמו – סרט תקופתי
על כן, הבחירה לא צריכה להיעשות בין סרט אפי עתיר תקציב, אך נטול תחכום וחסר תוכן ואמירה, ובין סרט קטן וחכם. שילוב נכון בין תסריטאים מושחזים, שחקנים רעבים שיש להם מה להוכיח ויתנו את כל כולם לתפקיד, ובמאי שיודע למקסם את האוצרות הגלומים בהם, עוד עשוי להעניק לנו סרט גדול מהחיים, וירטואוזי גם בויזואליות וגם בתוכן.
בסופו של דבר, מדובר בשעתיים וחצי מייגעות ובלתי מוצדקות בעליל, שבסופן עתיד הצופה לצאת מאולם הקולנוע בדיוק כפי שנכנס אליו, בלי שום חומר למחשבה, התחבטות בסוגיה כזו או אחרת או זווית ראייה חדשה שיוכל להרהר בה. מלבד, אולי, המחשבה המעודדת על כך שככל הנראה לא צפוי ל"אקסודוס" סרט המשך.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם