תחנות תרבות עם חיים צינוביץ'
כולם זוכרים לו רגע שבו עשה הרבה רעש, אבל הוא מבקש לציין את הישגיו לפני ואחרי. על הדרך, מלך הג'יבריש מגלה מה הצעד המפגר ביותר שעשה בחייו (לא מה שחשבתם) ולמה לא שחרר דבר מזה שנים. תחנות תרבות עם חיים צינוביץ', ושום מילה על השרוף
ב-1991, אחרי שלוש שנים בלהקת חיל האויר, הצגה בחאן הירושלמי, השתתפות במופע ובתקליט "יוני רכטר וחברים" והשתתפות ב"מגדל" בהבימה, הרמתי את המופע והדיסק –"פרויקט הג'יבריש".
עוד כותרות ב-nrg:
הלהקה הישראלית מבית המעצר בגמביה
געגועים עזים: 50 שנה לגשש החיוור
לונדון וקירשנבאום פסימיים מאי פעם
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
באותם ימים, אמנים ובייחוד צעירים לא עשו פרוייקטים, ואפילו המונח – "WORLD MUSIC" לא הומצא עדיין. הג'יבריש באמת נוצר במקום שלמילים המוכרות כבר לא היתה משמעות, אבל צירופי ההברות שחיברו את הגיבריש שלי היו אוסף של תפילות וחגיגת כפר לכפר שלא קיים...
בבית אמי האזנתי לשאנסונים ושירים דרום אמריקאים (פעם גלי מוסיקת פולקלור שטפו את הארץ) ובמקביל גם להיטי פופ של שנות השבעים, כמו פופקורן או התזמורת של ג'יימס לאסט. מצד סבא שלי ינקתי את החיבה לפולקלור הצועני, ואחרי הכל זרם בי גם דם מרוקאי (שהכרתי אותו לבדי עם השנים). משם צמח הג'יבריש, כור היתוך מוסיקלי של פולקלור מעורב, ביחד עם רוק וגיטרות.
אני זוכר ש"המגדל" בהבימה, מאד השפיע עלי. השירים ההונגרים העתיקים עם הליינים האלה שחוזרים על עצמם. אני זוכר שחיפשתי רפרנסים ומצאתי אותם בלהקות הדור השני למהגרים של צרפת: מנו נגרה, קארט דה סה ז'ור ועוד. במבט לאחור, לחשוב שהילד שהייתי הרים את המופע הזה שבו נכחו לפעמים על הבמה 50 איש ביחד עם מקהלת העפרוני, כולם בתלבושות מטורפות ואני עם הטורבן שלי על הראש (סורי רייכל, היתי שם לפניך) בגיל 24 נראה לי היום הזוי... הג'יבריש סלל את הדרך להרבה אמנים צעירים להתעסק עם מוסיקת עולם ופולקלור.
קצת פורקן קצת חום קצת אהבה 94-93
הג'יבריש זכה לתהילה רבה כל עוד היה מחתרתי, אבל כשהודפס כתקליט כמה מבקרי מוסיקה עלובי חיים הוציאו אותי משלוותי ומילאו אותי בכעס גדול בעקבות כל מיני דברים שהם כתבו עלי. אז, כנראה, עוד היה לי אכפת..
מאותו מקום נולד "קצת פורקן, קצת חום, קצת אהבה", דיסק שעד היום הוא פריט אספנים מבוקש (לי יש עותק אחד ויחיד!).
זה היה עבורי ניסיון כן לעשות רוק אלטרנטיבי בעברית, מה שהוביל למלחמת עולם עם חברת התקליטים הליקון על הדיסק ועל תכניו. לימים חשבתי שאולי קצת הגזמתי, יכולתי להתגמש קצת, ליישר קו עם המערכת השמרנית ששלטה ועדיין שולטת בתרבות שלנו. אבל אז לא הייתי מוכן להקשיב לאף אחד, ובסרט של החיים שלי זה תמיד יזכר כרגע הזה שבו אתה מבין שעם המערכת אתה כבר לא ממשיך אלא מתחיל את הדרך המאוד לא קלה של אומן נטול סוכן ונטול חברת תקליטים.
White powder ma 95-97
ב-1995, כשהיתי בטוח שאין לי כבר מה לחפש כאן, הקמנו, רוני הלפרין, יניב פופיק, איתמר בן זכאי ואני את WHITE POWDER MA.
מושפעים מהגל הסיאטלי וחמושים ברצון לכבוש את העולם, הקלטנו באולפני די.בי את 13 הרצועות של DRIVE BY. טסנו ללוס אנג'לס וחיינו שם שנה. על השהות שלנו
השירים בדיסק הזה תמיד מרגשים אותי, ולמרות שלא יצאו מעולם בצורה מסודרת, כמה מהם נכנסו לסרטי מופת כמו "שר המלחמה" עם ניקולאס קייג'. חתמנו חוזה עם חברת הפקות ובשלב מסויים אפילו הוצע לנו לחמם את באדי קאונט בטור העולמי שלהם אבל לא היה לנו כסף להצטרף לטור.
כשנגמר הכסף חזרנו רוני ואני לארץ, מותירים את יניב ואיתמר מאחור במה שיזכר כצעד הכי מפגר שעשיתי בחיי. תמיד ייחרט משפט שאמר לי בארי מנס, העורך דין האגדי של תעשיית המוסיקה האמריקנית, כשפגש אותי כמה שנים אחרי שעזבתי –you damn fool ,if you stayed a little bit longer you could have been Limp Bizkit by now.
מוודסטוק 94, דרך האקליפס באזורה 97 ועד פרינס מנגן ל-200 חברים ב-2009
היתה לי חיבה גדולה לרייבים, ואני יכול להגיד בגאווה שהיתי שם בוודסטוק ב-94 כשהרולינס בנד שרו ובכל שיר הגשם התחזק, וכשניין אינץ' ניילז עלו עם הבוץ לבמה, וראיתי בעייני את האקליפס ב- 97 בהונגריה כשכולם היו בטוחים שסוף העולם מגיע, והיתי בווף ובדוף ובדרום אפריקה במילניום, ואפילו זכיתי להיות בין 200 המאושרים שהוזמנו בשקט בשקט למופע של פרינס במועדון האבלון באל איי שהיה שייך לקובי חברי הטוב...
מ"ארץ נהדרת" עד "הסופרנוס"
במשך השנים האחרונות הקלטתי המון, אבל לא הוצאתי כלום. משהו כנראה גרם לי להסתכל על השוק, על הקהל, על העורכים המוסיקליים ולשאול את מה ששאלה ניקה קוסטה לפני שלושה עשורים: do I fit in? אני מקווה שאוציא אותם יום אחד, כשארגיש שייך. עד אז אני אני מתנחם בעשיה ארוכת שנים של מוסיקה מסחרית, מ"הסופרנוס" ועד "סקס והעיר הגדולה", מ"ארץ נהדרת" ועד "הישרדות". האולפן שלי מייצר לי את הנוחות שכל מוסיקאי מחפש לעצמו ועל כך אני אסיר תודה.
חיים צינוביץ' מככב בתפקיד יהושע במחזמר "יריחו" לצד עדי כהן ואיילת רובינסון. המחזמר, שיעלה בבכורה ארצית ב-22.12 בהיכל התרבות בת-ים, הינו אחד מארבעת מחזות הזמר המציגים ב"חג המחזמר בת-ים" שייערך בין התאריכים 20-24 לדצמבר בניהולו האמנותי של אורי פסטר.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם