2014 אימפריה: הרגעים שהאירו לנו את השנה
היא תזכר בעיקר בזכות הטלטלה במערכת הפוליטית ומבצע צוק איתן, אבל 2014 הביאה איתה גם לא מעט הברקות תרבותיות שלא נשכח לעולם. מהאימפריה של זגורי לצילום במשך תריסר שנים, קבלו את הרגעים שהאירו לנו את השנה. חלק ג'
הרגעים שהאירו לנו את השנה חלק ב
״התבגרות״ היה סרט ענק עוד לפני שעשייתו הושלמה אפילו. ריצ׳רד לינקלייטר, הזכור לטובה מהטרילוגיה הרומנטית המקסימה ושוברת הלב ״לפני הזריחה״, נכנס הפעם לפרויקט אדיר ממדים בדעה צלולה ובכוונה תחילה כדי ליצור סרט המתעד בזמן אמת את התבגרותו של ילד אמריקאי מן השורה, מגיל 5 עד 18, לאורך תריסר שנות צילום.
עוד כותרות ב-nrg:
לינור: חלק מהשמאל אוחז באידאולוגיה הזאת מטעמי אופנה
הזירה הלשונית: שום דבר אישי בעד או נגד ביבי
חייב את הבמה: אוהד שרגאי מתחבר לילד הפנימי
אם לומר את האמת, קשה לרחם על מוחמד בכרי
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
מדובר בפרויקט כל כך שאפתני שהיה זוכה לשבחים גם אילו התוצאה הסופית הייתה חסרת כל ערך אומנותי, אבל כשמדובר בקולנוען מוכשר כמו לינקלייטר, לא באמת ציפינו לכך.
"התבגרות" הוא לא רק סרט מרהיב טכנית, אלא גם תוכנית. על פניו, לא קורה בו שום דבר מיוחד, ויש בו הרבה יותר מדי קיטש אמריקאי מכדי שיהיה מסמך תיעודי, אבל הוא כלל לא חותר לשם. זהו סרט עדין, מצחיק, מהפנט ומרגש בזכות עצמו, שמציג סיפור חיים קטן ומדגים בעזרתו כמה פואטיקה ורגש אפשר למצוא בחיים נורמטיביים לחלוטין, וכמה גדולים הם הרגעים הקטנים שמהם החיים שלנו עשויים.
דור בביוף
היוזמה המבורכת בחסות משרד התרבות בכבודו ובעצמו הגיעה כדי להקל לנו על הכיס ולהוציא אותנו מהבית לטובת קצת תרבות ישראלית, לפחות ליום אחד.
ב-3 לספטמבר נחגג "יום הקולנוע הישראלי" באולמות הגדולים ברחבי הארץ והביא את הצופים לקולנוע במחיר סמלי של עשרה שקלים בלבד (אבל בשביל הפופקורן עדיין תצטרכו לשבור תוכנית חיסכון). מי שהיסס פספס - הרי עם ישראל אוהב את מה שמגיע לו בזול וכך כבר בלילה שלפני, לא נותר מושב קולנוע ריק בכל רחבי הארץ.
כל זה הגיע אלינו עם טוויסט כחול-לבן שכן לאורך היום כולו הוקרנו סרטים ישראליים בלבד, כאלו שכבר ירדו מהמסכים וכאלו שטרם יצאו לקולנוע, גם לא עד עכשיו. היוזמה הנפלאה הזו, גם אם מעט צפופה, הוכיחה את התחזקותו של הקולנוע הישראלי, שכן מגוון האפשרויות היה גדול ומרשים עד שכמעט בלתי אפשרי היה לבחור מה לראות. האמיצים מכולם לא הסתפקו בסרט אחד ופינו את היום כולו לטובת סרטים משובחים במחירי סיטונאות. היה כיף, מצפים לשנה הבאה.
ג'וני דוב
רק רגע תרבותי אחד שהאיר לנו את השנה? אבל "זגורי אימפריה" הרימה פרוז'קטור של רגעי אור מסנוורים ישר לפרצוף שלנו.
אחח... כמה נחת עשה לנו מאור זגורי השנה, מאיפה בכלל להתחיל? מהלוויה השמחה של הסבא? (לא כולל שבעה) מהסבתא ששונאת את החתן שלה יותר ממה שהיא שונאת
כל פרק של משפחת זגורי הביא איתו המוני רגעים מאירים, מצחיקים, מרגשים ובעיקר אמינים. כל כך אמינים שאין לצופה בעיה שהמאמא המרוקאית היא שרה פון שוורצה הגרמניה. שלסבתא עם הפישה קוראים חוה אונטרמן והיא מכירה מקרוב מאוד טעמו של גפילטע פיש, סביר להניח שגם יודעת להכין את זה בעיניים עצומות.
על כל האור הזה אחראי זגורי, בזכות כשרונו העצום בבניית דמויות שבהנף מספר פרקים הפכו להיות האנשים שאיתם אנחנו הכי רוצים להעביר את הערב. לכל אחת מהן יש עולם, שפה, חוש הומור וכולי תקווה שכולן עומדות לחזור בקרוב. נהיה פה חשוך.
רננית פרשני
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם