המצעד האלטרנטיבי: 25 שירי השנה 2014
25 השיאים המוזיקליים של השנה מחכים לכם בפנים עם משוחרר מהכלא, כוחו של הקוויר, שיר ההמשך להמנון של ספרינגסטין, דרים-פאנק משבדיה והיורשת של לאונרד כהן. ומי במקום הראשון?
25) Swans - A Little God In My Hands
האלבום של להקת הרוק האקספרינמטלי הזאת – השלישי מאז האיחוד לפני 4 שנים - נקרא To Be Kind, אבל החוויה הדחוסה והמטלטלת שהוא מציע רחוקה מאוד מ"אדיבות" כלפי האוזן המערבית הממוצעת, שנוטה להיסגר אם לא מרעיפים עליה הוקים ממכרים בקצב מסחרר. ואילו ביקום המקביל של הסוואנס יש שיר בן יותר מחצי שעה בתוך אלבום שנשמע כמו פסקול של מלחמת קיום גועשת ורועשת. מה שקורה פה למשך 30 שניות אחרי דקה וחצי בערך הוא אחד הקטעים שלנצח יזכירו לי את 2014.
עוד כותרות ב-nrg:
סיפור מצחיק: סיכום השנה בספרות
אלבום השנה שכמעט היה
הסרטים שעשו לנו את השנה
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
24) Slug † Christ - On It (Seven Grams) ft. Stalin Majesty
השיר המשוגע הזה מגיע מסצינת המוזיקה המחתרתית של אטלנטה. אין לי מושג מה הקטע של שני החבר'ה האלה ואני יכול רק להניח שהם בעד לגליזציה של סמים קלים. בשמיעה ראשונה זה נראה כמו אלתור יוטיוב מטופש אבל לאט לאט החיבור בין האמביינט הגותי, קטעי הראפ והפזמון הממכר שולחים את היד היישר למקש הריפליי. עדיף החדש והרע על הישן והטוב, והחדש והמוזר עולה על כולם.
23) Thom Yorke - Interference
גם אחרי שחבשת את הראש של מלך הגפיים וחווית את האמוק של טום והאטומים, כל האזנה ראשונה לאלבום חדש שיוצא מקונצרן יורק מלווה בתקווה חרישית ודקה מן הדק. התקווה הזו לא מתנסחת בתודעה לכדי טקסט מפורש, אבל לו הייתה הופכת למילים הן היו נשמעות בערך כמו "אז אולי בכל זאת איזה סטריט ספיריט?". זו תקווה קלושה נוכח ההתפתחות העקבית והקוהרנטית שעוברת על גאון המוזיקה הבריטי הזה, אבל הוא מזין אותה בכל אלבום עם שיר אחד שמצליח לרגש כמעט כמו פעם. אינטרפירנס הוא עוד אחד מהקטעים האלה שת'ום יורק יוצר כמו שאנשים אחרים מייצרים נזלת, ולמרות שמשהו בקלות הזו קצת מעצבן הוא עדיין שווה חיבוק גדול.
22) Mac DeMarco - Passing Out Pieces
המוזיקה של מאק דמארקו טבועה בחותם אישי כל כך נדיר ומיוחד שאין מנוס מלשייך אותו למסורת אמנותית שונה לגמרי: התיאורטיקנים של הבטלנות ומסנגרי החיים האיטיים. אין לי ספק שהעלם הקנדי היה מצטרף לפילוסוף היווני דיוגנס, עליו מסופר שגר בחבית וכאשר אלכסנדר מוקדון שאל אותו אם הוא יכול לעשות משהו למענו, ביקש שיזוז כדי לא להסתיר לו את השמש. השיר הזה הוא הפיהוק הכי יפה ששמעתי בחיים וגם תשובה הולמת למי שחושב שאי אפשר לעשן בלי פינק פלויד ברקע. נסו והיווכחו.
21) Liars - Mess On A Mission
בשנה שעברה השקרנים הופיעו בישראל והבארבי לא ממש עלה על גדותיו. סביר להניח שהאלבום החדש שלהם לא הגדיל את מעגל האוהדים בארץ הקודש: הוא טכנואידי, מנוכר, קשוח ואלים. אבל מבנה השירים, לעיתים, הוא פשוט להפליא. התוצאה של השילוב הזה היא שאם פזמון פופ רגיל מנסה להתחבב עליך בקריצה, רגעי השיא של Mess On A Mission, כפי שמתחוור כבר בהאזנה הראשונה לשיר, תופסים אותך באוזן, גוררים אותך לסמטה חשוכה ומצווים עליך: זה טוב. זה אחד משירי השנה. לאור העובדה שהלהקה ציינה כי השיר מנסה לבטא את תחושת עודף אפשרויות הבחירה בחברה העכשווית, אפשר לראות באסתטיקה הזו דרך יעילה לצאת דופן משאר ההיצע המוזיקלי בשנה האחרונה.
20) Run The Jewels - Close Your Eyes (And Count to Fuck) (feat. Zack de la Rocha)
Run The Jewels הוא שיתוף פעולה פורה בין הראפר קילר מייק לראפר והמפיק אל-פי שהוציאו השנה אלבום היפ-הופ מורכב, יצירתי, מאתגר ומעניין. הבן של ג'ף טווידי מ"ווילקו" כינה אותם "הפנים המודרניות של המחאה", ובהמנון דחוס המלל הזה, בו מתארח זאק דה לה רושה מלהקת רייג' אגיינסט דה מאשין, יש שורה שאפשר להדפיס בגב חולצות ה-I Cant Breathe שקבלו על מותו המיותר של אריק גריימר: We killin' 'em for freedom cause they tortured us for boredom
19) Nothing - Get Well
אפשר להאמין לדומיניק פאלרמו כשהוא שר מילים כמו "קל יותר להתגעגע בלילות אפלים כמו הלילה/ אבל העננים השחורים עדיין עוקבים אחרינו/ חייבת להיות דרך לברוח מהגשם/ אבל אני לא יכול למצוא אותה". לא מדובר בנער תפנוקים משועמם שמנסה להיות קודר כדי לפתח זהות יותר מעניינת; רוב הטקסטים באלבום הבכורה של Nothing נכתבו בשנתיים בהן הוא ישב בכלא על דקירה במהלך קטטה מימי חברותו בהלקת ההארדקור-פאנק Horror Show. המשולש פאנק-שוגייז-מטאל של הגלגול החדש של פאלרמו מזכיר קצת את האלבום של Deafheaven מהשנה שעברה, גם אם הוא מחלק אחרת את 3 רכיבי העוגה, והניגוד בין המוזיקה הקוצנית לשירה העדינה הופכת את השיר הזה לאחד הגדולים של 2014.
18) A.G. Cook - Beautiful
אחד הדברים הכי מעניינים ומעוררי המחלוקת שקרו השנה במוזיקה הוא הלייבל הלונדוני PC MUSIC, שהוציא קרוב ל-50 שירים מאז סוף 2013 תחת שמות שונים שחלקם אפופי מסתורין. איי. ג'יי קוק הוא המפיק שעומד מאחורי כל זה, ו-Beautiful שלו הוא אחד מפסגות הרפרטואר שגם מדגימות אותו מצוין: סוכריית פופ מלאה אירוניה ואינפנטיליות מוגזמת בהשפעת אסתטיקת החומד היפני (המילה Kawaii שמתארת אותו נכנסה השנה למילון קולינס בבריטניה), יורודאנס ניינטיזי עם קולות נשיים שעוברים מניפולציות ווקאליות, ומילים מטומטמות שאי אפשר לשיר בלי קריצה. כמו תמיד עם סוכריות, כשאוכלים יותר מדי מהן בא להקיא, אבל במינון נכון זה הדבר הכי טעים בעולם.
17) Perfume Genius - Queen
המוזיקאי הרשמי של החוגים ללימודים קוויריים ברחבי העולם קפץ מדרגה מוזיקלית באלבום השלישי שלו. אם שתי דקות הפסנתר הצח של Hood הנהדר אפיינו את ראשית הקריירה שלו, Queen הוא הרגע בו מייק הדרס מכריז שהוא הרבה יותר מאמן שכיף למחות איתו ובאמצעותו. בראיון סיפר הסינגר-סונגרייטר מסיאטל שהשיר עוסק בעוצמה שאפשר להפיק מהידיעה שעצם הנוכחות שלך מעוררת אי נוחות באחרים. השורה "No Familty is safe when I sashay" מזקקת בצורה נפלאה את המתח בין הסדר החברתי להות מינית חתרנית.
16) Caribou - Can't Do Without You
השיר הזה הוא סוג של תרגיל מוזיקלי: איזו תפאורה אפשר לבנות סביב 5 מילים? מה קורה למוח אחרי שהוא התרגל לתבנית רפטטיבית שפתאום הופכת למופע זיקוקים מרהיב? האם אפשר להפוך ברגע את התוגה לחגיגה? ואיך הגברת הווליום מסייעת לטרנספורמציה הזאת? דן סניית' הוא מדען דאנס בחליפה בוהקת שמרקיד בעיקר את האיברים הפנימיים, ולא מפתיע שהשיר הזה יצא מידיו של ד"ר למתמטיקה.
15) Father John Misty - Bored In The USA
לא, זה לא מקרי שלשיר קוראים Bored In The USA. הוא יצא 30 שנה בדיוק אחרי ה-30 לאוקטובר 1984, מועד הגחתו לעולם של Born In The USA של ברוס ספרינגסטין. ואם "הבוס" - אני לא באמת יכול לכתוב את זה בלי גרשיים - קונן על ההיבט האימפריאליסטי של החלום האמריקאי, עם תופים וצעקות ולהט שמסגירים את ההנחה שיש עוד תקווה ואם רק נתעסק בעצמנו ולא בוויטנאם אולי הכל יהיה בסדר, ג'וש טילמן מסכם בלאות פסנתרית מה קרה מאז לאומה המשוגעת הזאת: צריכה מסממת עד כדי שעמום, הלוואות סאב-פריים, חינוך חסר תועלת, זוגיות רקובה, תקוות שווא דתיות וטירוף היופי והנעורים. הצחוק ברקע מרמז שכל ההבטחות החברתיות היו מגוחכות מלכתחילה, אבל ההבטחה שהיא פאדר ג'ון מיסטי, שבק סימן השנה כאמן החדש האהוב עליו, עוד עשויה להתממש.
14) Makthaverskan - Antabus
הלהקה עם השם הכי מוזר ובלתי זכיר ברשימה היא חברת כבוד במסדר האינדי של גטנבורג שבשבדיה, והאלבום השני שלה הוא זעקת אחת גדולה שנשלחת לעולם היישר מתוך סדיני הבטלה ושמיכות הייאוש. השיר הזה, שפותח את האלבום, מדגים נהדר את הדרים-פאנק הישיר והכתיבה שמכילה מונולוגי התגברות על פרידה שיוצרי מחוברים היו הורגים בשבילם: "החברים שלי אומרים לי שאני טיפשה, שאני צריכה להמשיך הלאה, אבל הם לא יודעים איך אני מרגישה. אני לא חזקה, אני לא חזקה". שיר הפאק-יו של השנה מתוך אלבום הפאק-יו של השנה.
13) The Family Crest - Beneath the Brine
כמו אנשים גדולים, גם שירים גדולים לא צועדים במסלולים שהותוו מראש. נניח מסלול הבית והפזמון, שמרכז את השיא האנרגטי בשתיים-שלוש פסגות שכל שאר הזמן בשיר משועבד להן. קולקטיב האינדי המתוזמר וההרמוני מסן פרנסיסקו סיפק דוגמא מופתית לשיר שחומק מהמבנה הזה, עם רצף אורגזמות ואתנחתות של רכבת הרים ממזרית.
12) Future Islands - Seasons
קבלו את הלהיט הכי גדול שניפק האינדי ב-2014. קרוב לודאי שהוא הופיע בהכי הרבה רשימות סיכום, כולל לא מעט מדליות זהב, ואפשר בהחלט להבין למה. זה המנון סינת'פופ שמתייחד בחום סולי, טקסט שעוסק בשינוי ועובר מהטבע לאדם כבר בשורה הראשונה, ופזמון בומבסטי שמצליח איכשהו להימנע מפומפוזיות. ואם כל זה לא הספיק, במרץ הוא הפך ל"אירוע" שדובר לעייפה לאחר שפיוצ'ר איילנדס ביצעו אותו בתכנית של דייויד לטרמן. סמואל הרינג הציג לראווה כרס מפוארת וקרחת מרשימה לא פחות, שני אלמנטים נדירים עבור סולנים של להקות טרנדיות, שרוב סולניהן מתאפיינים בכרבולת מפוארת ורזון שגורם למכנסי סקיני להיראות עליהם כמו ג'ינס של אקס בוי. אך גם זה משני לפרפורמנס הבלתי נשכח של הרינג, שזגזג בין פארודיות על ביצועי פופ-רוק, ונראה כמו מטיף דתי שזומם לטרוף את הקהל וברגע שאחריו כמו גבר במשבר גיל ה-40 שמבקש ליטוף. אבל למה אני משחית מילים במקום להציג את הראיה הניצחת: הוא נכנס, באיחור של 10 חודשים, לפלייליסט של גלגל"צ.
11) Jessica Lea Mayfield - Do I Have The Time
דברים שאני אוהב אצל ג'סיקה לי מייפילד: היא הקליטה EP כבר בגיל 15, דן אורבך מהבלאק קיז התלהב והפיק לה שני אלבומים, היא התארחה באחד השירים מ-Attack&Release, השתחררה מצלו של אורבך ותפסה פיקוד על האלבום החדש שיצא השנה, נהייתה יותר גראנג'ית ופחות קאנטרית, יש לה שילוב כובש של תחכום ופשטות ורוך וקושי, וגם את אחד השירים שלא הפסקתי לשמוע בחודשים האחרונים, שיר שהביצוע שלו בלייב מרושל וחינני מזה שבאלבום. דברים שאני לא אוהב אצל ג'סיקה לי מייפילד: היא נשואה לבסיסט שלה.
10) Angel Olsen - White Fire
מחוקי היסוד של הרשימה: אם הוצאת את השיר הכי טוב של לאונרד כהן בשנה בה לאונרד כהן עצמו הוציא אלבום חדש, מקומך בעשירייה הראשונה מובטח. בשיר אחר מאלבום הפריצה המרשים של אולסן היא שואלת "האם גם אתה בודד?" וממשיכה ב-"תן כיף, גם אני". אבל רק כשהיא פותחת את White Fire בהכרזה שהכל טראגי ומתפרק, עם קולה המברווז, מתעורר חשק אמיתי לתת לה את היד.
9) FM Belfast - Brighter Days
פלא שהשיר הכי כיפי של השנה והקליפ הכי כיפי של השנה הגיעו מאיסלנד? ככה זה כשיש המון שטח ומעט אנשים שחיים במדינת רווחה. צפיפות זה רע ושמש זה אוברייטד. בטקסט שנלווה לאלבום השלישי שלהם כתבו FM Belfast לקהל שהם מקווים שהוא יהפוך את הימים שלהם לבהירים יותר ויוסיף צבע לכל מה שהם עושים. מי שטעם ולו ממתק אלקטרו-פופ ממכר אחד שלהם יודע שדינה של התקווה הזו להתגשם.
8) Wild Beasts - Wanderlust
השיר הזה הוא האח של המקום ה-12 במשפחת הסינת'פופ של השנה. האח החורג, המופנם, המלנכולי, זה שלוקח יותר זמן להיחשף ליופי שגלום בו. ודווקא עכשיו, בפתחה של עוד מערכת בחירות בה ישטפו לנו את המוח עם סיסמאות פאתטיות, אפשר להתענג על המנטרה מהחלק האחרון שלו, זה שהזניק אותו למקום כל כך גבוה ברשימה: אל תבלבלו אותי עם מישהו ששם זין.
7) Alvvays - Archie, Marry Me
יש שירים שאתה מתקשה להאמין שאוזן אדם תוכל לסרב להם. כאלו שאתה בטוח שאם תשמיע למישהו אחר והוא יסתייג מהם, או אפילו יתרשם למחצה והם לא יקפיצו אותו בהתלהבות, משהו בו לא בסדר. כזה הוא שיר הנישואין של ארצ'י, שאני יכול רק לקנא בו שהמנון כזה נכתב עליו. אבל בעצם, מי מאיתנו לא היה ארצ'י או איננו ארצ'י ברגע זה ממש: בז למוסד הנישואין, תקוע עם הלוואות סטודנטיואליות, חושש מתשלומי מזונות, צעיר מכדי להישאר בזוגיות אבל עבר מספיק זמן כדי שיהיה קצת מאוחר לעזוב אותה. 3:17 שניות שאחטוף בכל רגע שהן יוצעו לי, כמו מקלחת זריזה שיכולה לשנות את המומנטום של כל היום.
6) Eagulls - Possessed
תמיד ידעתי שאם השוגייז והפוסט-פאנק יזדיינו יהיו להם ילדים יפים. הצאצא הכי מוצלח של הזיווג הזה השנה הוא הקטע האינטנסיבי של להקה אנגלית מלידס שהסגירה משהו מזהותה בקאבר ל"רקוויאם" של Killing Joke באי.פי מאשתקד. השיר הכי טוב שלה עד כה, מאלבום הבכורה המסקרן, נפתח בלקיחת אוויר בדרך לשלוש דקות מסחררות של מיי בלאדי ולנטיין על ספידים
5) Skepta feat. JME – That's Not Me
לסקפטה נמאס מהראפרים החדשים שמתפארים במותגים ומתרברים בהישגים מיניים, והורסים את סצנת הגריים הבריטי שהוא היה חלק מבנייתה. את הזעם הזה הוא תעל לשיר ההיפ-הופ הכי טוב שיצא ב-2014: ביט גולמי, פלואו רצחני, האח JME שתרם בית וקליפ בניחוח אנדרדוגי (שימו לב לקופסה האדומה ששימשה בוודאי להעמסת עגבניות בגלגולה הקודם) שעלה פחות מ-300 שקל ולמרות זאת נבחר לקליפ השנה בטקס פרסי ה-MOBO. האלבום המלא ייצא ב-2015, ולמרות שחשבתי שזה לא אני, אני מודה שהימים נספרים.
4) Advance Base - Summer Music (Remix feat. Gordon Ashworth & Julie Byrne)
3) Great Ytene - Hunter
גרייט איטן היא רביעייה לונדונית שהוקמה רק בשנה שעברה ובמרץ שיגרה EP ראשון שכלל את השיר הכי אנדרייטד של 2014. מפגש מרהיב של גיטרות שוגייזיות ואסתטיקה פסיכדלית שנשמע כאילו הוא בא מהים או מהחלל, אבל בטח שלא מהאדמה השגרתית והבנאלית. גם הקליפ מיישר קו עם תחושת הזרות והניכור שעולה מהשיר, כשהסולן נראה כמו אשליה אופטית של דמות שנוצרת על שלולית מים עכורים. הלוואי שהייתי יכול לעבור לגור בפזמון.
2) Parquet Courts - Instant Disassembly/Sunbathing Animal
אם הייתי הופך את סיכום השנה במוזיקה לטקס רב הוד והדר, הייתי מזמין איזה פנסיונר דיסטורשן להכריז על להקת הרוק של 2014. הוא היה מגשש את דרכו למעטפה ועם ידו המיובלת היה מוציא ממנה את התשובה ומכריז בקול חרוך: "פארקט קורטס!". ואז.. ואז מה? הריף הסטלני של Instant Dissesambly או הטירוף של Sunbathing Animal? מאמסיטה ונאום השכרות של אנדרו סאבאג' שנשמע כמו ג'ונתן ריצ'מן מהמודרן לאברס, או הדיבוב הבלתי עקיב של תודעה של חתול? כמי שעשוי למות יום אחד מהתלבטות בדבר תוכנה של ארוחת ערב אקראית, לא היה קל לי לדרג כל כך הרבה שירים, אבל רק במקרה של הרביעייה הברוקלינאית הזו וסגן שיר השנה לא הצלחתי להכריע. מה אכפת לכם, הרווחתם שיר.
1) Elbow - Fly Boy Blue/Lunette
שיר השנה לא אמור להיות זה שאפיין אותה בצורה הכי מדויקת, פילס נתיב חדש באודיסאה של הצלילים או התיך ז'אנרים בצורה מעוררת כבוד. אלו הן פריבילגיות ששמורות לדירוגי אלבומים או ניתוחי עומק מטא-מוזיקליים. שיר השנה הוא זה שמעורר אצלך את מידת הרגש והמחשבה הרבות ביותר. וב-2014, התואר הזה היה שייך לשיר הכי טוב של אלבו בשנים האחרונות כבר מחודש ינואר. כל זאטוט ספורטיבי יודע שקשה הרבה יותר לשמור על הפסגה מאשר להגיע אליה, ו-Fly Boy Blue/Lunette הצליח לעשות את זה: בזכות שני החלקים שהתקשיתי להחליט מי המועדף עליי, הראשון עם החצוצרה המפתיעה או השני עם הקול הממוטט של גאי גרווי; ההכרה בתחלואי ההתבגרות והבחירה בחיים חרף אותה הכרה; ושורות כמו "אני בטוח שבסוף ארצה עוד זמן לחיות, אבל תסלחי לי אימא, גם בקבר ארצה בקבוק וויסקי טוב וכמה סיגריות". אלבו היא לא הלהקה הכי מגניבה וחדשנית בעולם, אבל השיר הזה יישאר איתי הרבה אחרי הטרנדים החמים והנכונים לרגע של 2014.
עוד במצעד שירי השנה 2014
חלק ראשון: מקומות 76-100
חלק שני: מקומות 51-75
חלק שלישי: מקומות 26-50
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם