חשיפה ראשונה: האמת על האיש עם מסכת הזאב
האמן אביתר עמר עלה לתודעה הציבורית במהלך צוק איתן, כשמגישי החדשות עצרו לרגע את הדיווחים מעזה והדרום כדי לתהות על מהות הצייר המסתורי מהפייסבוק שמציג את עצמו כזאב. "אפילו חברים קרובים שאלו אותי אם אני רוצה ללכת לתערוכה של אביתר עמר. כשעניתי להם בסוד שזאת התערוכה שלי, הם לא האמינו"
במהלך צוק-איתן עלה לתודעה הציבורית הצייר אביתר עמר. זה קרה בלב הפריים-טיים כשמגישי החדשות עצרו לדקה את המהדורה המיוחדת ודיברו על הצייר המסתורי מהפייסבוק שמציג את עצמו כזאב.עוד כותרות ב-nrg:
• למה החליט ליאור שליין לעקור לערוץ 10?
• "משחקי הכס" נגד "האנטומיה" - מי לוקחת?
• איפה נמצא הסיטקום הטוב ביותר בישראל?
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
השיח התמקד בעיקר בתוכן העבודות של עמר: מאייר את כל האנשים ברשימת החברים שלו לפי תמונת הפרופיל שלהם, אך ללא תווי פנים ועם רקע בצבע אחיד, בכדי להבליט את תחושת הניכור שבמרחב הוירטואלי. מיד לאחר סיום הכתבה קיבל עמר יותר מ-600 בקשות חברות לעמוד הפייסבוק שלו, וכך, יום יום, שבוע אחר שבוע, השיח סביב עבודתו התעצם כפתית שלג שהפך לכדור.
מה שנודע לציבור ולקהלו של עמר (שזהותו חסויה) הוא שהוא נולד ב-1989 למשפחה קשת יום מקריית-גת. בילדותו הוא לא היה מהילדים המקובלים של בית הספר, ולעיתים ידע מחסומים בעקבות שורשיו המזרחיים. חייו מעולם לא היו מוצלחים ויציבים, אלא רק מאז שהחזיר את השד העדתי חזרה לבקבוק, עבר לתל-אביב והפך לסטודנט בבצלאל. בהמשך, ממה שנודע בדף האומן שמוצג בתערוכותיו, הוא חזר לפרופיל האינטרנטי שסגר בעבר, אך הפעם מאחורי מסיכה של זאב. הסיבה לכך היא מטאפורה לאנשים הרשומים ברשתות החברתיות שבמרחב הוירטואלי: חיה שחיה בלהקות אך גם משמשת כסמל לבדידות.
הילד הדחוי מקריית-גת המשיך לצייר את חבריו לפייסבוק, קבוצה שרק הלכה והתרחבה, והגיע במהירות למהדורת החדשות המרכזית ולהישגים מרשימים נוספים תוך פחות מחצי שנה: סירב להצעה מהפסטיגל (בטענה: "לא מערבב כסף ושטויות"), צייר פלייר להופעה בישראל של להקת ריפבליקה, כיכב בכתבה במגזין נחשב, העלה תערוכת קונספט ב"קזינו סאן-רמו", אפליקציה שמציירת אנשים בדומה לסגנונו, גרפיטי בכל רחבי תל-אביב ("אביתר עמר תצייר אותי!") שהגיע עד לקירות בברלין. בקיצור, עמר הוא מעין סיפור סינדרלה של עולם הציור בעידן המחשבים והרשתות החברתיות.
את הדעה שגיבשתם על אביתר עמר עד כה, אתם מוזמנים למחוק. nrg תרבות חושפת לראשונה שהסיפור הזה טוב מכדי להיות אמיתי.
לאיש מאחורי מסיכת הזאב קוראים איתמר תורן, בן 26 מתל-אביב וסטודנט לתקשורת ומדיה חזותית בבצלאל. כשהוא משוחח אתנו על אביתר הוא לפעמים מדבר עליו כישות נפרדת, ולעיתים בחיוך המזכיר את ליאונרדו דיקפריו בתפקידו כזייפן הגדול ב"תפוס אותי אם תוכל".
"זו דמות שיצרתי שאין לה בעיה עם אגו", אומר תורן, "אך יחד עם זאת זה אלטר-אגו שלי. מבחינתי הוא מקביל אלי אבל רק מהצד השני וההפוך ממני, מהפרברים, אנחנו זאב העיר וזאב הכפר.
"כשיצרתי אותו חשבתי לעצמי שאם יש לי כבר אלטר-אגו אז שלא יהיה אשכנזי אלא מזרחי עם חיים קשיים, שלא קיבל הכול בכפית של כסף. אחד שהגיע למקום שלו וקנה אותו בכבוד. מלבד זאת, בפן האישי, זה מי שאני יכול להיות. כל מה שאני לא מרגיש בנוח לפרסם על עצמי או לעשות - זו הבמה של אביתר עמר. זה מתחיל בזה שאני לא בטוח בכישרון הציור שלי, כי בבצלאל אני לא מהקבוצה של המאיירים המוכשרים. בזכות אביתר אני מבין שהכול קשור לביטחון העצמי. זה לימד אותי שהיכולת של מה שאתה רוצה ליצור זה לא תמיד תלוי ברמה, אלא במה שאנשים אוהבים".
חשוב להבהיר שלא מדובר בגימיק נוסח "השרוף מתגלה כחיים צינוביץ'". תורן בנה את דמותו של אביתר עמר ללא מחשבה מוקדמת על השתלשלות העניינים, וגם לא על כך שהוא עומד להיכנס לנעליים של ישות צבעונית ואהודה.
הנתון החשוב הוא: תורן התחיל לצייר רק כשהדמות הבדיונית נכנסה לחייו. "במהלך הלימודים שלי היה שיעור בו הבחנתי שישנם אנשים שממש משקיעים בעבודת ההגשה לצד כאלה שעשו זאת בחמש דקות לפני תחילת השיעור, ולמרות זאת כל העבודות היו נראות זהות על הקיר מבחינת דבריו של המרצה", נזכר תורן. "הגעתי למצב שחשבתי לעצמי: 'אני יכול לשים כל דבר על הקיר'. בשיעור שעסק בכרזות תליתי ציור שעשיתי לפני השיעור כבדיחה, ובכדי שזה לא יהיה מביך חתמתי בשם הפיקטיבי: אביתר עמר. המרצה התפלא והתבונן בזה, הפך את זה וניסה לפענח ('זה נראה כמו טנק...'), זה הראה לי שברגע שזה תלוי על הקיר זה כבר נתון למבחן הקהל.
"לא ניסיתי לצחוק על המרצים שלי, פשוט רציתי לראות ולהראות שכל דבר יכול להיחשב כעבודת אומנות. אחר כך אביתר התחיל לעשות כל מיני בדיקות כאלה באינטרנט והמעגל התחיל לגדול ויצא מהמסגרת של בצלאל. בהתחלה זה היה נראה מוזר לחלק מהאנשים: זאב מוסיף אותם לרשימת החברים בפייסבוק וכעבור כמה ימים מתפרסם בפרופיל שלו ציור שלהם ללא תווי הפנים".
יש שיראו באביתר עמר בדיחה של מסדרונות סטודנטים שהתגלגלה עד ללב הפריים-טיים, אינטרנט ותערוכות, אך אין זה היה הופך לאומנותי אלמלא היה בזה ניסוי-חברתי. הנתח העסיסי בסיפור זה הוא שדמותו של אביתר עמר מתגמדת לעומת המשחק שבין המציאות לבדיון, יש שיקראו לזה שקרים, שעושה תורן סביב דמותו של הצייר הפיקטיבי. כך או כך, אינפורמציה רבה, רגעי תהילה קצרים והצהרות אומנותיות שמופצות ברחבי האינטרנט סביב עמר, מכילות עובדות דמיניות, לצד אמת מוחלטת.
"זה הכל פשוט שיווק של מוצר שהוא לא באמת קיים. אני משחק על המדיה של 'האם האומנות הזאת שווה משהו אם לא הייתה משווקת ככה?'", מתוודה תורן, "אנשים אוהבים לקנא במישהו שטוב לו או לאהוב את מי שמפרגנים לו. אם באמת יוצא לי לעשות תערוכה אז למה לא? מה שיוצא - אני עושה, ומה שלא - אני גורם לזה להיראות כאילו זה קרה".
הגיע המקום לעשות סדר בבלגן:
• ציור תמונות פרופיל בפייסבוק, ללא תווי פנים, לצורך הדגשת הניכור במרחב הוירטואלי - שקר.
תגובת האומן: "אני פשוט לא יודע לצייר פנים. הסיבה המקורית היא שפשוט אני לא מסתדר עם זה, אבל ברגע שהתחלתי לעשות את זה הבנתי מהר מאוד שזה מה שמיחד אותי מציירים אחרים. אפשר לזהות מישהו גם בלי התווי פנים שלו. אנשים שאני מצייר בפייסבוק מרגישים שמצד אחד רוצים לראות ציור של עצמם, אך מצד שני אין בזה שום דבר שזה שלהם".
• שיתוף פעולה עם להקת רפבליקה לרגל הופעתה בארץ - אמת.
תגובת האומן: "המפיק שלהם פנה אל אביתר מבלי לדעת שהוא פיקטיבי. לאחר שציירתי אותם ללא פנים זה הפך לכרזה ולפרסומת שלהם. בעמוד הרשמי של הלהקה בפייסבוק הסולנית כתבה: "ממש אהבתי את זה שאין לי פנים".
• זיוף כתבה במגזין נחשב - שקר (בניגוד לכתבה במהדורת החדשות שבטלוויזיה).
תגובת האומן: "צילמתי דף מתוך המגזין, עשיתי פוטושופ עם פונטים זהים והחלפתי את הטקסט למה שאני רוצה. זה הגיע עקב כך שעיתונאית ניסתה ללא הצלחה לעשות עלי כתבה. שאלתי את עצמי: 'מה ההבדל בין האמת לזיוף?, הרי בסופו של דבר הכתבה תתפרסם בפייסבוק ואני אקבל מלא לייקים".
• תערוכת קונספט - אמת.
תגובת האומן: "מישהו פנה לאביתר ואמר שהוא רוצה לארגן לו תערוכה. זו לא הייתה הכוונה שלי, לעשות תערוכה שאקבל עליה כסף. כל אחד היה יכול לבוא ולראות את הפרצופים שלו תלויים על הקיר, מהמרחב הוירטואלי אל המרחב הציבורי, ואפילו לקחת את הציור מבלי לשאול. באותו הזמן עמדתי שם בצד ואף אחד לא ידע מי אני. אפילו חברים קרובים שאלו אותי אם אני רוצה ללכת לתערוכה של אביתר עמר. כשעניתי להם בסוד שזאת התערוכה שלי הם לא האמינו".
• אפליקציה שמחקה את סגנון ציורו של עמר - שקר.
תגובת האומן: "כרגע אין באמת אפליקציה שאמורה לצייר את כל מי שביקש מאביתר ציור והוא לא הספיק לעשות זאת. בימים האחרונים, אחרי שהתבדחתי, פנה אלי אדם שרוצה לעשות זאת אך עוד לא ידוע אם זה אכן יקרה".
• גרפיטי ברחבי תל-אביב ("אביתר עמר תצייר אותי!") שהגיע עד לברלין ונעשה על ידי חבריו לפייסבוק - שקר.
תגובת האומן: "רוב ההודעות שאביתר מקבל זה: 'מתי אתה מצייר אותי?', 'למה אתה לא מצייר אותי?'. רציתי לעשות משהו ציני על המצב שנגרם שאנשים כל הזמן רוצים שיציירו אותם, ויותר מזה רציתי לגרום לזה להראות כאילו מישהו אחר עשה זאת. זה התחיל בתל-אביב בלילות כשאני רוכב על אופניים ומקווה שאף אחד לא יבחין, ונמשך עד לפוטושופ בברלין".
קשה להתעלם מההשפעות האומנותיות על הביקורתיות של תורן. הבולטים ביניהם: אומן הרחוב בנקסי (שעד היום אין זה ברור האם הוא זה שיצר על עצמו את הסרט הדוקומנטרי "יציאה דרך חנות המזכרות" או שזה באמת מעריץ כפי שנטען), וקאזאמיר מאלביץ', צייר רוסי שציורו המפורסם ביותר הוא ריבוע שחור. "אני מאוד מושפע מבנקסי בקטע של להגיד שזה אתה או מישהו אחר, וממלאביץ' שמבחינתי פשוט צחק על כולם כשתלה את העבודות שלו בתערוכות – לראות ולהראות את עצמך על הקיר זה גם סוג של ניסוי.
"אני מבקר לייקים וזיוף אבל אביתר בעצמו מזייף כי חלק מהדברים שהוא מפרסם אינם אמיתיים והציורים שלו זה כל אחד פולחן אישיות, ובכל זאת, איכשהו, אני בחור אינטרנטי שתומך בזה".
מן הסתם, בעידן ללא אינטרנט אביתר עמר לא היה מצליח להתקיים כאומן פיקטיבי מהמזרח התיכון. עוד יותר קשה לעכל שבמאה ה-21, במדינה כמו שלנו, אומן צריך להיות גם המשווק והסוכן האישי שלו בכדי להצליח, ולעיתים אף יותר להשקיע בזה מאשר באומנות עצמה. "אני חייב לעשות את השיווק ולא רק את האומנות", מסביר תורן, "אביתר עמר לא יכול להתקיים ללא קהל. אני אישית אמשיך תמיד לעשות ניסוי חברתי זה או אחר שיגרום לקהל לחשוב האם זה אמיתי או לא אמיתי.
"מעניין אותי להתעסק בדברים שיגרמו לאנשים להיות בספק. אם אני מצליח לעלות שאלות אצל אנשים, אפילו כמו 'מי זה בכלל הבן אדם הזה?' – מבחינתי עשיתי את העבודה שלי".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם