ראשי » תרבות » טלוויזיה

לא ממצה: "יומני הרופא הצעיר" קטנה ושטוחה

"יומני הרופא הצעיר וסיפורים אחרים" אמורה הייתה לכבוש את המבקר ותולעת הספרים בקלות, בזכות סיפורו הנהדר של מיכאיל בולגקוב והשתתפותם של ג'ון האם ודניאל רדקליף, אך הותירה אותו מתוסכל בשל התייחסות שטוחה למה שבאמת מעניין בסיפור

כביכול, מדובר בהגשמת חלומה של כל תולעת ספרים. "רשימות של רופא צעיר", ספרו של מיכאיל בולגקוב (ראה אור בעברית בשנת 2007 בהוצאת בבל), שכתב בין היתר את "האמן ומרגריטה"  ו"לב כלב", זוכה לעיבוד טלוויזיוני בכיכובם של שני מגה שחקנים, ג'ון האם ("מד מן") ודניאל רדקליף ("הארי פוטר"). נשמע כמו ממתק אמיתי וצפיית חובה.

עוד כותרות ב-nrg:
• נדיר: מנחם זילברמן מסביר למה ירד מהארץ
• פנימייש עברית? שפת הקודש חדרה לרוסית
• פולישוק סוגרת עונה: הישג ענק להספרי
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

המקום - ברית המועצות, השנה היא 1918, תחילת המהפכה הרוסית. ד"ר ולדמיר בומגרד, בן ה-19 (רדקליף), מסיים בהצטיינות לימודי רפואה במוסקבה ונשלח לנהל מרפאה בעיירה שכוחת אל, נכנס לנעלי רופא שהיה נחשב אגדה באזור. והנה הקטע של הסדרה - הוא משוחח עם עצמו המבוגר ב-16 שנה (האם). אם תסתכלו על המאפיינים הפיזיולוגיים של שני השחקנים, קצת קשה לחשוב שהאם הוא גלגול עתיד של רדקליף בבגרותו, אבל שיהיה.
 
בומגרד לומד די מהר שגם אם הוא קיבל ציונים מעולים וקרא את כל ספרי הרפואה באוניברסיטה, עדיין יש הבדל משמעותי בין תיאוריה למעשים, ומתעד בעקבות זאת יומן המגולל את קורותיו. למרות שהוא מגיע חדור מוטיבציה למרפאה, מהר מאוד הוא מפתח אדישות למקצוע שלו ולפציינטים. החיים שלו בעיירה הזו, שאין בה כלום פרט לשלג ועוד שלג, והאדישות שהוא מפתח לדברים שהוא לא מצליח לשנות (למשל מלחמה בעגבת המדבקת בעיירה הסמוכה), דוחפים אותו למורפיום הממכר.

הסדרה אמנם עשירה בשחקנים מצוינים ובסיפור מצוין, אבל היא קטנה מדי ושטוחה מדי. אין בה ירידה לעומקם של הדברים המתוארים בה, וחבל, כי אפשר היה בקלות

לפתח את מה שעובר על בומגרד - את הפחד עם המעבר מהלימודים לעיסוק ברפואה עם משאבים דלים, את הזרות שלו כאיש העיר הגדולה המגיע לעיירה הקטנה, ובכלל את הדו שיח בין הרופא הצעיר למבוגר.

הדמות של הרופא המבוגר נשארת לא פתורה. האם הוא נשלח לשוחח עם הצעיר כדי למנוע ממנו את ההתמכרות למורפיום? האם הוא נשלח להרגיע אותו? לא ברור.

האווירה הטעונה של ברית המוצעות לפני הפיכה, האמצעים הרפואיים הפרימיטיביים העומדים לרשותו של הרופא, היו יכולים להיות מצוירים ביד אחרת בהצלחה גדולה. קחו לדוגמא את שתי היצירות של טים ברטון "סליפי הולואו" ו"סוויני טוד"  מאותה תקופה, שמכילות בדיוק רב את מה שמצופה גם מ"יומני הרופא" ולא נמצאים כאן.

אחרי ארבעה פרקים קצרים, בסוף העונה הראשונה, אנחנו נשארים עם תאוותנו בידנו, אך למרות כל האמור לעיל, שווה לתת צ'אנס נוסף לעונה השנייה, בתקווה שתתרומם קצת.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...