לה רונדינה מוכיחה: הגיע הזמן לגוון את האופרה

ביצוע מעולה של "לה רונדינה", אופרה פחות מוכרת של פוצ'יני, מוכיח שהגיע הזמן להרים את הכפפה ולהעשיר את רפרטואר האופרות המוצגות בימינו. האופרה נכתבה לפני כמאה שנים, אבל מה שמתרחש על הבמה אקטואלי היום לא פחות מכפי שהיה בשעתו

בן עמי פיינגולד | 14/1/2015 20:20

האופרה הישראלית מעלה אופרה פחות מוכרת מאת פוצ'יני. מדובר ב'לה רונדינה' (בכורה: מונטה קרלו, 1917), הכתובה בסגנון מיוחד יותר קאמרי, אינטימי, המושפע מהסגנון של האופרטה הוינאית, מה שגרם לכך ש'לה רונדינה' לא הוצגה לעתים קרובות, אלא מפעם לפעם במינון יותר מוגבל.

עוד כותרות ב-nrg:
• פדופיליה היא בעיה אמיתית, תעזבו את סיה
• נדיר: מנחם זילברמן מסביר למה ירד מהארץ
• האם "הומלנד" תפסיק לעסוק בטרור המוסלמי?
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

אבל מה שהקהל רואה ושומע גם זו אופרה כמו כל אופרה, הכתובה אמנם בסגנון קצת שונה אבל לא פחות מעניין.
האופרה מוגדרת כ'קומדיה לירית', אבל, למעשה, שום דבר בה אינו מצחיק. אפילו רציני, עד כדי טרגדיה. יש שאומרים שפוצ'יני הושפע במקרה זה מ'לה טרוויאטה' של וורדי.

''לה רונדינה'' יח''צ

העלילה מתרחשת בצרפת, בעיקר בפריז, סביב נושא אחר – אהבה בינו לבינה. אבל לא כמשהו 'רומנטי' המבטיח אושר ואהבה אלא כסיפור הקשור ברקע ובאופי הבעיתיים של הדמויות השונות. במוקד ניצבת דמותה של מגדה, שרוצה, אבל אינה מסוגלת, להתחתן עם בחיר ליבה בגלל טראומה אישית שהיא נושאת בתוכה, בלית ברירה. כך מסתיימת העלילה - אין פתרון מאושר – חוזרים לשגרה, עם כל הבעיות.

האופרה נכתבה לפני כמאה שנים, אבל מה שמתרחש על הבמה הוא אקטואלי היום לא פחות מכפי שהיה בשעתו. בני אדם, על אופיים ועל חולשותיהם, הם בני אדם, בכל מקום ובכל זמן. עם זאת יש באופרה, כפי שנכתבה, גם נקודת תורפה שאין להתעלם ממנה. העלילה ממוקדת בדרך כלל בסיטואציה בסיסית אחת החוזרת בשינויים קלים במהלך העלילה - מפגש או עימות של טיפוסים שונים עם עצמם ועם הזולת.

• האופרה הישראלית סירבה להשמיע את התקווה

גם אופרות פחות מוכרות יכולות. ''לה רונדינה'' יח''צ

עם זאת, הביצוע מעולה. התפאורה מרשימה. התזמורת מעולה, המקהלה, הניצוח, התלבושות והכוראוגרפיה. גם כל התפקידים מלוהקים כמו שצריך מבחינת הקול

והמשחק. בעיקר כדאי לציין את הסופרן אורליה פלוריאן בתפקיד מגדה, מי שנושאת בתוכה אותה טראומה אישית שאין לה פתרון, עם קול מאוד מרשים ומגוון מבחינה ווקאלית ותיאטרלית. צל"ש מיוחד מגיע גם לסופרן הילה בג'יו בתפקיד המשרתת ליזט וכן לשלושת הטנורים - מריוס ברנסיו (המשורר פרונייה), איתן דרורי (גובין) וזורן טודורוביץ' (רוג'רו אהובה של מגדה) והבס-בריטון ולדימיר בראון (רמבלדו פרננדז הפטרון של מגדה).

לסיום עוד משהו – קצת יותר כללי. הקשור לרפרטואר של האופרה שלנו, וגם לכל האופרות בעולם. בדרך כלל מוצגות באופן שוטף כעשרים-שלושים אופרות החוזרות שוב ושוב... 'כרמן', אאידה', 'לה בוהם', מתוך רפרטואר של מאות אופרות שנכתבו במשך מאות שנים. הגיע הזמן שהאופרה בכלל, וגם אצלנו, תנסה לנקוט יוזמה, לשם שינוי, ולגלות עוד משהו, לא מוכר מתוך רפרטואר עשיר של אופרות – הרשימה ארוכה.