ראשי » תרבות » קולנוע

"הגננת": שירה קולנועית צרופה

פריחת הקולנוע הישראלי לא מסתכמת ב"את לי לילה". "הגננת" של נדב לפיד מטלטל ומביא לקדמת הבמה כוח נשי שלא מקבל את הזרקור לעתים תכופות, לעומת עוצמתו של הסרט שעומדת בשורה אחת עם הצלחות הענק של היצירה הישראלית בתקופה הנוכחית

לפני כשבועיים אף אחד לא יכל להפסיק לדבר על "את לי לילה" המופתי של אסף קורמן, אחת ההצלחות הגדולות של הקולנוע הישראלי בשנים האחרונות. אך בתקופה נהדרת כזו שחווה עתה הקולנוע הישראלי, שבועיים זה יותר מדי, וכבר הגיע הזמן ליצירה נוספת שתעשה גלים בקרב שוחרי התרבות המקומיים.

עוד כותרות ב-nrg:
• בשר ודם: תכירו את איש משפחה האמיתי
• עכשיו גם שחקן: אלירז שדה בדרך לפסטיבל ברלין
• כישרון הולך לאיבוד: טים ברטון החדש פשוט נוראי
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

"הגננת", סרטו השני של נדב לפיד ("השוטר"), כבר הספיק להרשים בכמה פסטיבלים, ביניהם פסטיבל קאן ופסטיבל ירושלים שבשניהם זכה לשבחים. עכשיו שהוא מגיע לאקרנים, יוכלו הצופים לשפוט בעצמם את טיבו של הסרט שהוכתר כאחת היצירות הגדולות של הקולנוע הישראלי.
 
"הגננת" מגולל את סיפורה של נירה, גננת ומשוררת כושלת אשר מתחילה לפתח מערכת יחסים מורכבת עם יואב בין החמש, כאשר היא מגלה שהילד ניחן בכישרון ייחודי ובלתי צפוי לשירה. ככל שהקשיים להביא להכרה בכישרונו של יואב הולכים ומצטברים, הופכת נירה ליותר ויותר נואשת ושלוותם של הצופים הולכת ומתערערת.

יש לציין, עם זאת, כי כבר מתחילתו הסרט לא מסב תחושה של רוגע. דמותה של נירה אולי נראית ומתנהגת כאישה בטוחה ומיושבת בדעתה, אך כמעט מיד ניתן להרגיש, בזכות הופעתה החזקה של שרית לארי, כי יש בה מעין רעב, כשל חיית טרף, והרעב הזה מתעצם עד שאין מנוס מלהיכנע לו. החוויה כולה הופכת למטרידה אף יותר בשל הימצאו של יואב הקטן (אבי שניידמן) בעין הסערה הזו, שמתבררת כקצת יותר רציניות מהיותה של נירה מחנכת תומכת במיוחד.

 
"הגננת" עוסק בכמה תמות מעניינות, ביניהן החוויה האנושית הנצחית של פיוס בין יצירתיות ופרקטיות, מהותם של חיים זוגיים, משפחתיים ואישיים והאיזון ביניהם, ואף רמיזות קלילות לסוגיות של אפליה מגדרית וגזענות. אך בעיקר, זהו סרט על כוח, וספציפית כוח נשי. זהו כוח בעל רבדים שונים שבחלקו מודע, ובחלקו לא מודע. כוח שבמידה מסוימת נשלט על ידי הגננת, אך ברובו ממומש על ידי חלק מסוים בה שהיא עצמה לא מכירה, חלק שאותו איננה יכולה לווסת.

יתר על כן, אותו דחף סורר איננו נחלתו של כל אדם מעט מעורער בנפשו, אלא דווקא מוגדר ומתאר חוויה נשית ספציפית. ביצירה עוצמתית זו עלה לפיד על משהו מעניין

שלא רואים פעמים רבות על המסך והוא הפוטנציאל הגלום בכוחה של אישה, שעד היום ברוב המקרים איננו ממומש במלואו, ואיתו גם חוסר השליטה שנועד להפוך להרסני אם דוחקים אותה לפינה קטנה מספיק. אותה חוויה של לעשות משהו בלי לדעת למה, או דווקא לדעת למה, לדעת שזה יסתיים ברע, ובכל זאת לעשות את זה. במובן זה, "הגננת" איננו רק סרט ייחודי המציג את יכולותיו המרשימות של לפיד כיוצר, אלא גם סרט נשי מעורר מחשבה.

כחלק מקידום הסרט סיפר לפיד כי שירים מסוימים אותם מדקלם יואב הנם למעשה שירים שנכתבו על ידי לפיד עצמו כאשר היה בגילו של הילד. סיפור תמוה שמרגיש נוח מדי בשביל להישמע אותנטי, למען האמת. אך בין אם קריירת השירה של נדב הילד הינה אמיתית או טריק שיווקי מוטל בספק, ישנו דבר אחד שעל אמיתותו אין צורך להתווכח – "הגננת" הוא אחד הסרטים המסעירים ביותר שנעשו כאן בשנים האחרונות.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...